כל כך התאים לי עכשיו לפרסם פוסט חדש.
אני במצב רוח לחפירה אולטמטיבית, ומצד שני אני הכי עייף ומחוק בעולם...
טוב, קודם כל עדכונים:
וואו, יהיה קשה להסביר את זה בכמה מילים. אבל אני והוא נפרדנו, בקצרה. החלטתי שדי. החלטתי שנמאס, שעבר, שזה ממש אבל ממש חייב להגמר. שנינו היינו יותר מדי תלויים אחד בשני, שנינו השתנינו מדי. אולי אפילו אפשר להגיד שהפחיד אותי כמה שאהבתי אותו. אבל בעיקר הפחידה אותי התלותיות שלי בו. אז החלטתי שדי.
הוא הבין, דווקא. לא ציפיתי לזה, אבל הוא הבין. לקח לו זמן לעכל. לבכות. לצרוח לכל העולם. לנסות להחזיר אותי, לנסות להשתנות בשבילי. אפילו חזרנו ליומיים, בעקבות מה שנראה לי בתור מניפולציית-על שלו. אבל, בסופו של דבר, אני די בטוח שהוא הבין.
אם התגברתי? אני לא בטוח. כמה שהנושא הזה לא מעניין ונראה לכם כמו עוד ברייק-אפ טיפשי, זה הכי ה'נושא-החם' שלי. עברתי את שלב הגעגועים האינסופיים, אני חושב שהתגברתי על התלות שלי בו. אני אפילו יוצא עם מישהו ממש ממש חמוד עכשיו, בתקווה שזה יילך.
כן, כן, אני יוצא עם עוד מתוסבך-ברמות. תסבלו את זה!
הוא דתי לשעבר, הוא בתול-שפתיים לפניי, הוא סופר-חמוד ואחלה בנאדם, הוא נורא מזכיר לי את מי שהיה לי החבר הכי טוב במשך כמה שנים טובות והתחרד [אני נגד המושג 'לחזור בתשובה', זה נותן לזה טעם יותר מדי טוב], והוא מבולבל ברמות בעקבות הקשר שלנו. הוא נתן לזה שבוע נסיון, מצדו, לראות איך הוא ירגיש... ומשם והלאה הוא יחליט.
החיים שלי מסתבכים מרגע לרגע לדודלי! ><
שלכם,
NTD.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
