הבלוג של אורי הייטנר

יום עיון: עושים שינוי... ובצדק

י"ז בתמוז תשס"ט 9.6.09

"מעגלי צדק", המרכז לזהות יהודית ישראלית בגולן, מתנ"ס הגולן

הנחיית פאנל: בין צדקה לצדק

פתיחה: קריאת שיר של חנוך לוין:

יש לי שתי משאיות יפות / אחת שחורה והשניה ורודה / בלילה מובילים בהן פרות / בבוקר פועלים לעבודה // פעם הנהג עשה טעות / הטעין פועל פשוט במקום פרה / הוביל אותו לבית המטבחיים / שם שחטו אותו שחיטה כשרה // השופט פסק לי פיצויים / משפחתו של של הפועל שילמה / את ההפרש אשר הפסדתי / בין הפועל לבין הבהמה // וכדי למנוע זאת גם בעתיד / עשיתי לי לחוק בל יעבור / שכל פועל אשר במשאית / חייב לשיר שירי חדווה ודרור.

השיר – התגלמות העוול, הרשע, חוסר הצדק. סדום. השיר הזה בשום אופן אינו מתאר את ישראל. ובכל זאת, סיפור:

לפני ארבע שנים הזמנו מכונת כביסה. לפני הצהרים הודיע נהג המשאית שהוא יוצא לדרך. ב19:00 שוחחנו עמו בטלפון. הוא הסביר שעליו לעבור עוד בנצרת, בעפולה ובכינרת ואח"כ יגיע אלינו. כשהגיע אלינו ב-23:00, שאלנו אותו אם יש לו היכן ללון. הוא השיב שעליו לנסוע עוד לצפת ולמצפה חרשים והוא חייב לחזור הלילה ללוד. "אתה יודע שנסיעה כל כך ארוכה במשאית ללא הפסקה היא בניגוד לחוק", הערתי את תשומת לבו. "בשבילי אין חוק", השיב לי בעברית רצוצה, במבטא רוסי כבד. "וגם לא בשביל בעל בית שלי", הוסיף בחיוך מבוייש.

במגילת העצמאות נאמר: "מדינת ישראל... תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל".

מהו חזון הנביאים? לדוגמה: כו וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי-כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה.  כז צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. 

צדק... צדקה... אותו שורש. הבדל של אות אחת. אז מה הנביאים דורשים מאיתנו? מה בין צדק וצדקה? האם אפשרי צדק בלי צדקה? האם הצדקה אינה כסת"ח לחוסר צדק? האם רטוריקה של צדק לא נועדה לשחרר אותנו מחובת הצדקה?

על כך נדון עם הפאנליסטים:

אבי זעירא, מולדת: מנהל מכון "שיטים". שינה את סדר היום של המכון – לא רק חגים, אלא משמעות רחבה יותר של משמעות יהודית בימינו - צדק חברתי ודמות החברה הישראלית. זכויות רבות בגולן: המכינה הקדם צבאית, תכנית מקו"ם. בכולם עיסוק ביהדות וצדק חברתי.

שרי ריבקין - מייסדת ומנכ"ל עמותת "ידיד".

הרב דוד ביגמן - ראש ישיבת מעלה גלבוע.

דר' מיכה גודמן - ראש מכינת עין פרת.

לאבי: אתה מרבה לדבר על צדק חברתי. צדק – מושג ערטילאי. שאיפה, חזון. ציפיה מהמדינה. מהכלל. הפרט אינו יכול לעשות צדק חברתי. האם הדיבור על צדק, אינו משחרר את הפרט, את מי שיש לו, מאחריות, מעשיה, מדאגה לשכן, לעני ברחוב, לכל מה שאנו מגדירים "צדקה"? איפה אתה ממקם את העשייה שלך על הציר בין צדק לצדקה?

לשרי: מתוך אתר "ידיד" – "עמותת 'ידיד – מרכזי זכויות בקהילה' (ע"ר), היא מלכ"ר הפועלת מזה אחת עשרה שנים, למען תמיכה והעצמת שכבות חלשות בחברה הישראלית והגברת הסולדיריות החברתית. מיום הקמתה טיפלה עמותת ידיד, בהצלחה, בלמעלה מ- 250 אלף משפחות ויחידים באמצעות 23 מרכזי זכויות בהם ניתן לפונים ייעוץ וסיוע חינם במימוש זכויותיהם".

האם עמותות כמו "ידיד", אוליגרכים התורמים באופן משמעותי למען החברה וכו', אינם משחררים את המדינה ממחוייבותה, ובכך מסייעים לפירור מדינת הרווחה. האם אין הם הכסת"ח של הממשלה? מרכיב מרכזי בחזונה של תאצ'ר: חסד. אין זה עניין המדינה, אך האזרחים נתבעים לעזור לחלשים. איפה את ממקמת את העשייה שלך על הציר בין צדק לצדקה?

