הבלוג של אורי הייטנר

כל מי שמעורה בנעשה בקרב הנוער בארץ; מי שעוסק בחינוך, ברווחה, באכיפה, יודע שישנה רמה גבוהה של הלימה בין תופעות בלתי נורמטיביות שונות בקרב בני נוער – שימוש בסמים, אלכוהול, אלימות, ונדליזם, עבריינות, התנהגות מינית בלתי נאותה (הטרדות ואלימות מינית), נהיגה פרועה וללא רישיון וכו'. קבוצת נוער הנגועה ברמה גבוהה באחד התסמינים הללו – סביר להניח שבדיקה תוכיח שהיא נגועה ברמה גבוהה גם בשאר התסמינים. לכן, מאבק על נפשו של הנוער, על נפשם של כל נערה ונער כבודדים, על נפשה של כל חבורת נוער ועל נפשו של הנוער הישראלי כולו, הוא מאבק כולל נגד הסמים, האלכוהול, האלימות וכן הלאה.

מערכת החינוך היא הגורם המרכזי (אחרי ההורים, כמובן) בהתמודדות עם הרעות החולות הללו. בראש מערכת החינוך, עומד שר החינוך. עליו, יותר מעל כל אדם אחר, מוטלת האחריות לפעול להשרשת נורמות חיוביות, ערכיות ומוסריות בקרב הנוער, בחינת "עשה טוב", ולשירוש נורמות שליליות מן הסוג שהזכרתי, בחינת "סור מרע".

והנה, בראיון ראשון של שר החינוך החדש, במוסף יום העצמאות של "ידיעות אחרונות", כך התייחס השר גדעון סער לסוגיית הסמים: "למיטב ידיעתי, אין הרבה אכיפה על שימוש עצמי בסמים קלים. אבל אם אתה שואל אותי אם צריך שזה לא יהיה פלילי, אני לא מסכים. מידת האכיפה זה דבר אחד, והשאלה אם זה פלילי זה דבר אחר. לעשות דה-פליליזציה של זה, זה לא נכון. בסופו של דבר יהיה לך קשה מאוד למתוח קו בין סוגים של סמים קלים". ש. אבל אין הרבה הבדל בין זה ובין האלכוהול. סער: "כמה אנשים אתה מכיר שעמדו לדין על צריכת מריחואנה?". ש. אם יתפסו אותך ברחוב, אתה תיעצר על זה. סער: "אתה חייב לעשן את זה ברחוב?". עד כאן דבר העומד בראש מערכת החינוך במדינת ישראל.

מה מקפיץ אותי כל כך, בדבריו של כבוד הסער? הרי הוא בפירוש שלל לגליזציה של הסמים הקלים.

ובכן, אני חושב שהדיון על הלגליזציה של הסמים הוא לגיטימי. הנושא מורכב מאוד, שכן עולות בו שאלות כמו עד כמה הפליליזציה של הסמים אפקטיבית, האם אין בכך "מים גנובים ימתקו", האם אין הדבר הופך את הסמים לכלי שרת בידי הפשע המאורגן. אפשר לבחון את תוצאות "חוק היובש" לפני כמאה שנה בארה"ב, כאשר נאסרה שתיית אלכוהול, והאלכוהול הפך כלי מס' אחד של הפשע המאורגן באמריקה. מצד שני, אחת הטענות המרכזיות נגד הלגליזציה, היא החשש מפני לגיטימציה שהיא תיצור לשימוש בסמים.

יותר משאני מוטרד משאלת הלגליות של הסמים, אני מוטרד משאלת הלגיטימיות של השימוש בהם. אילו שר החינוך היה מסביר, מנימוקיו, שהוא תומך בלגליזציה, אבל מנצל את הראיון כדי להסביר עד כמה השימוש בסמים ותרבות הסמים "הקלים" שלילית ומזיקה ומסביר כיצד בכוונתו כשר החינוך להלחם בסמים, הייתי מוטרד הרבה פחות. אולם בעוד השר הסביר מדוע הוא מתנגד ללגליזציה, הוא ממש הציג את השימוש בסמים כלגיטימי. הוא התייחס לתופעה בקריצת עין, בקלות ראש בלתי נסבלת, כאל דבר נורמטיבי ומותר, וכל שנדרש הוא לא להיתפס. למה ברחוב? קחו ג'וינט בבית, נאום שר החינוך. "אין הרבה הבדל בין זה לבין אלכוהול", הרים לו המראיין להנחתה, ובמקום לדבר בגנות האלכוהול, אף ששתייתו אינה אסורה על פי חוק, ולהסביר שגם אם שתייתו אינה עבירה, היא שלילית ומזיקה לא פחות מסמים, הוא הגיב בצורה הפוכה, בהבהרה שבעצם כמו שתיית אלכוהול גם השימוש בסמים "קלים" אינו נורא, יש רק בעיה טכנית מסויימת, שהדבר נאסר בחוק, ולכן ראוי להימנע מעישון מריחואנה ברחוב.

מעבר לבעייתיות שבעצם השימוש בסמים, כמו גם באלכוהול - מאחר והשימוש בסמים אסור על פי חוק, חמור מאוד ששר החינוך של מדינת ישראל מתייחס כך בקריצה ובזלזול לעבירה על החוק, ובהמלצה כיצד לעקוף את החוק.

הקריצה הזאת של גדעון סער, היא מסר אנטי חינוכי, ויש לקוות שאין היא מסמנת את דרכו כשר החינוך.

בראיון זה, כמו בהופעות אחרות, הביע השר תמיכה ברעיון של חיוב התלמידים לקום כאשר המורה נכנסת לכיתה. כתלמיד בשנות ה-70, בתקופת התפר שבה עוד היו מורים שדרשו לעמוד לכבודם, אך מרבית המורים כבר לא דרשו כן, אני יכול להעיד, שאם מישהו חושב שקימה לכבוד מורה מעידה על כבוד שהתלמידים רוחשים לו או על יכולתו להטיל משמעת, אין הוא, אלא טועה.

במקום לבזבז את זמנו בניסיון סרק לאכוף משמעת קסרקטינים חסרת תוחלת, עדיף שיחנך למשמעת עצמית של הנער, ליכולת שלו לעמוד מול פיתויים, להגיד לא, ואף להסתכן בתדמית "חנונית" ולא ללכת שבי אחרי מקסמי סמים, אלכוהול ושאר מרעין בישין מסוג זה.

* הפורטל לצדק חברתי bsh