הבלוג של אורי הייטנר

כותרות העיתונים מבשרות לאחרונה שברי ידיעות משמחות, על ניצני נורמליזציה אפשריים עם מדינות ערביות, כקטאר ועומאן. לא ברור אם יש אמת בפרסומים אלה, אך אם כן, זוהי בשורה משמחת. ישראל שאפה תמיד ליחסי שלום ונורמליזציה עם שכנותיה. האינטרס הישראלי הוא יחסי נורמליזציה עם כל מדינה בעולם, לא כל שכן במזרח התיכון.

הבעיה היא שלאותם סממני נורמליזציה מוצב תג מחיר - הקפאת הבניה בהתנחלויות. התג הזה מרוקן את הנורמליזציה הזו מתוכן והופך אותה לדבר חסר טעם. עלינו להבין שיש לישראל מה לתת לעומאן לא פחות מכפי שיש לעומאן לתת לישראל. קטאר יכולה להרוויח מנורמליזציה עם ישראל לא פחות משישראל תרוויח מנורמליזציה עם עומאן. ולכן, תמורת נורמליזציה ביחסיהן עם ישראל, על ישראל להציע להן נורמליזציה ביחסיה איתן. כאשר ארה"ב מנסה לבשל עסקה של הקפאת בניה תמורת רשות למטוסי ישראליים לטוס בשמי סעודיה (סעודיה דוחה זאת), זוהי עסקה שאף מדינה בעלת כבוד עצמי לא תסכים לה. תמורת רשות לטוס בשמי סעודיה, על ישראל להסכים לטיסת מטוסים סעודיים בשמיה.

הבעיה בתגי המחיר הללו, היא הפיכתם לכלי סחטני. הרי תמורת הסכם אוסלו כבר נעשו צעדי הנורמליזציה הללו עם חלק ממדינות ערב. אבל כאשר ישראל מימשה את זכותה להגנה עצמית בעקבות מתקפות הטרור הפלשתינאית היחסים הללו נותקו (עם עומאן ב-2000 ועם קטאר בתקופת "עופרת יצוקה"). והנה, ישראל נדרשת שוב לשלם כדי לקבל חלק מתמורה שעליה כבר שילמה.

הדבר מזכיר את היחסים עם מצרים. תמורת הסכם שלום ובו למעלה מ-70 הסכמי נורמליזציה בכל תחומי החיים, ישראל נסוגה מכל סיני, עקרה את כל יישוביה, ויתרה על שדות הנפט וכו'. והנה, המצרים לא קיימו אפילו תג אחד מהסכמים אלה. יתר על כן, פעמיים הוציאה את שגרירה מישראל למשך מספר שנים, וישראל שבה ושילמה מחיר מדיני כדי להחזירו לישראל. וכעת אומר מובארק בראיון בארה"ב שרק אחרי שלום תהיה נורמליזציה...

משהו בסיסי עקום כאן. כאשר ישראל מתנהגת באזור כמו כלבלב המצפה ללטיפה משכנותיה, היא מעוררת חוסר כבוד. ישראל צריכה להפסיק להתנהג כמי שקיומה מותנה בהכרת הערבים. הציונות נתקלה מראשיתה בהתנגדות נחרצת של הערבים. אז מה? על אפם וחמתם יישבנו את הארץ, הקמנו מדינה ואנו מקיימים אותה בהצלחה לגמרי לא רעה עד היום. מעולם לא ביקשנו ולכן גם לא קיבלנו רשות מהערבים לממש את הציונות. גם היום איננו זקוקים לאישורם. אנו חפצים בשלום ובנורמליזציה, אך אלה חייבים להתבסס על הדדיות בין מדינות המכבדות זו את זו. אך איזו מדינה תכבד אותנו אם אנו לא נכבד את עצמנו?

ומי יודע, אולי התחינה הזו להכרה ולנורמליזציה אינה אחד הגורמים המעכבים את השלום? אולי כמו הכבוד, גם מי שרודף אחרי השלום והנורמליזציה, השלום והנורמליזציה בורחים ממנו.

* "ישראל היום"