לרב ביגמן: היהדות מעלה את הצדקה לרמה של ערך עליון, מופת של צדיקים וחסידים הוא מופת של צדקה ללא גבול. בפרקי אבות מוגדרת מעלת חסיד "שלך שלך, שלי שלך". זאת הדרישה מן הפרט. ומה הדרישה מן הכלל? מן המדינה? האם יש חזון של צדק חברתי. כתוב בדברים ט"ו, י"א: "כי לא יחדל אביון מן הארץ". על כך כותב הרב ד"ר יוסף ליפשיץ במאמר ל"תכלת": "שוויון כלכלי אינו אפשרי וגם אינו רצוי, משום שהוא שולל את ערך הבריאה הייחודי של כל אדם ואדם. פסוקי התורה אף קובעים זאת מפורשות: בני האדם אינם שווים זה לזה ומשום כך יהיו ביניהם פערים: לעולם ' לא יחדל אביון מן הארץ'. לפיכך, הפערים הכלכליים בחברה אים מעידים על קלקלתה המוסרית, אלא על השוני הטבעי שבין הפרטים המרכיבים אותה". אז מה, האם היהדות מסתפקת בדרישה מן הפרט החזק יותר, לסייע לחלש יותר? האם אין דרישה לבנות מדינה על ערכים של צדק, שוויון וסולידריות, ומסתפקים בכך שהצדקה האישית כבר תקטין את חוסר הצדק? איפה אתה ממקם את העשייה שלך על הציר בין צדק לצדקה?

למיכה גודמן: אם בפני חניכי מכינת פרת תעמוד דילמה, בפרק זמן קצוב – לצאת לשכונת עוני בירושלים כדי לחלק מזון לקראת פסח, או להשתתף בהפגנה מול לשכת רוה"מ בעת ישיבת הממשלה נגד הפרטת קרקעות המדינה או קיצוץ בתקציב החינוך, מה תמליץ להם? במה חשוב יותר שיעסקו בני נוער מעורבים ואכפתיים – במאבק פוליטי על דמותה של החברה הישראלית או בעשיה בשטח המבטאת את הסולידריות החברתית? בצדק או בצדקה? איפה אתה ממקם את העשייה שלך על הציר בין צדק לצדקה?

סבב שני

לשרי: עמותת "ידיד" פועלת למען זכויות בקהילה. שיח הזכויות הוא מרכזי בליברליזם המערבי, בפרט בארה"ב. והנה, דווקא באותם מקומות, הפערים החברתיים הם הגדולים ביותר, ושוב – בשם זכויות הפרט, זכות הקניין, אי התערבות הממשלה בנעשה במשק בשם האינדבדואליזם. השיח היהודי הוא שיח של חובות. אין בו זכויות לעניים, אך יש חובה לאנשים לתת, לעשות, לתרום. האם באימוץ שיח הזכויות פגענו בסולידריות החברתית? מה האיזון בין תביעת הפרט לזכויות לבין התביעה מהפרט למילוי חובות?

לאבי: צדק חברתי הוא עניין אוניברסלי. תנועות שנאבקו למען הצדק החברתי דיברו בשם האוניברסילזם, "פועלי כל העולם התאחדו". הלאומיות והדת הוצגו כבניין על המסייע לשמירה על המבנה החברתי השמרני הנצלני. אתה עומד בראש גוף שעיקרו – תרבות יהודית, פרטיקולרית. האם אתה רואה סתירה בין השניים? איך אתה מגשר? מה מקורות ההשראה שלך לרעיון הצדק החברתי ובעשיה החברתית?

לרב ביגמן: מה האיזון הנכון בין צדק לצדקה בחברה הוגנת / מתוקנת? מי אחראי (אזרחים פשוטים, מקבלי החלטות, התקשורת, וכו') לוודא שיש את האיזון הנכון בין צדק לצדקה בחברה כלשהי? איך אפשר להשריש את השיח / העשייה של צדק יחד עם השיח / העשייה של צדקה בדור הבא בחברה הישראלית?

למיכה גודמן: בהנחה שהקהל שבא ליום העיון מחוייב לרעיונות של צדק חברתי וסולידריות חברתית – מה היית מצפה ממשתתפי הכנס לעשות ביום יום שלהם, למען חברה טובה יותר?

שאלות מהקהל וסבב תשובות קצר

סיכום שלי

7 פסוקים לפני "לא יחדל אביון מן הארץ" כתוב "אפס כי לא יהיה בכך אביון". האידאל – חברה שוויונית וצודקת, ללא עוני, ללא פערים. "לא יחדל" וגו', אינו השלמה עם המציאות, אלא הכרה במציאות כדי לשנות אותה. ניתן לומר גם שלא יחדל רשע ופשע וכו'. באותם פסוקים – חוקים חברתיים רדיקליים, שמיטה ויובל, שנועדו ליצור צדק חברתי.

הרעיון המרכזי – סולידריות חברתית. דורש מכולם. דורש מהפרט – צדקה והשתתפות במאבק על צדק חברתי. מהקהילה – יצירת צדק ושוויון בתוכה. מהמדינה – להקטין את אי השוויון ולפעול למען הצדק. מדינת רווחה.

בשמונה מעלות הצדקה של הרמב"ם, המעלה הגבוהה ביותר, "שאין למעלה ממנה": "זה המחזיק ביד ישראל שמך, ונותן לו מתנה או הלוואה או עושה עמו שותפות וגו'". אני בחרתי ובוחר כל יום מחדש בחיי קיבוץ שיתופי, כדי להגשים את המעלה הגבוהה ביותר "עושה עמו שותפות".

פתחתי בשיר מאוד פסימי. אסיים בשיר מאוד אופטימי. מתוך "אני מאמין" של טשרניחובסקי:

שחקי שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח.
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.

כי עוד נפשי דרור שואפת,
לא מכרתיה לעגל פז,
כי עוד אאמין גם באדם,
גם ברוחו, רוח עז.

רוחו ישליך כבלי-הבל,
ירוממנו במתי-על:
לא ברעב ימות עובד,
דרור לנפש, פת-לדל.