מאז תהליך השינוי שערכנו ב-88', לפני 21 שנים, עברנו שורה ארוכה של תהליכי שינוי ותהליכים אסטרטגיים, בהם עוצבה דרכה של אורטל. היינו בין הראשונים בתנועה לשחוט כמה פרות קדושות, לומר שיש צורך בקיבוץ חדש ולא לדבוק בשיטות ישנות ובנינו דרכים יצירתיות ומקוריות מאוד בצריכה, בתקציבים, בעבודה ובפרנסה, בהפרדת העסק מהקהילה, בביטחון הסוציאלי, בניידות, בעצמאות הפרט, בפיתוח המשאב האנושי ועוד. בניגוד למרבית הקיבוצים, לא קיבלנו את הדיכוטומיה בין הקיבוץ המסורתי כמות שהוא לבין אימוץ הדרך הקפיטליסטית הרכושנית של החברה הסובבת. השכלנו לברוא את הדרך שלנו, השומרת על ערכי הקיבוץ, מפרידה בין תרומה לתמורה, מקיימת את ערכי השוויון, השיתוף, הצדק החברתי, הערבות ההדדית והדמוקרטיה, בשיטות מקוריות משלנו, העונות על צרכינו ורצונותינו.
דבר אחד עמד תמיד לנגד עינינו – כל שינוי שעשינו היה למען כולם. לכל שינוי היו תומכים ומתנגדים, אך כל השינויים חלו על הכל והיטיבו עם הכל.
היום אנו נמצאים בעיצומו של דיון על שינוי. אורטל נמצאת היום בתקיעות, הנובעת בעיקר ממחלוקת עמוקה ומשתקת בסוגיית הקשר בין תרומה לתמורה. במצב של תקיעות אין להתחפר. יש למצוא דרכים מקוריות וחדשניות לשינוי, שאינו חיקוי של אחרים, אלא הוא שלנו. גם השינוי הזה חייב להיות למען כולם. עלינו להיזהר מאוד מפני שינוי שייטיב את מצבם של חלק מן החברים וירע את מצבם של חברים אחרים.
אתה ואני שותפים. אני מכניס לשותפות 10 ₪ ואתה מכניס 8 ₪. כל אחד מאיתנו מקבל מהשותפות 9 ₪. זה המצב הנוכחי באורטל. אם נבצע שינוי, שבעקבותיו אני אקבל 10 ₪ ואתה 8 ₪, זה שינוי שייטיב את מצבי וירע את מצבך. משמעות השינוי הזה היא שבירת השותפות בינינו, שותפות שעמלנו עליה 30 שנה.
אם הקופה המשותפת שאנו יוצרים מפרי עמלנו, לא תתחלק עוד באופן שוויוני, אלא חלק מן החברים יקבלו ממנה יותר, חלק מן החברים יקבלו ממנה פחות. זה ברור כשמש, ואין לטייח זאת. ומי שמציע זאת, חייב להודות בכך בפה מלא.
כיוון שהתפלגות ההכנסות שלנו, כמו בכל חברה, אינה מאוזנת, ברור מאליו ששינוי כזה ייטיב את מצבם של מיעוט מבין החברים וירע את מצבם של מרבית החברים. אם מישהו חושב אחרת, אדרבא, יוכיח במספרים את טענתו.
יתר על כן, החלוקה החדשה, הבלתי שוויונית, תהיה אך ורק על פי קריטריון אחד – גובה השכר. התרומה שכל חבר מכניס לקהילה בשכר עבודתו חשובה מאוד, ואני האחרון שאזלזל בה. אולם האם היא חזות הכל? האם רק על פיה אנו מודדים את חברי אורטל? האם חבר שקם בכל יום לעבודה, עושה את מלאכתו נאמנה, ובשעות הפנאי הוא משקיע בחברות בוועדות, בפעילות תרבותית, בפעילות התנדבותית, תורם פחות מחברו, שמרוויח שכר גבוה ממנו, אך מעבר להכנסת השכר אינו תורם דבר לקהילה? או אולי אפילו מזיק לקהילה בהתנהגות בלתי חברית? האם ראוי לבצע שינוי, שבה ילדיו של החבר הראשון יקבלו פחות מילדיו של חברו?
ובאשר לשכר עצמו – האם אנו מקבלים את נורמות השכר המקובלות בחברה הישראלית? האם מוצדק שגננת מצטיינת, שבמשך שנים מטפלת בילדינו, ומשקיעה שעות על גבי שעות מחוץ לשעות העבודה כדי לתת יותר ויותר לילדים, אך שכרה נמוך כי כך החברה הישראלית מתגמלת את החינוך, תקבל פחות מחבר העובד בתפקיד ניהולי עסקי, ששכרו גבוה בהרבה? האם זה סולם הערכים שלנו?
