הבלוג של אורי הייטנר

          א .   ל ב   ה ק ה י ל ה

חבר מקיבוץ רביבים סיפר לי, שקיבוצו השיתופי הפריט לא מכבר את חדר האוכל. ההפרטה הביאה את הענף למאמץ יתר לספק את שביעות הרצון של החברים, כדי שיבואו, ישלמו ויצדיקו את קיום הענף. כתוצאה מהשיפור גדל מספר האוכלים בחדר האוכל. השבתי לו, שאם כך ההפרטה הזאת חיזקה את השיתופיות של קיבוצו.

בדיוק מאותה סיבה שבעטיה ההפרטה שם היתה מוצדקת, כאן אין לה מקום. שביעות הרצון שלנו מרמת האוכל ומהמגוון גבוהה ביותר (אף שיש ביקורת לא מעטה על רמת השירות לאחרונה), ואנו מצביעים ברגליים, בלסתות ובקיבות. מאז ומתמיד הענקנו חשיבות רבה לגסטרונומיה הקיבוצית, מתוך הבנת חשיבותה לחיזוק היחד החברתי. חדר האוכל הוא לב הקהילה הקיבוצית. אין לו שום תחליף. ביישובים שאינם שיתופיים או בקיבוצים שחדר האוכל שלהם נסגר, המועדון אינו מהווה תחליף לחד"א. רק בית הכנסת ביישובים דתיים ממלא פונקציה חברתית דומה.

בתהליך האסטרטגי שקיימנו לפני 11 שנים, פתחנו הכל לדיון; הכל, כולל ביטול השיתופיות וכולל כל אפשרות של הפרטה. הקונסנזוס הגדול ביותר היה סביב חדר האוכל. רק חבר אחד תמך בהפרטת המזון. ביטלנו את כל המוצרים החופשיים (למעט הלחם, בשל הנוחות של מכונת החיתוך) אך בשום אופן לא את הארוחות בחדר האוכל. מאחר ובחורף מיעטו החברים להגיע לארוחות הערב בחדר האוכל, צמצמנו את מספר ארוחות הערב בחד"א בחורף ושידרגנו את איכותן, כדי למשוך את הציבור. היתה זו החלטה לשנה ניסיון, שהוכיחה את עצמה מאוד ועובדה – היא מתקיימת עד היום. הכל היה במגמה של חיזוק חדר האוכל, מתוך הבנת חשיבותו הקהילתית.

היום חברים מציעים לבטל את ארוחות הבוקר והצהרים בשבת, בשל עול התורנויות. הדיון הוא ראוי, אך כדאי שנקודת המוצא לדיון לא תהיה התורנויות והרצון להקל על העול, אלא המשמעות הכוללת של ארוחות השבת לקהילה.

          ב .   ש ע ת   ח ב ר ה

אני עובד מחוץ לאורטל, ועבודתי נמשכת גם בשעות הערב. לכן, כמעט ואיני פוקד את חד"א בימות החול. הארוחות בהן אני אוכל בחד"א הן סעודת ליל שבת וארוחת הצהרים של שבת. אלו ההזדמנויות שלי לפגוש את החברים, לשבת איתם, לשוחח, להחליף דעות וחוויות. הארוחות הללו, כולל שבת בצהרים, הן מרכיב מרכזי בעונג השבת שלי. כמוני יש עוד לא מעט חברים. ביטול ארוחת הצהרים בשבת תפגע מאוד באיכות החיים הקהילתית שלנו.

איכות החיים הזאת צריכה להיות, לדעתי, בסיס הדיון, וכנגזר ממנה השאלה – האם המחיר שאנו משלמים בתורנויות מוצדק. זה הסדר הנכון של העיסוק בסוגיה, ולא להיפך.

          ג .   פ ש ר ה   ר א ו י ה

הצעת המזכירות לאסיפה, היא ביטול ארוחת הבוקר לחברים, והשארת הארוחה לאורחי הצימרים בלבד. משמעות הדבר היא קיצור משמעותי של התורנויות, כאשר ארוחת הבוקר תהיה באחריות ענף התיירות.

החיובי בהצעה זאת הוא עצם הפשרה. חיי שיתוף מחייבים פשרות. פשרה עדיפה לעתים על הכרעה של רוב ומיעוט (שלעתים היא פונקציה מקרית של מי שנוכח בהצבעה). בפשרה זו, עול התורנות יהיה קל יותר, והפגיעה בעונג השבת הקיבוצי תהיה קטנה יותר.

מעבר לצורך בפשרה, המצב הרצוי בעיניי היה קיום ארוחת הבוקר. משפחתי אינה אוכלת בחד"א בשבת בבוקר, אך ארוחת הבוקר השבתית היא חלק משמעותי בעונג השבת של חלק מן המשפחות באורטל.

          ד .   ב ע י י ת   ה ע ב ו ד ה   ב ש ב ת

השבת היא ערך אנושי ויהודי נעלה. אני מתנגד עקרונית לעבודה בשבת. אני מתנגד גם לקטיף בשבת. כפי שחברינו ביישובים הדתיים רואים ברכה בעמלם גם בלי לקטוף בשבת, כך ראוי היה לנהוג גם באורטל (וגם במחיר כלכלי מסויים).

אולם תורנות השבת בחד"א היא הכרח בל יגונה לצורך מימוש עונג השבת הקיבוצי.

יש לזכור, שאם לא תהיה ארוחת צהרים בשבת בחד"א, העול של בישול בבית מידי שבת יהיה גדול יותר. שהרי אלה שאוכלים בבית בשבת בצהרים, נוהגים לקחת את האוכל מחד"א. אם לא תהיה ארוחה, האופציה הזאת תעלם.

          ה .   מסעדה ב-100% סבסוד

הצעתי פעמים אחדות בעבר, וזו עמדתי גם היום, לבטל את האפשרות לקחת אוכל הביתה ללא תשלום. איני חושב שמטרת חד"א היא אספקת מזון, אלא מפגש חברתי משמעותי. כפי שאין עוד מוצרים חופשיים והחבר קונה את המזון שהוא אוכל בבית, כך עליו לשלם על האוכל שהוא לוקח מחד"א. מה גם, שכשאנו לוקחים אוכל הביתה אנו נוהגים להעמיס...

עלינו להתייחס לחד"א כאל מסעדה, המסבסדת את הארוחות לחברים ב-100%, בשל החשיבות של הישיבה בה.

אבסורד גדול יותר, אותו יש לבטל לאלתר, הוא אספקת חמגשיות הקלקר חינם ללוקחי האוכל הביתה. הקלקר הוא חומר שאינו מתכלה לעולם. אין כל סיבה שאורטל תוציא מידי שנה אלפי שקלים כדי לממן את הפגיעה הסביבתית הזאת. מי שלוקח אוכל הביתה, יכול לעשות כן בכלים רב פעמיים, ידידותיים לסביבה. אין מקום לחמגשיות הללו, ובוודאי שאין מקום לאספקתן חינם (ובהזדמנות זאת – אני מציע לחייב את החברים גם על השקיות בסופר, מאותם טעמים).

          ו .   ז ה   ב ר א ש   ש ל נ ו

והערה אחרונה – בנוגע לתורנויות עצמן. התורנות יכולה לעבור גם בכיף ובסבבה. זה תלוי בעיקר בכך שנחליט לבוא אליה בראש כזה.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל