הבלוג של אורי הייטנר

כבכל שנה בשמונה השנים האחרונות, גם השנה נתכנס בערב תשעה באב לציין את סיום שנת הפעילות של "חברותא". כבכל שנה, לא יהיה זה לימוד לשמו, אלא חשבון נפש חברתי – לימוד המשמעות והגורמים לאסונות שחווה עם ישראל לדורותיו, המיוחסים לתשעה באב – חטא המרגלים, חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, נפילת ביתר ועוד, כאשר במוח האחורי שלנו הפקת לקחים להבטחת הבית השלישי. נעסוק, בין השאר, במדרשי החורבן, המסבירים את חורבן הבית השני בעוולות החברתיים באותה תקופה.

כל שנת הפעילות השמינית של "חברותא" הוקדשה לסוגיות של צדק ומשפט ביהדות, תחת הכותרת "ציון במשפט תפדה". פסוק זה, מתקשר לתקופת בית ראשון, מתוך נבואת ישעיהו. בנבואה זו, שופך הנביא אש וגופרית על החברה הישראלית בזמנו. התמונה המצטיירת מדבריו, כמו גם מדברי נביאים אחרים, היא של חברת רשע ועוול, חברה רקובה מבחינה חברתית, אך אדוקה מבחינה דתית, כלומר מבחינת דבקות בקיום המצוות הפולחניות, המצוות שבין אדם למקום. הנביא בז לקיום הפולחן, כאשר הוא נעשה בידי אנשים האחראים לעוולות חברתיים, אותם הוא מכנה "קציני סדום", "עם עמורה". "לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם? יֹאמַר יְהוָה. שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי.  כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי.  לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי. חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה.  חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא" (ישעיהו א', י"א-י"ד). אני קורא את הדברים ומנסה להבין מה קרה באותם הימים? האם יתכן שאנשים חשבו שדבקותם בפולחן הדתי נותנת חסינות למעשי עוול שלהם, וציבור מאמיניהם הלך אחריהם בעיניים עצומות? מה קרה שם? היתכן שמנהיג וכהן חשוב לקח שוחד, ודווקא בעקבות מעשה זה סיעתו הגיעה לשיא התמיכה הציבורית בה, תחת הסיסמה "הוא זכאי", כאשר גדול הדור הוא גדול תומכיו? האם יתכן שאדם שישב בכלא על שוחד הפך באותם ימים לבבא גדול שהמוני מעריצים מחלים פניו כדי לקבל ממנו ברכה וקצת מים "קדושים"? דמיוני הפרוע הוביל אותי למחוזות אפלים עוד יותר, כמו אלפי שלומי אמוני ישראל אלק, מתפרעים ומפגינים באלימות, בתמיכה באם שהרעיבה את בנה... לא, לא יכול להיות. הגזמתי. מזל שהיום אין דברים כאלה.

אבל אז, בתקופת בית ראשון, דברים כאלה היו גם היו. והנביאים לא ויתרו. אין להם כל חפץ בפולחן. הנביאים דורשים מהעם, בשם ה', דברים אחרים לגמרי: " הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי  חִדְלוּ הָרֵעַ. לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה" (שם, שם, ט"ז-י"ז).

במגילת העצמאות לקחנו על עצמנו להשתית את מדינת ישראל "על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". מהו אותו חזון? הנה, לדוגמה, ישעיהו: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי-כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה.  צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (שם, שם, כ"ו-כ"ז).

ביום שבו שר האוצר לשעבר נשלח לתקופת מאסר ממושכת בעוון גניבת מיליונים ממבוטחי הסתדרות העובדים הלאומית ושר נוסף לשעבר נשלח לתקופת מאסר ממושכת בעוון שוחד, חשתי שהנה, מתגשם חזון אחר של הנביא: " שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים. יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם" (שם, שם, כ"ג).

אחד המפגשים של "חברותא", תחת הכותרת "כי חסד חפצתי ולא זבח" (הושע ו', ו') הוקדש לחזון החברתי של נביאי ישראל. במפגש זה למדנו פרקים מישעיהו, ירמיהו, עמוס, מיכה, הושע ושמואל. המסר של הנביאים היה אחיד – הדרישה מעם ישראל היא בראש ובראשונה דרישה מוסרית לצדק, משפט וסולידריות חברתית. הנביאים הוקיעו עוול ורשע, וסלדו מפולחן דתי המתקיים בחברת עוול.

החברה הישראלית אינה "עם עמורה" ומרבית ההנהגה הישראלית אינה "קציני סדום", אך יש יותר מידי עוולות חברתיים ואנו רחוקים מאוד מהגשמת ההבטחה במגילת העצמאות, להשתית את המדינה על יסודות הצדק של הנביאים. תיקון החברה הישראלית הוא האתגר הגדול ביותר שלנו.

הפסוקים שציטטנו לעיל לקוחים מתוך פרק א' בישעיהו, אותו נקרא מחר בהפטרת שבת חזון, השבת שלפני תשעה באב. לא בכדי תיקנו חכמים את ההפטרה הזו לשבת הסמוכה לתשעה באב, בעיצומם של ימי בין המיצרים. כוונתם הייתה להתריע מפני סכנת החורבן הרובצת לפתחה של חברה שאינה מבוססת על אדני צדק ומשפט. קריאת דבריו הקשים של הנביא: "איכה הפכה לזונה קריה נאמנה" סמוך ליום בו אנו מתאבלים על חורבנה של הקריה, נועד לשמש לנו תמרור אזהרה.

ערב תשעה באב, נייחל שתתקיים בנו נבואת הנביא זכריה: "כה אמר ה' צבאות: צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ושמחה ולמועדים טובים. והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח', י"ט).

כדי להבטיח שהנבואה תתקיים, כדאי לחזור שני פסוקים אחורה: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ  דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.  וְאִישׁ אֶת-רָעַת רֵעֵהוּ אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל-תֶּאֱהָבוּ, כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם-יְהוָה" (שם, שם ט"ו-ט"ז). 

* "שישי בגולן". המאמר יתפרסם בערב שבת חזון 24.7.09