הבלוג של אורי הייטנר

על חוברת יום העצמאות של החברה למתנ"סים

א. הקדמה

הקורס "מעגל החיים היהודי" עוסק בטקסים וסמלים הנוגעים למעגל חייו של יהודי ומעגל חייה של קהילה יהודית – מעגל השנה (שבתות וחגים) ומעגל החיים (לידה, ברית, בר מצווה, כלולות, פטירה ואבלות).

במהלך הקורס בחנו טקסים שונים על פי שורה של קריטריונים הבוחנים את המהות והמשמעות שלהם לחיי היהודי והקהילה היהודית.

אני מרבה לעסוק בטקסים יהודים ישראליים. התבלטתי בשאלה לאיזה טקס, שבו אני עוסק או עסקתי, אקדיש לעבודה. בין האפשרויות אותן בחנתי: א. "כל נדרינו" – התכנסות ייחודית ליום הכיפורים שאני מוביל מזה 5 שנים בקיבוצי, קיבוץ אורטל. ב. טקס יום הזיכרון  באורטל, שהוא ייחודי מאוד ומזה שנים רבות אני מארגן אותו. ג. טקס בר המצווה המקורי של בני, עמוס, ותכנית שנת הבר מצווה שלו במשפחה ובקיבוץ. ד. האופן בו אני מנחה סדרי פסח בקיבוץ ובמשפחה. ה. טקסי סדר ט"ו בשבט שאני מנחה בגולן.

בסופו של דבר בחרתי בחוברת יום העצמאות של החברה למתנ"סים – "אנו מכריזים בזאת", [1] שאני אחד משלושת עורכיה, לצד ד"ר יעקב מעוז וד"ר מיכל אפללו. הסיבה לבחירה זו, היא שמדובר ביצירה המיועדת לכלל הציבור בארץ, ואני רואה בה בשורה יהודית וישראלית חדשנית.

בעבודה אציג את הרציונל של החוברת ואמחיש זאת באמצעות דוגמאות ממספר שערים בחוברת. 

            ב. מבוא

שני צירים מובילים את לוח השנה העברי – לוח השבתות ופרשות השבוע ולוח החגים והמועדים. לחגים ולמועדים - מסורות עמוקות שעוצבו במשך אלפי שנים. לכל חג ומועד טקסטים שהתקדשו, מנהגים שהיו להלכות ושהשתרשו.

הקמת המדינה הוסיפה מועדים חדשים ללוח השנה העברי – יום העצמאות, יום הזיכרון לחללי צה"ל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לרצח רבין, יום שחרור ירושלים. חלק מן המועדים הללו היו לחלק בלתי נפרד ממעגל השנה הישראלי ואף של יהודי הגולה, וחלק מהם נאבקים על מקומם. מכל מקום – כולם צעירים וטרם התגבשו בהם מסורות המושרשות במחזור הדם היהודי והישראלי.

יום העצמאות הוא חג צעיר, ששנותיו – כשנות המדינה (61 שנה). טרם נוצקו בחג זה דפוסים עמוקים. ברמה הממלכתית – עוצבו מסורות ובהן טקס הדלקת המשואות בהר הרצל, חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי, טקס הענקת פרס החיילים המצטיינים בבית הנשיא, טקס הענקת פרס ישראל. אולם המאפיין את כל חגי ישראל הוא מסורת משפחתית וקהילתית. מסורות כאלו טרם נוצקו ביום העצמאות. את הוואקום תפסו מנהגים שונים כמו מנגלים, פטישי פלסטיק, התזת קצף, הופעות אמנים בבמות ציבוריות – מנהגים שאין קשר בינם לבין תכני החג. מנהג מקובל הוא הנפת דגלים במרפסות וחלונות הבתים, לעתים בתוספת קישוטים נוספים ונורות צבעוניות. מאז קום המדינה היו ניסיונות רבים לעצב "סדר יום העצמאות" וטקסי מעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות, אך הם לא הצליחו להכות שורש בתרבות הישראלית. בקרב הציבור הדתי נוצרו מסורות סביב בית הכנסת – תפילה חגיגית, אמירת הלל שלם, הפטרה מיוחדת ליום העצמאות.  

"אני ואתה נשנה את העולם... אמרו את זה קודם לפני, זה לא משנה" – חבריי ואני לקחנו על עצמנו את המשימה, לנסות לחולל שינוי, לצקת תוכן תרבותי משמעותי בחג – במשפחה ובקהילה. לייצר מסורת חדשה. החברה למתנ"סים, המפעילה מרכזים קהילתיים במרבית יישובי הארץ, היא אולי הגורם היחיד שביכולתו לחולל את השינוי.

