הבלוג של אורי הייטנר

שנתיים וחצי אחרי מלחמת לבנון השניה, מנהלת ישראל מערכה נגד איום דומה – ארגון טרור איסלאמי קיצוני, שלמעשה הוא השולט במדינה השכנה, מטווח בטילים ארוכי טווח ריכוזי אוכלוסיה אזרחית בישראל, בטווחים הולכים וגדלים, ומחזיק חייל ישראלי בשבי. המערכה בצפון כשלה. הכישלון בצפון, עשוי להיות מורה הדרך הטוב ביותר, לניווט המערכה בדרום לניצחון.

בתחילת מלחמת לבנון השניה, הפתיעה ישראל את חיזבאללה בתגובה מיידית וקשה, לא "מידתית" – מתקפה אווירית מוצלחת ביותר שפגעה קשות באויב. כך נפתח גם מבצע "עופרת יצוקה" – פתיחה מוחצת ומוצלחת מאוד.

בהמשך מלחמת לבנון השניה, דבקה ישראל בקונספציית "האש מנגד" – יכולת לגבור על לוחמי טרור וגרילה בשטחם, באמצעות עליונותה הטכנולוגית של ישראל, בהפצצות מאסיביות מן האוויר והפגזות מאסיביות מן הים והיבשה. ישראל שפכה תחמושת במימדים שלא יאומנו, אך לא היה בהם כדי להביא לניצחון. במשך למעלה מחודש חיזבאללה המשיך בירי הטילים, שיתק את כל צפון המדינה, ועד היום האחרון כמות הירי אפילו לא פחתה. כוחות יבשתיים נשלחו בהיסוס לפעילות לא ברורה ותוזזו הלוך ושוב לאורך גבול ישראל – לבנון. כאשר ניתנה סוף סוף ההוראה לבצע מבצע יבשתי, היה זה כאשר התקבלה החלטה על הפסקת אש, ולא נותר זמן להגיע לתוצאות.

ההרג, ההרס והנזק לחיזבאללה היה עצום. אך הנהגת החיזבאללה היתה מוכנה לספוג זאת, שהרי ערך חיי אדם אצלם אינו דומה לערכו אצלנו. מבחינת העולם הערבי כולו, העובדה שישראל החזקה לא הצליחה להפסיק את ירי הקטיושות, היתה ניצחון לחיזבאללה. גם אם נקבל את הגדרתו של דן חלוץ, שישראל ניצחה בנקודות, במזרח התיכון פירוש הדבר כישלון ישראלי קשה. כישלון כזה פוגע באופן חמור בכושר ההרתעה של ישראל ומעודד המשך והתגברות הטרור.

תחילתו של מבצע "עופרת יצוקה" היה מוצלח מאוד. מעתה, הסתפקות בהטלת עופרת יצוקה מנגד, ממטוסים וארטילריה, היא עוד מאותו דבר, ולא תביא להכרעה. אם המערכה הזאת תגמר כאשר מידי יום נורים עשרות טילים לעבר באר שבע, אשדוד וקריית מלאכי, תהיה זו מערכה כושלת.

לקח לבנון הוא שאין מנוס מפעולה קרקעית ואין להשתהות בהפעלתה. זה גם לקח "חומת מגן". במשך שנים נאמר לנו שאין דרך לגבור על טרור המתאבדים. בפעולה יבשתית ניצחנו את הטרור ביו"ש. אין זה מקרה, שמיו"ש לא נורים טילים לעבר ערי ישראל. אין זה מקרה, שכל העולם הערבי מודע לכך ש"חומת מגן" היתה ניצחון ישראלי.

יחידת המילואים בה שרתתי עד לאחרונה, גויסה בשלב השני של "חומת מגן" כדי לפעול ברצועת עזה. בסופו של דבר המשימה בוטלה ואנו הועברנו ליו"ש. אני מאמין, שאילו המבצע התקיים, השקט מרצועת עזה היה דומה לשקט מיו"ש. היום זה יהיה קשה יותר, מחיר הדמים שנשלם יהיה כבד יותר, אך אין מנוס מהפעולה הזאת. כל יום של איחור בהפעלתה – פוגע במערכה.

הרי אף אדם רציונלי אינו מאמין עוד לתעמולת הכזב, לפיה אין בימינו משמעות לשטח ולשליטה בשטח.

* "אומדיה"