במערכת הבחירות הקודמת בחרתי ב"תפנית". בזו שלפניה – ב"ישראל בעליה" ולפני כן ב"דרך השלישית". בכל אותן מערכות הייתי שלם מאוד עם הצבעתי, לא נאלצתי להתפשר, אך לא השפעתי. "הדרך השלישית" ו"תפנית" לא עברו את אחוז החסימה. "ישראל בעליה" גרדה את אחוז החסימה ונבלעה בליכוד.
הפעם לא אהיה עוד שלם עם עצמי. הפעם אתפשר, אך אשפיע.
ברור שלא אוכל להצביע למפלגות החותרות לנסיגה לקווי 4.6.67 בכלל ומהגולן בפרט. לכן, כל הרשימות מ"קדימה" ודרומה אינן באות בחשבון. הדילמה שלי היא בין הליכוד ל"בית היהודי".
תמיכה בליכוד היא הרציונלית ביותר, שכן עיקר המערכה היא דו-קרב בין הליכוד ו"קדימה" על השלטון. בצמרת הליכוד מצויים אנשים שאני מעריך אותם מאוד, כבוגי יעלון, בני בגין וגדעון סער. אולם כמי שדוגל ברעיונות של סולידריות חברתית, מדינת רווחה, צמיחה המלווה בצדק חברתי, אני מתקשה לתמוך במפלגה שבראשה עומד הנציג המובהק של הקפיטליזם הקיצוני, שהפריט את מדינת הרווחה ופורר את הסולידריות החברתית. אני סולד מהנהנתנות שהוא מייצג, ואיני חסיד, בלשון המעטה, של התנהלותו האישית והפוליטית, אף ששלושת ראשי הממשלה שבאו אחריו מעמידים את ביקורתי זאת בפרופורציות אחרות. איני יכול לשכוח את המו"מ שניהל נתניהו על נסיגה מהגולן, ואיני יכול להישבע שאני סומך עליו בנדון. גם האפשרות שבקולי אכניס לכנסת את פייגלין אינה מלבבת.
אופציה נוספת היא "הבית היהודי". איני אדם דתי (אף שאיני מגדיר עצמי כחילוני) ואני אף מתנגד עקרונית למפלגות דתיות, כיוון שאני בעד שילוב מקסימלי בין חילונים ודתיים ומתנגד להתבדלות. אך בפוליטיקה הבחירה היא בין האפשרויות הקיימות, ומצאתי שמפלגה זו קרובה למדיי לעמדותיי, הן בנושאים המדיניים, הן בנושאים החברתיים והן במרכזיות החינוך במשנתה. אני מעריך ומכבד את מנהיגותה, את הרב הרשקוביץ, את אורי אורבך ואחרים. דווקא פרישת האגף הימני מקלה עליי. מי שמעמידים כהניסט במקום מרכזי ברשימה ובודקים חבירה לעוכר ישראל דב וולפא – אינם אנשים שאני יכול לתמוך בהם.
אני נוטה לתמוך ב"בית היהודי", אך היום הם מדשדשים באזור אחוז החסימה, וכאמור, הפעם לא אבזבז את קולי. הדילמה שלי היא בין שתי המפלגות הללו, והחלטתי תתקבל סמוך לבחירות.
"נקודה"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