חוברת יום העצמאות בנויה כטקס כניסת החג, במשפחה ובקהילה. היא מחולקת ל-12 שערים, שכל אחד מהם עוסק בנושא מרכזי הנוגע לציונות ולמדינת ישראל. כל שער נפתח בהדלקת משואה הנוגעת לתוכן שער ובטקסט למדליק המשואה. אנו ממליצים שאדם מן הקהילה המגלם את התוכן של אותה משואה, ידליק אותה. למשל – עליה: עולה חדש או אדם הפועל בתחום העליה. בכל שער - טקסטים ציוניים, טקסטים יהודיים קלאסיים, שירים ישנים וחדשים, חידות ושעשועונים. בעיצוב החוברת הקדשנו מחשבה רבה לבחירת השירים. ניתן למצוא שירים ישנים מן העליות הראשונות לצד שירים מן השנים האחרונות ואף מספר שירי ילדים. המטרה היא לחבר את הילדים והנוער לטקס באמצעות שירים שהם מכירים, אך גם לחבר אותם, באמצעות השתתפותם בטקס, לשירים הישנים, שאנו רואים בהם נכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. בתחילת החוברת [2] מופיעה רשימת אייקונים המקלים על ההתמצאות בחוברת.

בכל חג בלוח השנה העברי – טקסטים מרכזיים משלו: הגדה של פסח ומגילת שירי השירים בפסח, מגילת רות בשבועות, מגילת אסתר בפורים וכו'. אנו הגדרנו את מגילת העצמאות [3] כטקסט המרכזי של יום העצמאות והוא טקסט היסוד של החוברת. הנוסח המלא של המגילה מופיע בחוברת [4] וציטוטים מן המגילה הם חוט השני לאורך כל החוברת. כותרת המשנה של כל שער לקוחה מן המגילה. למשל – שער הציונות נקרא "זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו" [5].

גם שם החוברת "אנו מכריזים בזאת" לקוח מן המגילה. הניסיון האישי שלנו, עורכי החוברת, הוא שהמשפט הזה מוכר לציבור הרחב ומעורר בו ריגושים.

תוכן מגילת העצמאות ונוסחה אינו מוכר בציבור. לא למדתי בביה"ס את מגילת עצמאות. בהרצאות שאני נושא על מגילת העצמאות – אני נתקל בבורות רבה, בנוגע לתוכן המגילה וסיפור כתיבתה. ואף על פי כן – מספר משפטי מפתח בקהילה חלחלו למחזור הדם הישראלי והיו לחלק מהדי.אן.איי. התרבותי שלנו. המחשה לכך היא ציטוט של משפטים אלה בפרסומות לקראת יום העצמאות. כשיוסי שריד הכתיר ספר שכתב "לפיכך התכנסנו", הוא ידע שכמעט כל ישראלי הנתקל בצירוף המילים האלה יקשר אותם למגילת העצמאות. הוא הדין בצירוף המילים "אנו מכריזים בזאת", ולכן הכתרנו בו את החוברת.

החוברת ארוכה מאוד, ואי אפשר לקיים טקס המבוסס על קריאתה מא' עד ת'. ניתן לבחור מס' שערים ולקרוא אותם, או לחלופין לבחור מספר טעימות מכל שער. החומר הרב המופיע בחוברת יכול להעשיר שנים רבות של טקסי וערבי יום העצמאות. ניתן לעשות בחוברת שימושים נוספים, כגון פעילות הכנה לחג, פעילות עם הנוער, שיח בקהילה לקראת יום העצמאות ועוד. יש בחוברת חומר קליל וכבד, וניתן לבנות את אופיו של אירוע המבוסס עליה, על קו רצף רחב בין הקלילות לכובד (בהתאם להרכב הקהל).

מוצע לקיים את הערב סביב שולחנות, מעוטרים במפות בצבעי כחול לבן, בחדר / אולם מקושט בדגלי הלאום ובהרבה צבע כחול לבן, ואף להתלבש בכחול לבן. כן, מומלץ להגיש אוכל ישראלי – פלפל, סלט ירקות, חמוצים וכו'.

בעבודה אציג 5 מתוך 12 השערים. בכל שער – אציג את טקסט הדלקת המשואה, שירים אחדים, לפחות טקסט אחד מהקלאסיקה היהודית וטקסט מודרני אחד.

