הבלוג של אורי הייטנר

לגדעון לוי, עיתונאי "הארץ", תפקיד שלילי בעיתונות ובציבוריות הישראלית. לוי הוא תועמלן אנטי ישראלי ופרו פלשתינאי, שכתיבתו מאופיינת בהעדר חוש ביקורת כלשהו לתעמולה הפלשתינאית, כולל טיהור כל שרץ, אף של המתועבים בפיגועים, ובהצגת ישראל בצבע שחור משחור. פלקטיות שטחית, עלובה.

אבל יש ללוי גם תפקיד חיובי. דווקא בשל קיצוניותו, דווקא בשל בוטותו, דווקא בשל ישירותו, דווקא כיוון שאינו נוהג להצטעצע ולהסתתר מאחורי צעיפים של פוליטיקלי קורקט, ניתן להבין דרך דבריו הישירים, את האג'נדה הנסתרת, אולי אפילו הבלתי מודעת, של השמאל הקיצוני בישראל. קרא את לוי, ודע למה הם מתכוונים באמת. ראה את מקומו של לוי, ודע לאן מוביל המדרון החלקלק של השמאל הקיצוני.

השבוע הסיר לוי כמה צעיפים המסתירים את האג'נדה המחברת לא אחת את השמאל הקיצוני למאבק נגד רפורמות בבית המשפט העליון. לוי, אמנם, הוא ממבקריו החריפים של בית המשפט העליון, ש"משרת את הכיבוש" ו"מכשיר את שרץ ההתנחלויות", אבל הוא גם בין המגינים על עצם האקטיביזם השיפוטי וההתערבות של בית המשפט בהחלטות מדיניות, פוליטיות וביטחוניות ובין הלוחמים בזרמים בחברה המתנגדים לאג'נדה הזאת של בית המשפט.

בעוד רבים מחסידי הקו האקטיביסטי של בית המשפט מסתתרים מאחורי אמירתו של מנחם בגין "יש שופטים בירושלים", שומרים על האג'נדה האחידה של בית המשפט מפני השקפות אחרות באמירת אמן אחרי הטענה שאין לקבל לבית המשפט את רות גביזון כי "יש לה אג'נדה", ודוחים את הביקורת על ההרכב המונוליטי של בית המשפט בטענה המצטעצעת והמתחסדת שהשופטים נבחרים אך ורק על פי מקצועיותם ואיש אינו מתעניין בדעותיהם – גדעון לוי אינו מסתתר. הוא אומר את הדברים באופן ברור.

כאשר הוצעו השבוע שופטים חדשים כמועמדים לבית המשפט העליון, מיד נתן בהם גדעון לוי סימנים, והבהיר מדוע הם פסולים. השופט נועם סולברג הוא תושב אלון שבות שבגוש עציון. השופט ישעיהו שנלר הוא תושב קרני שומרון. פרופ' דב פרימר הוא תושב מעלה אדומים. די בכך, כדי לפסול אותם מלשבת בבית המשפט העליון.

את המאמר הוא הכתיר "עבריינים בעליון" ("הארץ" 25.6) – בעיניו מי שחי ביהודה ושומרון הוא בהכרח עבריין ופושע, מעצם מגוריו. "אין כל הבדל בין חוות הסוסים של יעקב אלפרון המנוח, שאליה פלש בכוח והיא פונתה לפני כמה שבועות ובין הפלישה הלא חוקית של המתנחלים לאדמות הגדה. אבל כשם שאיש לא היה מעלה על דעתו למנות את פולש הקרקעות אלפרון לשופט – סולברג, פרימר ושנלר הם מועמדים לגיטימיים. זה אפשרי רק במדינה שיש בה שתי מערכות חוק". 

מיותר לציין שהנ"ל יושבים כחוק, ביישובים חוקיים למהדרין, שהוקמו על פי החלטות חוקיות של הממשלות הנבחרות בישראל, וכל הניסיונות להטיל בקיומם פגם חוקי, כביכול, נדחו בידי בתי המשפט, כי אין כל קייס משפטי לטענה הפוליטית הזאת. מיותר לציין שהיישובים הנ"ל הם בקונסנזוס הלאומי הרחב ביותר, ואפילו ג'ימי קרטר הביע בשבוע שעבר תמיכה בהתיישבות היהודית בגוש עציון. אולם מה זה מעניין את גדעון לוי? ללוי יש אג'נדה. על פי האג'נדה שלו, משמעות הדמוקרטיה, היא שדעה שאינה שלו אינה חוקית, ולפיכך מי שמגשים השקפה שאינה שלו הוא עבריין. כיוון שהוא עבריין, אין לו מקום בבית המשפט.

אך מה לגבי מי שתומך בעבריינים ובעבריינות? האם היינו מקבלים לבית המשפט העליון שופטים התומכים באלפרון? ובכן, יש למנוע קבלתם לבית המשפט העליון של כל מי שתומך במתנחלים. כך, נקים בית משפט בצלמו ובדמותו של גדעון לוי. לוי יודע שאין לעמדותיו רוב בציבור הישראלי ואין להן סיכוי לזכות ברוב במערכת הדמוקרטית. לכן, הוא רוצה לראות בבית המשפט העליון כביש עוקף דמוקרטיה. הוא לא יחיד. זו האג'נדה של רבים מהנאבקים, בשם "שלטון החוק" כביכול, נגד כל רפורמה בבית המשפט העליון ונגד כל צבע חדש בתוכו ובוועדה לבחירת שופטים. התפקיד החיובי של לוי, הוא לומר את הדברים בלי להסתתר מאחורי טענת שלטון החוק.

יותר ויותר אני חש צורך להצטייד בשקית הקאה כאשר אני קורא "הארץ".

* "חדשות בן עזר", "אומדיה"