הבלוג של אורי הייטנר

יחיעם וייץ מתפעל מהתיאוריה שבבסיס הספר "ההר שהיה כמפלצת: הגולן בין סוריה לישראל", לפיה ממשלת אשכול הובילה את מפעל ההתיישבות בגולן, כאמצעי לחץ על הסורים להגיע עם ישראל לשלום, שבו ישראל תיסוג מן הגולן. התיאוריה הזו מסתמכת על החלטת ממשלת אשכול ב-19.6.67: לחתום על הסכם שלום עם מצרים וסוריה על בסיס הגבול הבינלאומי, הבטחת זכויות המים של ישראל ופירוז רמת הגולן. אם הממשלה החליטה שהיא מוכנה לסגת, ואותה ממשלה הובילה את מפעל ההתיישבות, מסיק קיפניס, כותב הספר, ומחרה מחזיק אחריו יחיעם וייץ, אות הוא כי ההתיישבות לא נועדה להיות התיישבות של קבע אלא קלף למיקוח.

תיאוריה מעניינת, אלא שהיא מתעלמת מעובדה קריטית, המפריכה אותה מכל וכל - ב-26.12.67 החליטה הממשלה פה אחד לבטל את החלק מן ההחלטה הנוגע לנכונות לנסיגה מהגולן (והשאירה על כנה את ההחלטה הנוגעת לסיני). מדוע ההחלטה בוטלה? הרי אינספור החלטות ממשלה מתיישנות ואינן מיושמות והממשלה אינה טורחת לבטלן. במקרה זה ההחלטה בוטלה, כדי שאי אפשר יהיה להשתמש בה ביום מן הימים כתקדים או כטענה. היא בוטלה, כיוון שמטרת הממשלה הייתה לשמור על הגולן.

אם כך, מדוע התקבלה ההחלטה הזאת. וייץ מציין בסקירתו, ש"אחרי שלא התקבלה תשובה על הצעתו הנדיבה, הבין אשכול שהחזון של הסכם שלום עם סוריה אינו עומד להתגשם בקרוב וגיבש קו פעולה: אין מפנים את הגולן בלי הסכם שלום". וכי ההחלטה הנדיבה הייתה לנסיגה ללא שלום? האמת היא, שההחלטה של 19.6 נבעה מהטראומה של הלחץ האמריקאי והסובייטי הכבד שהביא לנסיגה ישראלית מסיני ללא תנאי לאחר מבצע "קדש", 11 שנים קודם לכן. כדי להדוף לחץ דומה, קיבלה הממשלה החלטה המחשקת אותה במספר תנאים – אין נסיגה ללא חוזה שלום, אין נסיגה מעבר לגבול הבינלאומי, דרישה לפירוז הגולן ולהבטחת זכויות המים. ההחלטה הייתה סודית ביותר, ואפילו הרמטכ"ל לא עודכן אודותיה, כפי שמספר תא"ל (מיל') אריה שלו בספרו "שלום וביטחון בגולן", כיוון שלא הייתה כוונה להציע אותה, אלא להשתמש בה כתכנית מגירה להתמודדות עם לחץ כבד מנשוא. משהתברר שאין לחץ כזה, מיהרה מאוד הממשלה לבטל את ההחלטה. כמובן שהטענה שהיישובים הוקמו שלא כדי להיות יישובי קבע מופרכת מיסודה. אותה ממשלה שהחליטה על התיישבות בגולן, בבקעת הירדן ובגוש עציון, לא הקימה יישובים ביהודה ושומרון, כיוון שראתה בהם קלפים למיקוח במו"מ על הסדר שלום. יישובים מוקמים כדי לעצב את גבול הקבע, ולא כדי להיעקר.

קיפניס מתייחס בזילזול לחיים הבלתי נסבלים של יישובי העמק והגליל כאשר הסורים היו על הגולן. בין השאר הוא מציין את העובדה שצה"ל כבש את הגולן בתוך 30 שעות, כלומר הסורים לא היו אוייב רציני. למה הדבר דומה? אין ספק שצה"ל יכול לכבוש את רצועת עזה בתוך 24 שעות. האם עובדה זו ממעיטה בחומרת ירי הקסאמים על שדרות ו"עוטף עזה"? מדינה אינה יכולה להשלים עם מצב שאזרחיה ויישוביה הם מטווח ברווזים בידי אויב ועליה לעשות כל שלאל ידה כדי לשנות מציאות זו. 

* "הארץ" - ספרים