שערי החוברת: א. הכמיהה לא"י – "שאיפת הדורות לא"י". ב. הציונות – "זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו". ג. הקמת המדינה – "מדינה יהודית בא"י". ד. עליה וקליטה – "פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות". ה. התיישבות – "הקימו יישוב גדל והולך". ו. ביטחון – "ומגן על עצמו". ז. צדק חברתי – "לאור חזונם של נביאי ישראל". ח. לכידות ואחדות ישראל – "להתלכד סביב היישוב". ט. תרבות ישראלית – "בה יצר נכסי תרבות לאומיים". י. חידוש העברית כסמל התחדשות וחירות – "החיו שפתם העברית". יא. החתירה לשלום – "אנו מושיטים יד לשלום ולשכנות טובה". יב. ירושלים – "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית".

            ג. קידוש ליום העצמאות

הטקס נפתח בקידוש ליום העצמאות, אותו כתב ד"ר מעוז. היתה בתוכנו התלבטות בנוגע לקידוש. יש צורך בתעוזה כדי לנסח קידוש, אך יש בכך הכרזה על כך שיום העצמאות הוא חג יהודי קדוש, כמו כל חגי ישראל. נוסח הקידוש מבוסס על קידוש ליל שבת וחג.

עצם הכנסתו של הקידוש עורר מחלוקת והתנגדויות בקרב קוראי החוברת, מצד מי שהקידוש הוא בעבורם סממן דתי מדי, והן מצד כאלה שרואים בכך מעין "חילול קודש", אולי בעצם העובדה שנכתב בידי "חילוני", בחוברת שכל עורכיה מוגדרים כ"חילונים". עם זאת, הקידוש התקבל בברכה בידי חלק מן הציבור.

נוסח הקידוש:

יום העצמאות,

וַיְכֻלּוּ וייתמו ימי הגלות.

וַיְכַל עם ישראל ב-ה' באייר לחתום מגילתו,

ויכריז בו ביום על הקמת ישראל מדינתו,

ויגמור העם את ההלל על פאר יצירתו,

ויעשהו ליום חג לדורות,

כי בו הגשים את מקצת החלומות.

ברשות כל המסובים

לחיים

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן

נברך את עם ישראל, עַם עוֹלָם,

אשר קידש החיים ורצה בהם,

ויום חג עצמאותו באהבה וברצון הוריש לנו,

זיכרון לדור התקומה, ראשית צמיחת הגאולה,

זכר ליציאה משעבוד גלויות,

ויום חג זה לאהבה ולשלום הִנְחִילָנוּ.

בָּרוּךְ העם אשר היום יום חג עצמאותו.

אמן [6]

            ד. הכמיהה לא"י – "שאיפת הדורות לגאולת ישראל"

השער הראשון של החוברת עוסק בכמיהת הדורות לא"י.

הציונות לא צמחה יש מאין. שורשיה עמוקים במורשת היהודית ובעיקר בכמיהה לציון. הציונות חוללה מהפיכה בחיים היהודיים ובעם ישראל – מציפיה לגאולה משיחית לאקטיביזם ממשי, ללקיחת גורלנו בידינו. אבל ללא שאיפת הדורות, לא היה לציונות על מה להתבסס ולא היה לה כל סיכוי להצליח. ביצירת החוברת ראינו לנכון להנחיל את התובנה הזאת. עשינו זאת בכל שער ושער, בהכנסת טקסט יהודי קלאסי. בנוסף לכך, החלטנו להקדיש את השער הראשון, לפני השער העוסק בציונות, לערגה לא"י לאורך הדורות.

השער נפתח בהדלקת משואה בנוסח הבא: "משואה ראשונה זו אנו מדליקים לכבודם של דורות רבים שלא חדלו מהכמיהה לעלות לארץ ישראל ומהכיסופים לממש בה את חלומם הציוני; לכבודם של כל אלה שסבלו את עול הגלות ובחרו לדבוק במורשת אבותיהם והיו נכונים להקריב רבות למען כך; לכבודם של שומרי שלהבת יה ולתפארת היצירה שהורישו לבני דורנו, נדליק משואה זו". [7]

מיד לאחר הדלקת המשואה, מופיע קטע מעדותו של דוד בן גוריון, בפני ועדת החקירה של האו"ם, 1947:

"לפני כשלוש מאות שנה, הפליגה לעולם החדש אוניה ושמה 'מייפלאואר'. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אוניה זאת; וכמה אמריקאים יודעים זאת? היודעים הם כמה אנשים היו באותה אוניה? ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?

והנה , לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת 'מייפלאואר', יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות. 

ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן; באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. 

והם מסיימים בשני מאמרים: השתה עבדי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים". [8] 

כפי שבשערים העוסקים בתכני הציונות והמדינה שילבנו טקסטים עתיקים, כך ראינו לנכון לשלב טקסטים ציוניים בשער העוסק בשאיפת הדורות, כביטוי למסר של ההמשכיות. לכן הכנסנו את נאומו של ב"ג וכן טקסט בנדון של יצחק טבנקין.

