אוי ווי
כשאני קוראת בבלוג שלי אחורה אני קולטת איזו ילדת כאפות הייתי... נו אבל לא נורא ככה כל הילדים בני 15...
אז למה לעדכן? לא יודעת... כנראה שאין משהו אחר לעשות. מתייבשת. [לא משעמום - מהמקלחת].
אז אין לי ממש מה לכתוב, אז פשוט נזרום עם זה.
עכשיו כשאני קוראת את הבלוג שלי אחורה אני מבינה כמה השתנתי בשנתיים האחרונות.בהכל, בצורת ודרך החשיבה שלי, במוזיקה שאני אוהבת, בדברים שמעסיקים אותי בחיי היומיום, במה שאני עושה, במה שמטריד אותי ואיך אני מתמודדת עם דברים.
זה מוזר, מאוד. אני מניחה שלתנועה היה חלק גדול מאוד בזה, היא שינתה אותי והשפיעה עליי המון, ואני אוהבת את הבנאדם שהפכתי וגדלתי להיות.
אז אני לא הולכת לכתוב פה את כל מה שקרה בשנתיים האחרונות כי זה יהיה פשוט מטורף וארוך וחופר, כאילו שאני כבר לא מספיק כזאת... אז אני פשוט אספר על מה שקורה עכשיו.
אז ככה -
אני בת 17, בתיכון, בתנועת הנוער העובד והלומד, מש"לשית, לומדת במגמת תקשורת וג"ג [כן כן אני יודעת], אוהבת מוזיקת רוק, אינדי, פאנק, אלקטרוני וכל החרא הזה..., יש לי קטעים מוזרים. כמו לכל אחד אני מניחה, יש לי קבוצה מדהימה! 3> , כרגע 2 הלהקות האהובות עליי הן הקילרז וקינגס אוף ליאון, אני אוהבת בלאגן - לא יכולה לסבול סדר, יש לי "סטיות" אקסצנטריות מאוד שבזכות הנוע"ל יותר מדי אנשים יודעים עליהן אבל לא על כולן אז יש ניחוח מסתורין באוויר [לא באמת], אם לא הבנתם - אני חופרת, אני מתעצבנת מאנשים שמדברים בעברית שגויה, חולה על יוטיוב, חולה על סרטים, חולה על המשפחה הביזארית שלי, מדברת עם אנשים מכל העולם, אני תמיד מחפשת אומנים ולהקות שלא מכירים - ויש כאלה כלכך טובים חבל שהם לא מוכרים..., טוב די אני לא יודעת מה לכתוב עוד על עצמי זה כבר מתחיל לעצבן.
אז חזרתי שלשום מסמינר מש"לשים - היה מהמם, אבל היה קצת מרדים... לא הכל כמובן, פגשתי אנשים חדשים ומהממים [אני משתמשת במילה הזאת יותר מדי!] אבל הכל על הכל - היה מדהים.
-אני שומעת יותר מדי לילי אלן-
-אל תתייחסו לזה-
טוב אני עולה לעצמי על העצבים אז ביוש חברים (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