אנו חלק מהחברה הסובבת, ועלינו לתמחר את העבודה על פי המקובל בשוק שבתוכו אנו פועלים ועמו אנו מתחרים, כדי לקבל החלטות כלכליות רציונליות (כמו החלופה הכלכלית של כל עובד וכו'). אך כאשר אנו מפרידים בין תרומה לתמורה, אנו מנטרלים את חוסר הצדק והאבסורדים בשכר, בכך שמי שהשכר שהוא מכניס נמוך ומי שמכניס שכר גבוה, מקבלים תקציב שוויוני, שגובהו נבנה על פי מספר הילדים והוותק שלו. זה הייחוד שלנו, זה היופי שבנו. האם נקלקל זאת?
****
בשיחה שקיימתי לפני ימים אחדים עם אחד החברים, שדעתם שונה משלי, הוא אמר לי שהוא מעריך את עמדתי, כי זו עמדה אידאולוגית, אך הוא כועס על כך שרוב מתנגדי ההפרטה עושים זאת מסיבה אישית כלכלית; כיוון שהם אינם רוצים לקבל פחות מהיום.
מהי העמדה האידאולוגית שלי? אין זו אידאולוגיה שמימית, אוטופית, אלא זו אידאולוגיה מעשית שמשמעותה בשטח. כן, המשמעות היא שאותם חברים עליהם מדובר, לא יקבלו פחות ממני ומאותו חבר שעמו שוחחתי.
מדוע לגיטימי שחברים יחתרו לשינוי של יצירת קשר בין תרומה לתמורה, כדי לקבל יותר, ולא לגיטימי שחברים יתנגדו לשינוי כזה, כדי שלא לקבל פחות?
אותו חבר אמר לי שהוא חש שהיום אינו נותן מספיק לילדיו בתחום החינוך וזו הסיבה לרצונו בשינוי הזה. אני מעריך מאוד גישה זאת. יש מעט מאוד ילדים במדינת ישראל שמתקרבים למה שמקבלים ילדינו ובמסגרת התקציב האישי אנו יכולים בהחלט לתת להם עוד הרבה מאוד. ומי שזה לא מספיק לו, הוא מי שהשקעה בחינוך הילדים היא במקום גבוה מאוד אצלו, ואני באמת ובתמים מעריך זאת מאוד.
למה לא לגיטימי שחברים אחרים, שחינוך ילדיהם חשוב להם לא פחות, יתנגדו לקשר בין תרומה לתמורה, כי אין הם רוצים שילדיהם יקבלו פחות מכפי שהם מקבלים היום?
****
לסיום – התייחסות לטרמינולוגיה. אנו שומעים דיבורים על "עצמאות כלכלית". האם אפשר להתנגד לעצמאות כלכלית? אני, חבר קיבוץ ואינדבדואליסט מאוד, נהנה מעצמאות כלכלית רבה, כיוון שאני יכול לממש את רוב רצונותיי. האם חבר שיוכל לתת לילדיו פחות מכפי שהוא נותן היום, ואולי פחות באופן משמעותי; שהיכולת שלו לקיים רמת חיים סבירה תפגע באופן משמעותי, תהיה לו יותר או פחות עצמאות כלכלית? עלינו לחפש דרכים להגדלת העצמאות הכלכלית של כל החברים, ולא של מיעוטם.
בעיניי, המונח "עצמאות כלכלית" הוא מילה מכובסת להפרטה. הרי אם נעיר כל קיבוצניק ב-3:00 בלילה ונשאל אותו מהי הפרטת הקיבוץ, הוא ידע בדיוק על מה מדובר. למה לרמות את עצמנו?
מצד שני קיימת טענה שלמונח "הפרטה" קונוטציה שלילית מאוד באורטל, והשימוש בה מקשה על דיון חופשי. הפרטה היא מה שביבי עשה למדינת הרווחה, וזה לא מה שמוצע באורטל. ומהי הפרטה? הרי גם אנו הפרטנו חלק גדול מן הצריכה, ומצד שני אף אחד אינו מציע להפריט את אמצעי הייצור (שזאת המשמעות המדוייקת של המונח הכלכלי "הפרטה"). יש צדק בטענה זאת.
בתהליך בניית הסכמות, עלינו להסכים על שפה משותפת, מוסכמת על כולם. המונחים "הפרטה" ו"עצמאות כלכלית" אינם מקובלים על כולם. אני מציע להשתמש במונח מדוייק, שברור מהו ואף צד בוויכוח לא יראה בו שימוש דמגוגי ובלתי הוגן – "קשר בין תרומה לתמורה".
והרי לאמיתו של דבר, בדיוק על זה הוויכוח. האם יהיה קשר ישיר בין מה שהחבר נותן למה שהוא מקבל, או שתשמר השיטה הנוכחית שבה אין קשר כזה.
הקפדה על מונחים נייטרליים תקל על היכולת לקיים דיון הוגן וחברי.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
