חשבתי שזה בסדר,שאני לא עמוק בפנים,חשבתי אני לא קורבן לאובססיה הזו כמו כולם,זה אולי רק נראה לאנשים ככה ממבט ראשון,הרי יש לי כח רצון לא?יש לי יכולת,למה שאני אהיה אובססיבית זה סתם בזבוז, של הרבה דברים,בעיקר של המחשבות שלי,למה להקדיש כל כך הרבה מחשבה לבנאדם אחד?מה הטעם?יוצא לי מזה משהו?לא!אז אין טעם בלהיות אובססיבית ועדיין נשאר לי קצת ראש על הכתפיים,אז באמת אין שום סיבה שאני יהיה אובססיבית,אני לא אובססיבית באמת שלא,אז למה היא אמרה לי שכן?אני יודעת שאני לא,אמרתי שאני לא מבזבזת את הזמן שלי על אובססיה,עזבו את הזמן,את המחשבות שלי,את הזמן האישי שלי לחשוב עם עצמי לחשוב על מה שאני רוצה מתי שאני רוצה,אבל אם אני בכל זאת בוחרת לחשוב עליו כל הזמן הזה,זה עדיין אומר שאני אובססיבית?אני באמת לא יודעת,השאלה היא אם יכולה להפסיק לחשוב אליו,או שיותר נכון אם אני רוצה להפסיק לחשוב אליו,אבל אם אני מאוהבת בו,אז אני מסוגלת להפסיק לחשוב אליו בכלל,כן לא סתם אומרים שאהבה זה סוג של אובססיה אבל אולי האהבה הזו היא יותר אובססיה מסתם אהבה,אם זה ככה אני תוהה למה זה ככה.
למה אני אפילו אובססיבית למחשבה שאולי אני אובססיבית לגביו,זה כמו סוג של דיבוק האובססיה להיות אובססיבית לזה שאני אובססיבית כלפיו,פף. התבלבתי,מה נסגר איתי? תחשבי נורמלי!צאי מזה את שומעת?
צאי מזה כבר! הוא לא שם עליך!הוא לא ישים אליך ,דיי עם האובססיה,אז מה אם הוא אומר לך שהוא אוהב אותך הוא אומר את זה לכולן,הוא בטח לא מתכוון לזה ואם הוא מתכוון לזה אז לא יותר בגדר ידידות גם זה בכלל לא בטוח,למה שמשהו יהיה בטוח שזה נוגע אליו,יש לו חברה,תקלטי,אבל משום מה לא אכפת לי שיש לו חברה,אני עדיין רוצה אותו,אבל צריך להיות אכפת לי שיש לו חברה זה רק אמור להבהיר לי את המצב יותר בברור אין לי שום סיכוי להיות איתו,לא אכפת לו ממני,הוא שומר ממני דיסטנס בניגוד לרוב האנשים שהוא בכלל לא שומר איתם דיסטנס ,מה שאני שואלת זה למה?מה אני דוחה אותו?אם אני כל כך דוחה איתו אז למה הוא מדבר איתי?אולי כי יזמתי שיחות,ואולי אני צריכה לא ליזום איתו יותר שיחות,אבל,אבל אני לא יהיה מסוגלת לחיות בלעדיו גם הוא סתם בגדר ידיד וזה מה שהוא ישאר את זה אני מעדיפה מאשר שלא יהיה בינינו שום קשר,בזה אני לא יעמוד,ועדיין מקווה שפעם ב… גם הוא יצור קשר,גם הוא ינסה לדבר איתי,כל פעם שאני פונה אליו הוא אומר שטוב שפניתי אליו,ועוד בולשיט כזה אבל אם זה כל כך טוב,כל כך נעים לו בחברתי למה הוא לא יוצר קשר לפעמים למה אני זו שצריכה לדאוג שהקשר הידידותי בינינו לא יתנתק,מה נסגר?
אילו רק ידעתי.
כן עידכנתי אחרי מלא זמן שלא,זה לא שלא היה לי מה לעדכן זה שלא הייתה לי יכולת,יש לי הרבה מה לספר בקשר לאנה ומיה,אבל אני לא יכולה לכתוב אליהן,אסור לי,אני רק פוגעת באנשים עם המחשבות המעוותת שלי,אף אחד לא צריך לדעת מה אנה ומיה אומרות לי,זה באמת מיותר,אני לא אדבר אליהן יותר,פשוט לא,אבל הן רוצות שאני אדבר אליהן,הן רוצות שעוד אנשים יהיו מושפעים מהן,אני לא אתן להן,למרות שמצד שני אני כל כך רוצה לפרוק אבל אני לא אפרוק.
מהפסקה הקודמת עוד ניתן פחשוב שיש לי פיצול אישיות או משהו:|
עכשיו אולי אני אעדכן לעיתים יותר קרובות כי יהיה לי יותר מחשב בגלל ששנת הלימודים חוזרת,למרות שגם אז לא בטוח עד כמה יתנו לי מחשב לצורך אינטרנט,אבל יהיה יותר,אני מקווה.
אוי תמי,אני תוהה איך את מסתדרת שמה בטירונות.
שוב רבתי עם אבא,כרגיל זה לא נגמר שוב,למה אני תמיד מבטיחה לעצמי לא לפנות אליו יותר לא לדבר איתו יותר ואיכשהו אני שוב פונה אליו?כי אני יודעת שאני הדפוקה האמיתית ולא הוא.
שלא נדבר על אמא,אתמול היא שיגעה אותי כל כך,ברמות מטורפות,אני שונאת אותה,אבא לפעמים יכול להיות מקסים לידה,למה היא חושבת שמותר לה להתערב לי בחיים שתעזוב אותי בשקט אחר כך היא באה אלי בטענות שאני רושם לא טוב על החברות שלה.גם כן חושבות את עצמן.התחילה להגיד,לא במילים האלה בדיוק,אבל זה המשמעות של זה הייתה-שאני הייתי בגילך אני שיטפתי פעולה יותר טוב עם אנה,אנה הייתה אני ואני הייתי היא ואת מתנדנדת לך בין אנה למיה,אני עשיתי יותר שהייתי בגילך סתכלי על עצמך תעשי משהו עם כל השומן שנוטף ממך ולכי למכון כושר.
אל תגידו שאני מדמיינת אני מכירה אותה אני מכירה את הרצונות שלה זה מה שהיא רוצה אולי היא לא יודעת על אנה ומיה אבל מה שהיא רוצה זה בת רזה רזה במשקל שהיא הייתה בו בגילי זה מה שהיא רוצה,ועקומה שכמותי לא מצליחה להביא לה את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
