הבלוג של אורי הייטנר

א. תסמונת כ"ט בנובמבר – לב הסכסוך

לפני שלוש שנים וחצי, ישראל נסוגה מכל רצועת עזה עד המילימטר האחרון, ועקרה את כל יישוביה עד היהודי האחרון.

היתה זו הזדמנות פז לפלשתינאים. אילו החליטו לשמור על גבול שקט, ולהשקיע את משאביהם ומרצם לבניין הכלכלה והחברה, החינוך והרווחה, מערכת המשפט והחוק הפלשתינאיים, העולם כולו, וישראל בכלל זה, היה נרתם ומשקיע כמעט ללא הגבלה על מנת לסייע לפלשתינאים במשימה זו.

אילו בחרו בדרך זו, אילו נשמר השקט בגבול עם רצועת עזה, סביר מאוד להניח, שבתוך זמן לא רב, ישראל היתה מתנתקת ממרבית שטחי יו"ש, בתמיכה רחבה של הציבור הישראלי.

אולם הפלשתינאים בחרו בדרך הפוכה – הם תקפו ללא רחם את האוכלוסיה האזרחית הישראלית בנגב המערבי במתקפת טילים ללא הפסקה.

למה הם נהגו כך?

5 שנים קודם לכן, הציע ראש ממשלת ישראל ברק לפלשתינאים הצעה שאי אפשר לסרב לה – נסיגה כמעט מוחלטת מכל שטחי יש"ע, חלוקת ירושלים, נסיגה משטחים בנגב במסגרת "חילופי שטחים" תמורת אחוזים בודדים מהשטח שבהם קיימים גושי התיישבות עתירי אוכלוסיה ישראלית. אולם בניגוד להסכמי אוסלו, דרש ברק תמורת הוויתורים המפליגים הללו חוזה שלום והצהרה על סוף הסכסוך עם ישראל.

אילו קיבלו את ההצעה, היתה היום מדינה פלשתינאית ברחבי יהודה, שומרון ועזה שבירתה ירושלים. כל העולם היה נרתם לסייע למדינה הצעירה בפיתוח משקה.

אולם הפלשתינאים דחו את ההצעה, תבעו את זכות השיבה ופתחו במתקפת הטרור הרצחנית.

למה הם נהגו כך?

אין זה דפוס חדש. בכ"ט בנובמבר 1947 עצרת האו"ם החליטה לחלק את א"י המערבית בין מדינה יהודית ומדינה פלשתינאית. הפלשתינאים קיבלו שטחים נרחבים ביותר – לא רק יהודה, שומרון וחבל עזה, אלא גם הגליל המערבי, חלקים מן הנגב, השפלה, המשולש, לוד ורמלה, יפו.

אילו קיבלו את ההצעה, המדינה הפלשתינאית היתה חוגגת השנה 60 שנה להיווסדה, ושטחה היה גדול הרבה יותר מההצעה הנדיבה ביותר שהיום מישהו מציע להם.

אולם הפלשתינאים, בגיבוי כל מדינות ערב, לחמו נגד קבלת ההחלטה, דחו אותה משהתקבלה ולמחרת פתחו במלחמה להשמדת הישוב היהודי בא"י.

למה הם נהגו כך?

אבא אבן נהג לומר על הפלשתינאים שהם מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות. זו אמירה פטרונית, היוצאת מנקודת הנחה שהוא יודע טוב מהם מה טוב להם, ומכאן עמדתו השיפוטית האם הם ניצלו את ההזדמנויות לקידום מטרתם.

לא, הפלשתינאים לא החמיצו הזדמנויות. ההזדמנויות החמיצו אותם, כלומר את מטרתם. יש לפלשתינאים חלום, יש להם מטרה, ואין הם מוכנים להתפשר עליה. אילו קיבלו את הצעות ברק, אילו שמרו על גבול שקט אחרי ההתנתקות, היה זה בעבורם כמו לקבל את החלטת החלוקה של האו"ם. הם דחו את החלטת עצרת האו"ם כי היא סותרת את מאווייהם הלאומיים – מדינה פלשתינאית על כל א"י ומניעת הקמתה של מדינה יהודית בחלק כלשהו של ארץ ישראל.

הפלשתינאים דבקים בדרכם מאז כ"ט בנובמבר. הסכסוך בינם לבינינו, מאז ועד היום, אינו על שטח זה או אחר ואינו על תוואי הגבול בין המדינות, אלא על עצם זכות קיומה של מדינת ישראל.

            ב. תסמונת כ"ט בנובמבר – ההתבכיינות

אחרי שישראל נסוגה מכל רצועת עזה, תקפו הפלשתינאים את ישראל בפשע מלחמה מתמשך – התקפות טילים על אוכלוסיה אזרחית.

ישראל, לאט לאט ובהדרגה, מימשה מזער מזכות ההגנה העצמית שלה. אולם הפלשתינאים אינם מפסיקים להתבכיין על "המצור האכזרי" שישראל מטילה עליהם, על ש"רצועת עזה הפכה לבית סוהר אחד גדול", על שישראל מונעת אספקת חשמל – טענה המלווה בביום הפסקות חשמל פיקטיביות.

אחרי שברק הציע לפלשתינאים את הצעתו הנדיבה, הם פתחו במתקפת טרור נוראית, ושלחו מחבלים לפוצץ עצמם ולהרוג כמה שיותר יהודים וזרעו מוות ברחובותינו, באוטובוסים, במסעדות ובקניונים. הם ירו ללא הפסק על שכונת גילה ועל היישובים הישראליים שבקרבתם. הם רצחו בלינץ' אכזרי ישראלים שנקלעו לעיר פלשתינאית.

וברגע שישראל הגיבה, תחילה באיפוק ("איפוק זה כוח") ובבלימה בלבד, הם החלו להתבכיין על הדיכוי, על הרוגיהם, על נפגעיהם, על המחסומים שנועדו לעצור את המרצחים, על הגדר שנועדה להגן על אזרחי ישראל וילדי ישראל. וכשאחרי שנה וחצי, לאחר חודש בו נרצחו מאות ישראלים, לאחר טבח סדר פסח במלון פארק, כשסוף סוף ישראל מימשה באמת את זכות ההגנה העצמית שלה, וצה"ל קיבל אור ירוק לנצח, הם המציאו את עלילת ה"טבח" בג'נין.

גם ההתבכיינות הזאת היא תסמונת כ"ט בנובמבר. הפלשתינאים תקפו את היישוב היהודי למחרת החלטת האו"ם. מדינות ערב פלשו לישראל ביום הקמתה, במטרה למנוע את הקמתה ולהשמיד את היישוב היהודי בא"י, שלוש שנים אחרי השואה.

אבל מאז ועד היום הם מתבכיינים ומייללים על מחיר תוקפנותם, המכונה בפיהם "נכבה", ובמשך 60 שנה נמנעים מלשקם את הפליטים, אלא מנציחים את פליטותם כנשק תעמולתי נגד ישראל, ככלי במלחמתם נגד קיומה.

             ג. תסמונת כ"ט בנובמבר – הפרוורסיה

לא רק הפלשתינאים, אלא גם לא מעט ישראלים משתתפים בחגיגת ההתבכיינות הפלשתינאית בעקבות מימוש זכות ההגנה העצמית של ישראל, מן ה"נכבה" ועד "המצור האכזרי" על עזה.

אצל הפלשתינאים ההתבכיינות הזו היא נשק תעמולתי במלחמתם נגד האויב הציוני. אצל אותם ישראלים, זו פשוט פרוורסיה.

* "אומדיה"