הבלוג של אורי הייטנר

תשובה ליוסף חרמוני – "תחילתה של הקריסה?", "חדשות בן עזר"  3.8.09

סיבות רבות הביאו את חבריי ואותי להקים את מפעל החיים הציוני הנפלא בגולן, וסיבות רבות עוד יותר מדוע אין להחריב מפעל זה ולמסור את הגולן לציר הרשע. סיבות מדיניות, ביטחוניות, ריבוניות, התיישבותיות, היסטוריות, כלכליות ועוד.

לא בכל מאמר ניתן להקיף את כל הסיבות, ולא עשיתי כן במאמרי "אדם נשך כלב". במאמר זה, שהתייחס לראיון של אורי משגב עם יגאל קיפניס ב"ידיעות אחרונות", התייחסתי לשתי נקודות – טענת ההבל חסרת השחר וחסרת ההיגיון, כאילו ההתיישבות בגולן הוקמה כדי לשמש קלף למיקוח. תיאוריה אידיוטית לפיה התגשמות מטרת ההתיישבות היא עקירתה. מי שטוען את השטות הזאת, אין לו מושג וחצי מושג במשמעותה ומהותה של התיישבות. במקרה זה, לא בכך מדובר, אלא במי שאומר את הדברים כטיעון פוליטי, מתוך ידיעה שמדובר בשקר, ומציג זאת כ... מחקר היסטורי.

הנקודה השניה אליה התייחסתי, הייתה האמירה ההזויה, על פיה שינינו את שם "הרמה הסורית" לרמת הגולן. הצגתי את הגיחוך בתזכורת על ההיסטוריה היהודית בגולן. במקרה, המאמר התפרסם בשבוע של פרשת "ואתחנן" בה הוזכרה לראשונה העיר העברית גולן שבבשן.

התנ"ך מתאר בפירוש את הבשן, כלומר הגולן כולל הגולן הסורי, כאזור התיישבות חצי שבט המנשה וכחלק מממלכת ישראל בתקופת הבית הראשון. גם בהמשך ההיסטוריה, הגולן רווי בשורשים יהודיים.

הזכות ההיסטורית של העם היהודי על הגולן, אינה הסיבה היחידה לכך שעלינו להישאר בגולן. היא גם לא תנאי מספיק (הרי אני עצמי תומך בוויתור על חלק משטחי יו"ש, שכמו הגולן אף הם חלק משטחי א"י וגם להם יש לנו זיקה היסטורית עמוקה, לא פחות). אך ודאי שזכותנו ההיסטורית היא מרכיב חשוב בזכותנו לשבת בגולן, כמו בכל א"י. ללא זכות זו, צודקים מי שמתארים את הציונות כקולוניאליזם ושלטון זר. ללא זכות זו, אין כל צדק בציונות. הן מגילת העצמאות מציגה את זכותנו ההיסטורית על א"י כאחד משני המרכיבים המרכזיים (לצד זכותנו הטבעית להגדרה עצמית כמו כל עם ועם) לצדקת הקמתה של מדינת ישראל.  

סקירה קצרצרה על ההיסטוריה היהודית של הגולן:

כבר בתקופת ההתנחלות, כלומר עם כניסת בנ"י לארץ ישראל, התיישבו בני חצי שבט המנשה בגולן ובבשן - "ואת גולן בבשן למנשי" (דברים ד' מ"ג). התקופה מיוחסת, בערך, למאה ה-13 לפנה"ס. במאות השנים שלאחר מכן התבססה ההתיישבות הישראלית בגולן, בתקופת ממלכת דוד ושלמה, ממלכת ישראל ועוד. קוצר היריעה אינו מאפשר העמקה בנושא.

רצף החיים היהודיים בגולן נמשך גם בתקופת בית שני. בספרו "גמלא - עיר במרד" מתאר הארכיאולוג הדגול שמריהו גוטמן את התבססות האוכלוסיה היהודית בגולן, החל בתקופת עזרא ונחמיה. בספר מקבים א' מסופר על המסע ההירואי של צבא יהודה המקבי לחילוץ יהודי הגולן שעמדו בסכנת השמדה בידי האוכלוסיה היוונית שצרה עליהם. ממלכת החשמונאים שבה וכבשה את הגולן בתקופת המלך ינאי בסביבות שנת 100 לפנה"ס. הגולן יושב בצפיפות. העיר גמלא הייתה בירת הגולן היהודי במשך כמאה וחמישים שנה עד נפילתה בשנת 67 לספה"נ.

בארבעים ושניים שנות המחקר הארכיאולוגי בגולן, התגלו בוודאות שרידים של 32 יישובים יהודיים, וההערכה היא שיש עוד עשרות כפרים כאלה. בכל א"י לא התגלה עד כה מקבץ כה צפוף של שרידי התיישבות יהודית כמו בגולן. מרבית היישובים התמקמו בדרום הגולן, אך גוטמן, בספרו, מתאר את מלחמותיהם של אריסטובלוס ואלכסנדר ינאי נגד השבטים היטוריים שחדרו לאזור מרגלות החרמון וצפון הגולן – מלחמה שנועדה לשמור על רציפות היישוב היהודי באזור (ע' 51).

