הבלוג של אורי הייטנר

אם יש בהיסטוריה האנושית דוגמה מובהקת למלחמת בני אור בבני חושך, זוהי המלחמה בין העולם החופשי לבין גרמניה הנאצית. מלחמת העולם השניה הסתיימה בתבוסתה המוחלטת של גרמניה הנאצית. הטוב ניצח את הרע, האור ניצח את החושך. הניצחון הזה הוא חגה של האנושות, חגה של הנאורות. יש מדינות החוגגות את המועד ב-8.5. יש החוגגות אותו ב-9.5. אך החג הוא חג אחד – חגה של האנושות על שהביסה את גדול אויביה בהיסטוריה.

מדינת ישראל אינה חוגגת את החג הזה. ניתן להבין את הסיבה לכך – השואה שחווה העם היהודי במלחמת העולם השניה, מקשה על היכולת לקשר את המלחמה הזו לחג ולשמחה. ואף על פי כן, הגיעה השעה לצרף את יום הניצחון על הנאצים לחגי ישראל.

היטלר תאר את מלחמת העולם השניה כ"מלחמה יהודית". בעבורו – המטרה העליונה של המלחמה היתה השמדת היהודים. גם בימים בהם נלחם כנגד המעצמות הגדולות ביותר בתקופתו, עדין ראה את השמדת היהודים כמשימת חייו המרכזית.

אילו ניצח היטלר במלחמה, חלילה, הוא עלול היה להצליח במזימתו – השמדת העם היהודי. לכן, תבוסתו היא בראש ובראשונה ניצחון העם היהודי. חרף השואה הקשה – העם היהודי לא הושמד, הוא חי וקיים, ושלוש שנים לאחר השואה הקים את מדינתו הריבונית במולדתו. זהו ניצחון גדול. מן הראוי שמדינת היהודים תחגוג את הניצחון הזה. מן הראוי שמדינת ישראל תחגוג את יום הניצחון על הנאצים – הן בשל היות אירוע זה ניצחון גדול ליהודים, והן בהיותה חלק מן האנושות הנאורה שניצחה את היטלר.

****

למעלה ממיליון יהודים עלו בעשרים השנים האחרונות מחבר העמים לישראל [אני מחשיב כיהודים גם את אלה שהממסד הרבני אינו מכיר בהם עדיין, אך זה נושא למאמר נפרד. א.ה.]. בעבור יהודים אלה, יום הניצחון על הנאצים הוא חג גדול, עליו גדלו והתחנכו ועמו הם מזדהים כיהודים וכרוסים. רבים מהם הינם ותיקי המלחמה, עטורי הדרגות והאותות, הזוכים עדין לכבוד המגיע להם, בחגיגות המתקיימות בישראל. אולם החגיגות הללו הן על טהרת ציבור העולים. יום הניצחון על גרמניה, הוא חג עדתי מובהק במדינת ישראל.

יש למדינת ישראל כל הסיבות לחגוג את יום הניצחון, כאמור, ועליהן נוספת סיבה נוספת – החיבור בין הציבור הוותיק לציבור העולים. החיבור אינו יכול להיות חד סטרי – ציפיה ממיליון איש לשנות את תרבותם ולהתאימה לתרבות הישראלית. קליטה של מסה אדירה כל כך של עולים, מחייבת התקרבות הדדית. כמדינה קולטת עליה מגלויות רבות, התרבות הישראלית ממשיכה להיבנות ולהתפתח, והיא חייבת להיפתח לתרבותם של העולים, להעשיר בה את עצמה ולספוג ממנה לתוכה.

צירוף חג שהינו חלק מהתרבות של העולים מחבר העמים, ללוח השנה העברי ולתרבות הישראלית, הינו ביטוי מובהק להשפעה התרבותית ולקליטה התרבותית. כאשר מדובר בחג כזה – שאלה תכניו האנושיים והיהודים, קליטת החג הזה בתרבות הישראלית ממש מתבקשת, והיא תוכל להתקבע באופן טבעי בלוח השנה שלנו.

****

התשעה במאי נופל על רצף ימי החג והזיכרון הלאומיים שלנו: יום השואה, יום הזיכרון לחללי צה"ל, יום העצמאות ויום ירושלים. ביום השואה אנו מזכירים את הנורא באסונות שפקד את העם היהודי. ביום הזיכרון אנו מתייחדים עם הנופלים על תקומת מדינת היהודים ועל הגנתה. ביום העצמאות אנו חוגגים את העצמאות והריבונות של העם היהודי בארצו. ביום ירושלים אנו חוגגים את שחרורה ואיחודה של בירת העם היהודי ומדינת ישראל. צרוף חג הניצחון על החיה הנאצית לרצף הזה טבעי ומתבקש.

בפרספקטיבה רחבה יותר, ניתן להרחיב את היריעה, ולהזכיר שכל המועדים הללו מתקיימים בתקופה שבין פסח לשבועות. בין החג המציין את הולדתה הפיסית של האומה לבין החג המציין את הולדתה הרוחנית (חג מתן תורה). כל אותם חמישים יום עמוסים במועדים המציינים את תולדות העם היהודי מערש הולדתו ועד התקופה המודרנית.

הניצחון על גרמניה הנאצית, הוא נקודת ציון חשובה ברצף ההיסטורי הזה. יום הניצחון  ראוי להימנות על רצף מועדים זה, כחג ישראלי לכל דבר.

* "אנוכי", "חדשות בן עזר", "אומדיה"