הבלוג של אורי הייטנר

מדינת ישראל, כמדינה יהודית הרואה כתפקידה להיאבק באנטישמיות, נלחמת נגד תופעת הכחשת השואה. אין שום שיקול פוליטי או מדיני שיכול להצדיק את הכחשת השואה, טוענת ישראל, בצדק.

האם במאבקנו זה ידינו נקיות? למרבה הבושה, מדינת העם היהודי שותפה למעשה הנואל של הכחשת הג'נוסייד שביצעו התורכים בעם הארמני במלחמת העולם הראשונה. יש, אמנם, הבדלים רבים בין שואת היהודים לרצח העם הארמני. השואה ייחודית הן בתכנון ובתיעוש של הניסיון להשמיד את העם היהודי מתוך כוונה להכחידו, והן במספר הנספים בשואה. אולם רצח מכוון של למעלה ממיליון אזרחים ארמנים בידי התורכים, הוא פשע נגד האנושות, אחד הפשעים החמורים ביותר בהיסטוריה. תורכיה מתכחשת לעובדות ההיסטוריות ומשתמשת בכל הכלים הדיפלומטיים שלה נגד ההכרה בפשע ובאחריותה לו.

למדינת ישראל, כמדינה יהודית, אסור לתת יד להכחשת רצח העם הזה. זאת, חרף העובדה שללא ספק היחסים המיוחדים בינה לבין תורכיה ובראשם – היחסים הביטחוניים, הם אינטרס ישראלי מובהק. אין ספק, שלישראל – מדינה יהודית בתוך מרחב ערבי שאינו מכיר בזכותה להתקיים, אינטרס מובהק בברית אסטרטגית עם מדינה מוסלמית במזרח התיכון, מדינה חשובה וחזקה כתורכיה. אין ספק שהכרה ישראלית ברצח העם הארמני עלולה לפגוע במערכת היחסים הזאת. אולם כפי שכיהודים איננו מוכנים לקבל שיש אינטרס שיצדיק מתן יד להכחשת השואה, כך, אין אינטרס שיצדיק שותפות שלנו, כיהודים, עם הכחשת הטבח בארמנים.

לא אחת, כאשר הבעתי עמדה זו בעבר, נתקלתי בתגובות המלעיגות על הנאיביות שלי  וחוסר הבנתי את הריאל פוליטיק. והנה, בסופו של דבר, אנו עדים היום לתוצאות הריאל פוליטיק הזה – דווקא תורכיה ניצבת בראש מתקפת ההסתה נגד מדינת ישראל. מנהיגה – ארדואן, מתחרה עם אחמדיניג'אד בדברי שטנה נגד מדינת ישראל, ורבים מאוד בתורכיה שותפים למתקפה הזו, מפגינים נגד ישראל ברחובות ומאשימים אותה ב... פשעי מלחמה, בפשעים נגד האנושות ובעשיית שואה בפלשתינאים. ארדואן, "המתווך ההוגן", מי ששימש סרסור בניסיונו של אולמרט למסור את הגולן לציר הרשע, חשף את פרצופו האמיתי כשונא ישראל מושבע וכשותפן של איראן, סוריה וקטאר בקו הקיצוני ביותר נגד ישראל.

כך, בשם הריאל פוליטיק ישראל נהגה כנגד המוסר האנושי והיהודי ונתנה ידה להכחשת רצח העם הארמני, והריאל פוליטיק הזה התפוצץ לה בפנים.

כאן המקום לציין לשבח את יוסי שריד, הפוליטיקאי הבכיר היחיד בישראל, שלא נתן ידו להכחשה הזאת, ובהיותו שר החינוך בממשלת ישראל דבק באמת, גם במחיר פגיעה ביחסי ישראל תורכיה. בדרך כלל אני רחוק ת"ק פרסה מעמדותיו של שריד, אך בנושא זה הערכתי תמיד את עמדתו החריגה - הוא היה צדיק אחד בסדום.

הגיעה השעה שישראל תכיר ברצח העם הארמני ובאחריותה של תורכיה למעשה. כך ראוי היה לעשות גם בירח הדבש ביחסים בין המדינות, ובוודאי שנכון לעשות זאת היום, כאשר היחסים בשפל ובלאו הכי אין לנו הרבה מה להפסיד.

הלקח המרכזי מן הפרשה הזאת, הוא שעם כל החשיבות של הריאל פוליטיק, על מדינת ישראל לדבוק במוסר פוליטיק.

 "אומדיה"