טקסט קלאסי שבחרנו לפרק זה הוא מתהילים קל"ז: א   עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם-בָּכִינוּ    בְּזָכְרֵנוּ אֶת-צִיּוֹן. ב   עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ. ג   כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי-שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה. שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן. ד   אֵיךְ נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יְהוָה  עַל אַדְמַת נֵכָר. ה   אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. ו   תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. [9]

פסוקים ה'-ו',  "אם אשכחך" וגו' אומר חתן בחופתו, עם שבירת הכוס. ברגע האושר הזה, זוכרים את חוסר השלמות, את החורבן. הפסוק והפרק כולו טבוע בתרבות ובשפה. בשיר "ירושלים של זהב", שלו מעמד כמעט כשל המנון, מופיעה השורה: "אם אשכחך ירושלים אשר כולה זהב", המתכתבת עם הפרק. בנאום לאומה ערב פסח תש"ח שלושה שבועות לפני הקמת המדינה, בשעת המצור על ירושלים, סיים בן גוריון את דבריו במילים: "לא נשכחך ירושלים! לא תיבש ימיננו!"

הרעיון בבחירת השירים היה שילוב של חדש וישן. שירם של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב "יושב בסן פרנציסקו" מבטא געגוע וערגה לא"י, בקונטקסט מודרני. השיר הוא משנת 1979 אך הוא מדבר אל קהל צעיר. הכנסנו אותו לשער זה: יושב בסן פרנסיסקו על המים / שוטף את העיניים בכחול ובירוק / יפה בסן פרנסיסקו על המים / אז איך זה שאני מרגיש רחוק? // ממול האווזים, שטים בין הסירות / וגשר הזהב יפה כמו בסרט / חבל שאת לא פה איתי בשביל לראות / היית אומרת שמפה את לא חוזרת // רואה את דוקטור ג'יי קורע רשתות / וקרים עבדול ג'אבר נוגע בשמיים, / חבל שאת לא פה איתי בשביל לראות / כל כך יפה בסן פרנסיסקו על המים. // פתאום אני רוצה הביתה חזרה אל הביצה / לשבת בכסית ולצחוק עם משה ועם חצקל. / תן לי חתיכת תבור תן לי חתיכת כנרת / אני אוהב להתאהב בארץ ישראל קטנה, / חמה / ונהדרת. [10]

לצד שיר זה הכנסנו שירים ישנים: מימי הביניים – לבי במזרח של ר' יהודה הלוי ומראשית הציונות – "אם אשכחך" ("ציון תמתי") של דוליצקי ו"אל הציפור" של ביאליק. [11]

ה. הקמת המדינה – "מדינה יהודית בא"י"

לאחר השער הראשון העוסק בכמיהת הדורות לא"י, והשער השני העוסק בציונות, השער השלישי עוסק בהקמת מדינת ישראל.

השער נפתח בהדלקת משואה בנוסח: "משואה שלישית זו אנו מדליקים לכבודם של העולים לא"י מני אז ועד היום; לכבודם של יהודים מארבע כנפות תבל, אשר קמו מארצם ומולדתם והלכו להם אל ארץ הבחירה; לכבודם של יוצאי התרבויות השונות, שבנו כאן מחדש את התרבות הארץ ישראלית; לכבודם של העולים אתמול שהיו לקולטי העליה היום, נדליק משואה זו". [12]

בספרו "סיפור על אהבה וחושך" מתאר עמוס עוז את השמחה הגדולה של היישוב בעקבות החלטת האו"ם על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית. הוא סיפר איך כילד השתתף בשמחה ההמונית אל תוך הלילה. ואת המשך הלילה – בבית, אחרי ששבו מהחגיגות.

צרפנו לחוברת קטע מרגש מאוד מתוך תיאורו של עמוס עוז את ליל כ"ט בנובמבר: "ולפנות בוקר, בשעה שבה לעולם לא מותר היה לילד לא להיות ישן מזמן במיטתו, אולי בשלוש, או בארבע, נכנסתי בבגדיי אל מתחת לשמיכה שלי בחושך. והנה כעבור זמן הרימה ידו של אבא את שמיכתי בחושך, לא כדי לכעוס עלי שאני שוכב לבוש בבגדי יום במיטה, אלא כדי לבוא אליי ולשכב לידי, גם הוא בבגדי היום שלו שהיו רוויים זיעת צפיפות ההמונים, ממש כמו בגדיי... אבי שכב כך לידי כמה רגעים ושתק אף כי בדרך כלל היה סולד מפני כל שתיקה וממהר לגרש אותה. אבל הפעם הוא כלל לא נגע בשתיקה שהיתה שם בינינו כי אם השתתף בה ורק ידו ליטפה קלות את ראשי. כאילו בחושך הזה נהפך אבי לאמא.

