הבלוג של אורי הייטנר

הבחירות מאחורינו, כנסת חדשה וממשלה חדשה בפתח. המשימה שלנו היא לשמור על הגולן, בתנאים החדשים.

אשרי מפחד תמיד, וגם בהרכב החדש של הכנסת סכנת הנסיגה קיימת. אולם הערכתי היא שצפויה לנו קדנציה רגועה. סוריה אינה מוכנה כלל להתחיל מו"מ ללא כניעה ישראלית מראש לתכתיב שלה – נסיגה מוחלטת עד הכינרת. אני מתקשה לראות את הממשלה שתקום, בראשות נתניהו, נכנעת לתכתיב כזה.

אף שזו הערכתי, איני סבור שזו צריכה להיות הנחת העבודה שלנו. עלינו להיות ערוכים גם למאבק, במידה ונדרש.

אולם גם אם התחזית שלי נכונה, אין די בכך. אל לנו להסתפק ב"תהדיה" זמנית. עלינו להפוך את המציאות הגולנית לבלתי הפיכה.

עלינו ליצור שני עוגנים  – אחד בתחום הציונות המדינית והשני בתחום הציונות המעשית.

בתחום הציונות המדינית, עלינו לפעול מיד לאחר השבעת הכנסת ה-18, לקבלה מהירה ככל הניתן של חוק משאל עם. כזכור, ב-1999 החליטה הכנסת שכל נסיגה משטח ריבוני תחייב רוב של 61 ח"כים לפחות ואישור של משאל עם. אולם תחולתו של הסעיף הדורש משאל עם תכנס לתוקף ברגע שיחוקק חוק המסדיר משאלי עם בישראל. במקום להפשיל שרוולים ולחוקק את החוק, עשר שנים הכנסת מתמהמהת וממסמסת את החוק. בשלהי הכנסת ה-17 התקבל החוק בקריאה טרומית ולאחר מכן, ברוב גדול מאוד, בקריאה ראשונה.

החוק הוכן בידי ועדת הכנסת לקריאה שניה ושלישית, ומיד לאחר פגרת הקיץ אמורה היתה הכנסת להצביע על שתי הקריאות. הקדמת הבחירות הביאה לקיצור מושב החורף של הכנסת, כדי להמנע מחקיקה פופוליסטית ותקציבית חסרת אחריות. שבועיים לאחר תום פגרת הקיץ יצאה הכנסת לפגרת הבחירות. ההסכמה בין האופוזיציה לממשלה היתה שבשבועיים הללו יעלו להצבעה רק חוקים שיש עליהם הסכמה בין הממשלה לאופוזיציה. אולמרט הודיע שהוא מתנגד לחוק, ובכך טירפד את המהלך.

אילו התקיימה הצבעה, היה רוב גדול להצעת החוק. תמכו בחוק הליכוד, מפלגת העבודה, כל המפלגות הדתיות, "ישראל ביתנו" והגימלאים. התנגדו – מרצ והמפלגות הערביות. סיעת "קדימה" העניקה חופש הצבעה, ורוב חבריה תמכו בחוק, חרף התנגדות אולמרט ולבני.

על פי עקרון הרצף, אין צורך להתחיל מחדש את תהליך החקיקה של הצעת חוק שהתקבלה בקריאה ראשונה בכנסת היוצאת. מאחר וההצעה כבר מוכנה לקריאה שניה ושלישית, ניתן מיד בתחילת המושב הראשון של הכנסת החדשה לחוקק את החוק. יש להבטיח שהסיעות שתמכו בו בכנסת הקודמת תתמדנה בתמיכתן. יש להבטיח שהליכוד, גם כמפלגת שלטון, ידבק בחוק. יש להבטיח שמפלגת העבודה תדבק בעמדתה ובמורשתו של רבין ולא תברח כדי להוכיח שהיא "משתקמת עם מרצ באופוזיציה". יש להבטיח ש"קדימה", לכל הפחות, תיתן לחבריה חופש הצבעה (אגב, אחדים ממנהיגי "קדימה", ובהם מופז ורמון, הם בין התומכים הנלהבים של החוק). ראוי לנסות להביא לתמיכה גורפת של הסיעה בחוק.

קבלת החוק תקטין באופן משמעותי את סכנת הנסיגה העתידית, ולכן עלינו למקד מאמץ מרוכז להעברתו. אולם גם אם וכאשר יעבור, אין די בו. לא פחות חשוב עוגן הציונות המעשית – יצירת מסה קריטית בלתי הפיכה של תושבים ישראליים בגולן.

את מעלה אדומים וסביבתה אי אפשר לעקור. גם לא את אזור אריאל ומערב השומרון. אפילו יוסי ביילין נאלץ להכיר במציאות הזאת (הוא מתמודד איתה ברעיון "היצירתי" של נסיגה חלופית בנגב). איך ניתן ליצור מציאות כזאת בגולן?

בניגוד לאריאל, ביתר עילית ומעלה אדומים, הסמוכות לערים הגדולות במרכז הארץ, הגולן מרוחק מאוד, בקצה הפריפריה. המשימה תהיה קשה הרבה יותר, אך היא אפשרית. יש להמשיך בהרחבת היישובים הכפריים, אבל בדרך זו לא תיווצר המסה הקריטית הנדרשת. רק הפיכת קצרין לעיר תוכל ליצור את המציאות החדשה. קצרין כעיר של ממש, חיונית מאוד ליישובי המועצה האזורית, כעיר מחוז המספקת שירותים, תרבות, מסחר ותעסוקה. ככזאת, היא תתרום מאוד לקליטה במועצה האזורית. אך הפיכת קצרין לעיר חיונית בראש ובראשונה כדי לקבע אחת ולתמיד את ריבונותה הנצחית של ישראל על הגולן.

כשהחלו הרחבות היישובים, היתה נפוצה בתוכנו האמירה, שאיננו זקוקים לממשלה. שאנו בעצמנו, באמצעות היוזמה הפרטית, ניצור את תנופת ההרחבות. כל מה שנדרש מן הממשלה זה לא להפריע (כי הדבר היחיד שהיא יודעת לעשות זה להפריע).

אני מקווה שאיש אינו משלה את עצמו, שבגישה היהירה והבלתי בוגרת הזאת ניתן יהיה להפוך את קצרין לעיר. לשם כך יש צורך בהתגייסות הממשלה. עלינו להפעיל מרגע הקמת הממשלה לחץ מסיבי על נתניהו להחליט על הפיכת קצרין לעיר בתוך חמש שנים, ולהשקיע את המשאבים הדרושים לשם כך.

ערב הבחירות הכריז נתניהו ששנית גמלא לא תיפול. כדי שגמלא לא תיפול שנית, יש לעשות מעשה שישפיע לדורות. עלינו לדרוש מנתניהו לפרוע את השטר הזה, באמצעות חקיקת חוק משאל עם ובהחלטה וביצוע של הפיכת קצרין לעיר ואם בישראל.  

* "שישי בגולן"