הבלוג של אורי הייטנר

תמה ההבלגה. צה"ל יצא למבצע "עופרת יצוקה". עצם הפעלת כוח אינה מטרה כשלעצמה. הפעלת כוח עלולה להיות ביטוי לתסכול, לכעס, לחוסר אונים. הפעלת כוח עלולה להיות לשם נקמה. מה המטרה לשמה ראוי להפעיל את צה"ל לעת הזאת?

יו"ר "קדימה" ציפי לבני והמשנה לראש הממשלה חיים רמון, הציבו בראיונות לתקשורת בשבועות האחרונים מטרה מדינית - למוטט את שלטון חמאס, כדי שפת"ח בראשות אבו מאזן ישוב לשלוט ברצועת עזה.

כבר בשנות החמישים פינטז דוד בן גוריון על כך שישראל תטפח מייג'ור נוצרי ותסייע לו להשתלט על לבנון, ולחתום עמנו על הסכם שלום. בתקופת מלחמת ששת הימים, קרא יגאל אלון לכבוש את הר הדרוזים ולהקים שם מדינה דרוזית ידידותית. במלחמת לבנון הראשונה, ניסינו לראשונה את הדרך הזאת – ניסיון להתערב בכוח בפוליטיקה הפנימית של שכנינו, ונכווינו. חלום התעתועים הזה סיבך אותנו בלבנון, בה שקענו לאורך שנות דור, והפכנו את כל העדות והזרמים בלבנון לאויבינו. מסתבר שיש מי שלא למדו את הלקח ואף היום מנסים לעצב סדרים חדשים במזרח התיכון, בדם חיילי צה"ל.

הפעלת צה"ל להתערבות בפוליטיקה הפנימית של הפלשתינאים אינה מוסרית – צה"ל נועד להגן על מדינת ישראל ולא לשרת מפלגה מסויימת של האויב. ההתערבות הזאת אינה חכמה – חמאס שולט ברצועת עזה, כי זה רצון הפלשתינאים בעזה. בבחירות שנערכו בכל רחבי הרשות, חמאס ניצח. הסיבה לכך ש הוא יו"ר הרשות הוא אבו מאזן ולא איש חמאס, היא שחמאס החרים את הבחירות לנשיאות. חמאס מבטא את מאווי רוב הפלשתינאים. אם כך כשפת"ח הוא מפלגה לאומנית פלשתינאית אוטנטית, קל וחומר אם היא תעלה לשלטון בחסות הכידונים הישראליים. יהיה זה שלטון בלתי לגיטימי בעיני עמו.

אך שיא האיוולת הוא עצם האוריינטציה הפת"חית. חמאס שולט בעזה פחות משנה וחצי, מאז יולי 2007. ירי הטילים על יישובי הנגב המערבי החל לפני שמונה שנים. בשש וחצי השנים הראשונות למתקפה, לפני ההתנתקות ואחריה, פת"ח שלט ברצועת עזה, קודם בראשות ערפאת ואח"כ בראשות אבו מאזן. גם תחת שלטון חמאס, פת"ח הוא אחד הארגונים שמשגרים טילים לעבר ישראל. פת"ח הפר את כל ההסכמים עם ישראל, ובניגוד להתחייבותו בהסכם אוסלו, לא זו בלבד שלא הפסיק את הטרור, הוא הגביר אותו יותר מכפי שהיה אי פעם בעבר.

עצם המחשבה על שליחת חיילי צה"ל לסכן את חייהם כדי לסייע לאויב מר א' לגבור על אויב מר ב' בפוליטיקה הפנימית של הפלשתינאים, היא ליקוי מאורות.

המטרות שעל הממשלה להטיל על צה"ל, היא להביס את הטרור הפלשתינאי, לשים קץ לירי הקסאמים ולהביא לשחרורו של גלעד שליט. יש להפעיל ללא הפסקה, ביום ובלילה, כוחות של צה"ל ברצף של פעולות יבשתיות ואוויריות קשות, שתגרומנה לאויב לעבור למגננה. יש לחזור למדיניות החיסולים, שהוכחה בעליל כאפקטיבית ביותר. יש להתנתק לחלוטין מרצועת עזה, ולא להעביר לעזה שקל אחד, סחורה כלשהי, גם לא חשמל.

השילוב של פעולות אלו, עלול לגרום לתגובה בינלאומית חריפה. מפגינים אנטי ישראליים ואנטישמים יפגינו נגד ישראל בכל אירופה. ממשלת ישראל תידרש לגלות יכולת עמידה איתנה אל מול הלחץ הבינלאומי.

בניגוד למלחמת לבנון השניה, אסור להסתפק ב"ניצחון בנקודות". יש לפעול במלוא העוצמה, כדי למנוע אפשרות של המשך הירי בתקופת המבצע (וזאת ניתן לעשות רק באמצעות תקיפה יבשתית). אין להפסיק את המבצע עד שהאויב יכנע, יתחנן להפסקת אש ללא תנאי וישחרר את גלעד שליט (בעסקת חילופין במחיר סביר). במזרח התיכון, ניצחון חייב להיראות, לא רק להיעשות. ניצחון כזה יחזיר לישראל את כושר ההרתעה שנפגע באופן קשה במלחמת לבנון השניה ובהבלגה על ירי הקסאמים. אני משוכנע, שנחישות של הממשלה, של צה"ל ושל הציבור הישראלי, יביאו לתוצאה זו. על הציבור כולו להתייצב מאחורי הממשלה וצה"ל, כל עוד הם פועלים בכיוון הנכון.

* "ישראל היום"