אחר כך סיפר לי בלחש, מה עשו לו ולאחיו דוד נערי רחוב באודסה ומה עשו לו נערים גויים בגימנסיה הפולנית בווילנה וגם הנערות השתתפו, ולמחרת כשהגיע אביו, סבא אלכסנדר, לבית הספר לתבוע את עלבונו, לא החזירו הבריונים את המכנסיים הקרועים אלא התנפלו לנגד עיניו הרואות גם על אביו, על סבא, והפילו אותו בכוח על המרצפות ופשטו גם מעליו את מכנסיו באמצע חצר בית הספר, והנערות צחקו וניבלו פה, שהיהודים הם כולם כך וכך והמורים, מצדם, ראו ושתקו או אולי צחקו גם הם.

ועדיין בקול של חושך ועדיין ידו תועה בשערותיי (כי לא היה רגיל ללטף) אמר לי אבי תחת שמיכתי לפנות בוקר, אור ליום שלושים בנובמבר 1947, 'ודאי גם לך עוד יציקו לא פעם בריונים ברחוב או בבית הספר. ואולי הם יציקו לך דווקא מפני שאתה עוד עלול להיות קצת דומה לי. אבל מעכשיו, מרגע שתהיה לנו מדינה, מעכשיו לעולם לא יציקו לך בריונים רק מפני שאתה יהודי ומפני שהיהודים כך וכך. זה – לא. לעולם לא. מהלילה הדבר הזה נגמר כאן. נגמר לתמיד'.

ושלחתי את ידי המנומנמת לגעת בפניו, מעט למטה מן המצח שלו, הגבוה, ופתאום במקום המשקפיים פגשו אצבעותיי דמעות. אף פעם אחת בחיי, לא לפני אותו לילה ולא אחריו, אף לא במות אמי, אני לא ראיתי את אבי בוכה. ובעצם גם באותו לילה לא ראיתי: היה חושך בחדר. רק יד שמאל שלי ראתה". [13]

טקסט זה עשוי להוות בסיס לדיון מעניין, בסוגיית מהות הציונות – עד כמה המוטיבציה להקמת המדינה היא נגטיבית; סוף לגלות, לסבל וההשפלה של היהודי בגולה, ללא מולדת ללא ריבונות, תשובה לשואה, מקלט ליהודים, יצירת כבוד לאומי. מה שנקרא בעבר "הציונות הקטסטרופלית". אביו של עמוס עוז מייצג בדבריו באופן מובהק את המוטיבציה הזאת. לעומת זאת – מוטיבציה פוזיטיבית: מימוש זכותנו ההיסטורית על א"י ומימוש זכותנו הטבעית להגדרה עצמי ולריבונות מדינית במדינה יהודית חופשית בא"י. מעבר לדיון – עצם הקראת הטקסט מרגשת מאוד את כל הציבור, ונוכחתי בכך בכל הזדמנות שקראתי אותו, בפני כל קהל.

כל הטקסטים בשער זה עוסקים בריבונות היהודית מזוויות שונות: היסטורית – טקסט מקראי על ראשית מלכות דוד, קטע מנאום של ב"ג במועצת המדינה הזמנית, טקסט קצת הומוריסטי ומרגש מאוד של אפרים קישון "ארץ זו", עיבוד של יעקב מעוד למדרש חז"ל וטקסט של הרמב"ם על מלך המשיח: "המלך המשיח, עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה, ובונה המקדש, ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם... ואל יעלה על דעתך, שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא, חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות. כיון שנהרג, נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת. ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת, חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן. ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה, ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נידחי ישראל, הרי זה משיח בוודאי, ויתקן את העולם כולו...". [14]

הבחירה בדבריו אלה של רמב"ם, נועדה להציג את התזה הציונית, שהגאולה לא תהיה נסית, אלא בעולם הריאלי. אחד העיקרים הבסיסיים ביותר של היהדות הוא "הכל צפוי והרשות נתונה". הכל צפוי? יתכן, אך זה לא באחריותנו ואין לנו השפעה על כך. העיקר – הרשות נתונה לנו, לבחירתנו, לעשייתנו. זאת המשמעות היהודית של המהפכה הציונית.