החיים היהודיים בגולן נמשכו ושגשגו לאורך כל תקופת המשנה והתלמוד ובעצם לכל אורך האלף הראשון לספירה.

הכיסופים היהודיים לא"י, התייחסו גם לגולן. כך, למשל כתב חיים נחמן ביאליק, בשירו הראשון "אל הציפור", שיר ערגה וגעגוע לא"י: "הירד כפנינים הטל על הר חרמון / אם ירד ויפול כדמעות? / ומה-שלום הירדן ומימיו הבהירים? / ושלום כל ההרים, הגבעות?"

בראשית הציונות היו ניסיונות לחידוש ההתיישבות היהודית בגולן, שהחזיקו מעמד כ-35 שנה. התנועה הציונית נלחמה בכל כוחה להכללת הגולן בשטח א"י המנדטורית. אני מפנה את חרמוני ואת הקוראים למאמר חשוב מאוד של ד"ר משה יגר בגיליון האחרון של כתב העת "כיוונים חדשים" – "האם הגולן הוא חלק מישראל?" במאמר זה סוקר ד"ר יגר בפרוטרוט את המאבק של התנועה הציונית להכללת הגולן בבית הלאומי היהודי, תוך ציטוטים רבים של מנהיגי התנועה הציונית ובראשם חיים ויצמן, בן גוריון וחיים ארלוזורוב.

והערה קטנה בנוגע לגמלא ולקשר בינה לבין ירושלים. מתוך ספרו של גוטמן: "... נמצא מטבע ייחודי שרק ששה כמוהו נמצאו עד כה, וכולם בחפירות גמלא... המטבע עשוי ברישול רב: הסימונים עבים ויציקתם גסה; פני המטבע אינם חלקים, כך שעוצמת מכת הפטיש בזמן הטביעה איננה אחידה על פני כל המטבע, ומשום כך מקצת המטבעות נסדקו בשעת הטביעה. גם חריטת הרושמה נעשתה לא במקצועיות, ובעשייתה ניכרים חוסר ניסיון והעדר מסורת טביעה. על פני המטבע מופיע גביע, הדומה במידה מסויימת לגביע המופיע על שקלי הכסף הירושלמיים משנה א'. סביב הגביע כתובת שאינה רהוטה – 'לגאלת'. על גב המטבע סביב ממלאת את כל השטח הכתובת 'ירשלם הק'. נראה שמחוסר ניסיון לא ידעו עושי הרושמה לתכנן ולחרוט עד כדי מילוי כל שטח גב המטבע בשתי מילים: ירושלם הקדשה. ... אין ספק כי זוהי טביעה מקומית של הגולן, שנעשתה בתנאים של בית מלאכה פרימיטיבי, וייתכן מאוד שמטבע אף נטבע בגמלא עצמה על ידי מנהלת העיר ומפקדיה, ובו מסר לאומי פוליטי, ויותר מכל – סיסמת קרב הבאה להצהיר על מגמות המרד ומטרותיו. ... כאשר הוחלט למרוד, נטבע מטבע ייחודי זה כמסר לאומי פוליטי וקריאת תיגר.

מציאת מטבע זה עם הכתובת המפורשת 'לגאלת ירושלים הקדושה' מעמידה בספק את התפיסה הרווחת על המרד, על תכנונו הארצי ועל ניהולו, שבה מקובל לחשוב שהמורדים דאגו רק לעצמם ולעירם ללא כל ראיה לאומית כוללת. עצם הכתובת המופיעה על גב המטבע, שהיא סיסמת קרב, הצהרת כוונות והשגת יעדים, ולא האחרון בהם – גאולת ירושלים, מעידה אולי יותר מכל שלוחמי גמלא הרחוקה בצפון לחמו לא רק על עצמאות עירם, אלא באו להגן גם על ירושלים הקדושה ולמנוע את נפילתה. ראשי הרשות המוניציפלית או המנהלת שהתארגנה בגמלא וניהלה את הלוחמה ברומאים, הפגינו עצמאות וטבעו מטבע בעל אופי יהודי מובהק, שאין עליו לא דמות הקיסר ולא כל סמל אלילי אחר, וזאת בניגוד גמור למטבעות אגריפס השני שהיו בימים ההם. זהו, איפוא, מטבע יהודי מובהק בעל מסר פוליטי ולאומי, הנושא סיסמת קרב: לגאולת ירושלים הקדושה".

כן, אפשר לבחור להיות ציני כמו יוסף חרמוני, אך לא מוכרחים. כמו חרמוני, גם אני זכיתי לצקת מים על ידיו של מו"ר אברהם אדרת זצ"ל. הדבר העיקרי שלמדתי ממנו היה לעולם לא להיות ציני.

בגישתו הצינית של חרמוני, איילת השחר - קיבוצו, לא היה קיים. עם הציניות שלו, לא תהיה תקומה לא רק ליישובי הגולן, אלא גם לא לאיילת השחר.

* "חדשות בן עזר"