אם דני כהן ("שכחת את החברים" 2.1.09) כותב שאיני מבקר במיצר, איני נפגש עם חברי מיצר ואיני מסייע למיצר, אני מציע לו להגיח מן החילזון ולשאול את חבריו. כנראה שאין לו מושג מה קורה במיצר.
אגב, איני מועסק של המועצה האזורית גולן, אלא של החברה למתנ"סים. עמדתי שיש להציל את מיצר אינה קשורה לתפקיד זה או אחר, אלא להשקפת עולמי ההתיישבותית, השוללת הפקרת נקודת התיישבות. בשם אותה השקפת עולם תמכתי ביישוב שומריה בידי עקורי נצרים. באיזו מועצה אזורית הייתי מועסק אז?
ראוי היה שדני כהן יתמודד עם טיעונים, ולא יבחר בדרך הנפסדת של השמצות.
והערת תיקון ליונתן אלתר – נטור לא הפך לנטורה. נטורה הוא ניסיון, שעד כה נחל מספר כישלונות, למרבה הצער, להקים סמוך לנטור כפר לחוסים, בעלי צרכים מיוחדים. נטור נשאר נטור, אך הפך מקיבוץ מת למושב חי ותוסס, משותף לחילונים ודתיים. הבשורה האמיתית של נטור אינה היותו מושב, אלא היותו יישוב משותף לחילונים ודתיים, שאינם מסתפקים בקומה הרדודה של "חיה ותן לחיות", אלא יוצרים יצירה קהילתית יהודית תרבותית חינוכית ייחודית אידאליסטית משותפת, המבוססת על הרעיון של יחד, השומר על הייחוד של כל זרם ושל כל פרט.
* "הקיבוץ"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