שירים רבים הכנסנו לפרק זה: "אנשי העליה השניה" של אלתרמן, מתוך "הטור השביעי", "מתנה למדינה" של אלי רווה, "אין כבר דרך חזרה" של יורם טהר לב, "מסביב למדורה" של אלתרמן, "בן גוריון" של יורם טהרלב ו"אנו נהיה הראשונים" של יוסף הפטמן.

אני אתעכב על שיר אחד - שירם של עלי מוהר ואפרים שמיר "שיעור מולדת", שהושר בפי להקת "כוורת": אז בבית הספר / על הקיר תמונה / והאיכר חורש בה / את האדמה / וברקע, הברושים / שמי שרב חיוורים / האיכר יצמיח לנו לחם / שנהיה גדולים. // והמורה אומרת: / "עוד מעט כבר סתיו". / בשיעור מולדת / היא מראה חצב. / היורה יבוא עכשיו / שפע טיפותיו / כווילון שקוף על פני העמק / הפורש שדותיו. // כך זה היה, פשטות רכה / זה הצטייר בילדותנו / שהיתה יפה. // וכך בדמיוננו התרבו פלאות / הפטישים ניגנו / מחרשות רנות / יש כורמים ויש יוגבים / ארץ של רועים - / כך זה הצטייר בילדותנו / שהיתה יפה. [15]

בשירו זה, כמו בכל כתיבתו כפזמונאי וכעיתונאי, מבטא עלי מוהר געגוע לציביליזציה של "א"י הישנה והטובה", א"י הפועלית, זרם החינוך של העובדים, הפועל ת"א. בשירו על קבוצתו "הפועל ת"א" "אמרו לו" מופיעה השורה "רמזו לו שיתבגר"... אבל  מוהר מסרב 'להתפכח'. הוא דבק ב"פשטות הרכה" של שיעור המולדת.

ו. צדק חברתי – "לאור חזונם של נביאי ישראל"

השער השביעי של החוברת מוקדש לצדק החברתי. [16]

נוסח הדלקת המשואה: "משואה שביעית זו אנו מדליקים לכבוד העושים למען היות החברה הישראלית שוחרת חסד, משפט וצדקה; לכבוד העושים למען השמעת צעקתו של הדל, של הנצרך ושל הלוקה בגופו או בממונו; לכבוד מחדשי מסורת הנביאים, אשר לא חתו מפני גדול ונשוא פנים, וביקשו את האמת, השלום והצדק החברתי, נדליק משואה זו". [17]

גם בימים הקשים והעקובים ביותר מדם של מלחמת העצמאות, כשקיומה של המדינה הצעירה עמד על כף הקלע, ב"ג דיבר בכל הזדמנות על כך שמדינת ישראל צריכה להיות חברת מופת, אור לגויים. הציונות לא הסתפקה בתקומה פיסית וביטחונית, אלא בחברה צודקת. ערכי הצדק החברתי מעוגנים במורשת ישראל. היום ישראל רחוקה מאוד מן החזון, הולכת ומתרחקת.

הפרק הזה מעורר דילמה: האם ראוי לעסוק בחגיגת העצמאות גם בצדדים השליליים של המדינה? אנו משאירים זאת לבחירת הציבור העובד עם החוברת. ניתן לקחת מתוך פרק זה את הטקסטים הפוזיטיביים באשר לחברת מופת ולאו דווקא את הטקסטים הנוגעים בעוולות החברתיים במדינת ישראל. החוברת גם יכולה לשמש מטרות נוספות ולא רק הטקס והחגיגה, והחומר הזה עשוי לסייע לפעולות בתנועת הנוער ודיונים בפורומים שונים בסוגיות העולות ממנה.

מתוך ספר דברים הבאנו את פ' ט"ו, ז'-י"א: " ז כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן.  ח כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ.  ט הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-יִהְיֶה דָבָר עִם-לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר: קָרְבָה שְׁנַת-הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל-יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא.  י נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ.  יא כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ, עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר: פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ". [18]

טקסט זה מייצג את החוקים הסוציאליים בתורה. משפט המפתח בו הוא "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (י"א). שבעה פסוקים קודם לכן, באותו פרק, מופיעה אמירה שהמסר שלה הפוך:  "אפס כי לא יהיה בך אביון". [19] איך ניתן ליישב את הסתירה?

יש הרואים בפס' י"א הוכחה לכך שהתורה אינה דוגלת בשוויון, מכירה בעוני כחלק מן החיים. פס' ז' מעיד על ההיפך. החזון, השאיפה, האוטופיה היא חברה שוויונית, שאין בה פערים בין עשירים ועניים. לכך יש לחתור. אולם תורת חיים אינה "הכל או לא כלום". כל עוד יש עוני, יש להלחם בו הן באמצעות חקיקה סוציאלית (מהות הפרק) – מדינת רווחה, והן באמצעות צדקה וולונטרית. לכן, אין בפסוק ז' השלמה עם העוני. באותה מידה ניתן היה להוסיף פסוקים כמו לא יחדל רשע, לא יחדל פשע וכו'. אין זו השלמה עם המציאות, אלא הכרה במציאות כדי לשנותה.

המטרה בהכנסת הטקסט הזה לחוברת, היא חיבור רעיונות הצדק החברתי והסולידריות עם מקורותיהם היהודיים.

טקסט מקראי נוסף הוא מספר ישעיהו נ"ח, ו'-ח': " ו הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ: פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ.  ז הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת, כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.  ח אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח. וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶך,ָ כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ". [20]

נבואתו של ישעיהו, הכוללת פסוקים אלה, היא ההפטרה של יום הכיפורים. המסר שלה, היא שהצום והפולחן אינם יכולים להיות תחליף לעיקר – חברה צודקת. מצוות בין אדם למקום כשלעצמם עלולים להיות פולחן ריק ואף עבודה זרה, אם הם מהווים תחליף לצדק. טקסט זה מייצג מסר חד משמעי של רבים מן הנביאים, ובהם עמוס, ישעיהו, ירמיהו, מיכה ועוד.

את סדר הפסח, שלושה שבועות לפני יום העצמאות, פתחנו בהזמנה לעני ולרעב להצטרף אלינו, ב"הא לחמא", ומיד הפסוקים הבאים: "השתא הכא בשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין". [21] כל עוד יש בתוכנו עוני ורעב, איננו בני חורין באמת, ואיננו מדינה חופשית באמת. למרבה הצער, במדינת ישראל יש עוני רב, הפערים הסוציאליים הם הגדולים בעולם החופשי, קיימת אבטלה, וגם עבדות: עובדי קבלן, עובדים מולני שכר, עובדים המשתכרים מתחת לשכר מינימום, תופעות קשות של סחר בנשים, יחס משפיל לעובדים הזרים.

בהכנת החוברת, חשבנו שאין זה נכון לטייח את הבעיות הללו. המחוייבות לתיקון עולם ולתיקון החברה הישראלית, אינה סותרת במאומה את אהבת המדינה ואת השמחה ביום חגה.

הטקסט שבחרנו לבטא את הוויית העובדים הזרים, הוא שירו של נדב לויתן "ורה מבוקרשט". בד"כ אנו ממליצים לשיר את השירים המופיעים בחוברת. יש שירים שמנגינתם קשה, שאינם מתאימים לשירה בציבור, שאינם מוכרים כל כך או שיש ייחוד בביצוע שלהם, ובנוגע אליהם ההמלצה שלנו היא להאזין למקור. כך גם בשיר זה, אותו לו ממליצים להאזין בביצועה המקורי של חוה אלברשטיין: ורה מבוקרשט / ירדה לישראל לשבור שבר / באמצעות מאגרי אנוש / (ע"ר) מצאה עבודה / בת לוויה לקשישה / עוזרת, מבשלת, מנקה. / תמורת שכר  צנוע, / מזון בסיסי וחדר / ושתי מילים בעברית: / "יהיה בסדר" // ורה מבוקרשט / ירדה לישראל לשבור שבר / בלי זכויות בלי חוזה / עם שתי מילים בעברית / 'יהיה בסדר' / שנתיים תמימות / ימים כלילות / מכבדת את גבירתה / עושה כמצוותה / שנתיים תמימות / ימים כלילות / עד שמתה פתאום / הזקנה במיטתה. // ורה מבוקרשט / ירדה לישראל לשבור שבר / באמצעות מאגרי אנוש / (ע"ר) מצאה עבודה / בלי קרוב ורע בסביבתה / ורה לא יודעת מה / לעשות בגופתה / מתפללת עליה על פי דתה / מתפללת עליה בשפתה. // שכן שומר מסורת בא לעזרתה / "יהיה בסדר", מוכן להנחותה, / ורה לומדת כללים של יהדות / ורה לומדת מנהגי אבלות / מנהגי 'קבורה' ו"אבל" ו"שבעה" / מכסה מראות, יושבת על הרצפה / חולצת נעליה, קורעת חולצתה, / "יהיה בסדר", עונה - לשואלים על עתידה. [22]

תנועת העבודה הציונית הניפה בעת ובעונה אחת את הדגל הלאומי – ציונות, והחברתי – סוציאליזם. בתקופת "המדינה בדרך" היא יצרה יצירה המבטאת סולידריות חברתית וערבות הדדית: הקיבוץ, המושב, הסתדרות העובדים על מוסדותיה השונים - קופת חולים, בנק הפועלים, חברת העובדים, ספריית "עם עובד" וכו'. מבין ראשי תנועת העבודה מיוצג בפרק זה דוד בן גוריון. [23]

הציונות הרוויזיוניסטית שלל  את החיבור בין ציונות לסוציאליזם, בין דגל הלאום לדגל האדום. מנהיגה, זאב ז'בוטינסקי, הטיף למוניזם, לאומיות נטו, המניפה דגל אחד, הדגל הכחול לבן - "חד נס". אולם מעבר להקצנה בעימות הפוליטי עם תנועת העבודה הציונית, למעשה היה לו חזון חברתי רדיקלי, הרבה יותר שמאלי מהסוציאל דמוקרטיה הקיימת היום באירופה, ובוודאי הרבה יותר שמאלה ממפלגת העבודה היום. השקפת עולמו החברתית דגלה במדינת רווחה מרחיקת לכת, עוד בטרם המושג "מדינת רווחה" היה ידוע.

ציטטנו בחוברת מתוך מאמר שלו, המציג את חזון "חמשת המ"מין", חזון הצדק החברתי שלו: "כל אדם, שהוא רוצה בכך מחמת איזו סיבה שהיא, מקבל מן המדינה מינימום מסויים של הצטרכויותיו – מינימום, שהחברה תמצא אותו למספיק בארץ מסויימת ובתקופה מסויימת של התרבות הטכנית... הצרכים האלמנטריים כוללים חמישה דברים: אוכל, דירה, בגדים, האפשרות לחנך את הילדים והאפשרות להתרפא במקרה של מחלה. בעברית ניתן לסמן דבר זה בקיצור: מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא... בידי המדינה צריכה להיות מיד האפשרות לספק את חמש המי"מין לכל אותם האזרחים שידרשו אותן. מאין תיטול אותן המדינה? התשובה על כך היא החוק השני שלי: המדינה תיטול אותן בכוח מן האומה ממש כמו שהיא נוטלת כיום מסים אחרים ומכרחת בני אדם צעירים לעבוד בצבא... המדינה תטיל בכל שנה על האזרחים מידה מתאמת של מסים, או תפקיע מספר מתאים של בתי חרושת פרטיים ותגייס בשביל השירות הסוציאלי מספר מתאים של צעירים". [24]

טקסטים נוספים בפרק זה הם שמונה מעלות הצדקה של רמב"ם, מתוך הלכות מתנות עניים, [25] טקסט מתוך מגילת העצמאות המבטיח את חירויות האזרח. [26] שירים נוספים שצרפנו הם שיר הילדים של יונתן גפן, מתוך "הכבש הששה עשר" – "כשיצאנו העירה לבקר את דוד אפרים", "מדברים על שלום" של מוקי ושלושה בתים (מבין שמונה) מתוך שירו של שאול טשרניחובסקי "אני מאמין", בלחנו של טוביה שלונסקי (אביו של אברהם שלונסקי), שהיה מועמד להיות המנון המדינה. השיר מבטא סולידריות חברתית ואמונה באדם: 

שחקי שחקי על החלומות, / זו אני החולם שח. / שחקי כי באדם אאמין, / כי עודני מאמין בך. // כי עוד נפשי דרור שואפת, / לא מכרתיה לעגל פז, / כי עוד אאמין באדם, / גם ברוחו, רוח עז. // רוחו ישליך כבלי-הבל, / ירוממנו במתי-על: / לא ברעב ימות עובד, / דרור לנפש, פת-לדל. [27]

בחירת השירים בשער זה ממחישה את גישתנו. השיר "שחקי שחקי" הוא שיר קלסי, של משורר מדור התחיה, במאה ה-19. לחנו הוא מלודיה בסגנון השירה הרוסית של התקופה. השיר "מדברים על שלום" הוא שיר ראפ של שנות האלפים. השיר "כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים" הוא שיר ילדים, המדבר אל ילדים אך מעורר זיכרונות וגעגוע אצל הוריהם, שגדלו על שירי "הכבש השישה עשר". "ורה מבוקרשט" אף הוא שיר חדש, מן העשור האחרון.

* עבודת  גמר בקורס "מעגל החיים היהודי" במסגרת לימודי תואר שני במכון שכטר. הוגשה לד"ר הרב פול שרל פוקס. הציון - 96. אם יש למישהו רעיון על מה ולמה הורדו 4 נקודות מהציון, אשמח לקרוא הצעות.