הבלוג של אורי הייטנר

חוברת יום העצמאות של החברה למתנ"סים

ז. לכידות ואחדות ישראל – "להתלכד סביב היישוב"

את השער השמיני של החוברת ייחדנו לנושא האחדות הלאומית. כבר בנוסח הדלקת המשואה, הקפדנו על העברת המסר שאחדות אינה בהכרח אחידות: "משואה שמינית זו אנו מדליקים לכבוד השואפים לחיזוק יסודות החברה הישראלית, שרחקו ממחלוקות חסרות טעם ותרמו ללכידות החברתית ברוב מרכיביה השונים של החברה הישראלית; לכבוד המרבים באהבה, בשלום וברעות, שאינם חוסכים במאמץ להעניק את תחושת הבית לפרטים ולקבוצות השואפים להרחיק מחלוקות חסרות טעם והתורמים ללכידות החברתית במרכיביה השונים של החברה הישראלית, נדליק משואה זו". [28]

תולדות העם היהודי רוויים במחלוקות. אב טיפוס של מחלוקת עניינית היא המחלוקת בין הלל לשמאי, שהוגדרה "מחלוקת לשם שמים". הגמרא מציינת שתלמידי הלל ושמאי היו מתחתנים זה בזה. [29]

לעומת זאת, יש בהיסטוריה היהודית טראומה לאומית של פילוג וקרע, כמו היפרדות מלכויות ישראל ויהודה, מלחמת האחים הקטלנית ערב חורבן הבית השני ועוד. הביטוי הבולט לכך הוא ייחוס הגורם לשבר הגדול של חורבן הבית לשנאת חינם.

המחלוקת כשלעצמה רצויה, אך אסור שהיא תביא לקרע.

הטקסט המקראי בשער זה, הוא מתוך נבואת יחזקאל,  ל"ז, י"ט-כ"ב: יט "דַּבֵּר אֲלֵהֶם: כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת-עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי.  כ וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר-תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם.  כא וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם.  כב וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יהיה- (יִהְיוּ-) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד". [30]

נבואת הנחמה הזו, מתייחסת לטראומה הלאומית של היפרדות ממלכות יהודה וישראל. חזון יחזקאל הוא של איחוד הקרעים ואחדות לאומית. פסוק כ"ב חקוק במשכן הנשיא בירושלים. את הנבואה הזו קוראים בהפטרת פרשת "ויגש" – הפרשה שבה יוסף מתוודע אל אחיו והמשפחה שבה ומתאחדת. בספר בראשית האיחוד מתבצע בגלות ובירידה למצרים, שאחריתה העבדות הקשה. חזון יחזקאל הוא של איחוד פלגי העם בא"י.

בפרק זה הבאנו טקסטים של שלושה מהוגי הדעות ואנשי הרוח הגדולים של הציונות, המייצגים זרמים שונים – אחד העם, הרב סולובייצ'יק והרב קוק.

הטקסט של הרב קוק הוא מתוך מאמרו "מסע המחנות", אותו פירסם בעיתון "היסוד", בערב ראש השנה תרצ"ד: "באמת, לא שני מחנות כי אם שלושה מחנות הננו מונים מאז. מסורת ישנה היא, ש'ציבור' הוא כולל במובנו כפי הנוטריקין שלו 'צדיקים, בינוניים ורשעים', אבל זהו דווקא תיאור אישי, ועל כל אדם בפרט למדנו ש'אפילו כל העולם כולו אומרים עליך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע', וטוב מאוד לאדם שיהיה שקוע לחשב חשבון עצמו, ולחטט במומיו הנפשיים ולהביט בעין יפה על אחרים שיכול באמת להיות שבמצפונם גם אוצר טוב הסמוי מן העין.

והננו צריכים להחליט, כי כוח כמוס של הצעדה לטובה ישנו בכל המחנות ובכל אישי האומה, ובייחוד בכל אלה שהערך הכללי של ישראל ותקוותו יקרים להם באיזו מידה שהיא". [31]

הרב קוק יצא במאמר נגד עצם החלוקה למחנה של דתיים [בלשונו – "חרדים"] וחילונים [בלשונו – "חופשיים"]. הוא הציג חלוקה זו כחיצונית, פלגנית, יומרנית, הבולמת את התכלית – תשובה. הדתיים חשים שהם אינם צריכים לחזור בתשובה, אלא להחזיר את החילונים בתשובה. החילונים רואים בתשובה עניין שאינו שלהם. וכך, החלוקה הזאת מונעת תשובה מעם ישראל. בפסקה מתוך המאמר שציטטנו בחוברת, המסר של הרב קוק שהוא שכל אדם נמדד על פי ערכו, ולא על פי המחנה אליו הוא משתייך. המדד העיקרי, הוא המחוייבות לכלל ישראל, והיא קיימת בכל המחנות. היה זה טקסט נועז מאוד, שחידד את הפולמוס החריף של הרב קוק עם החרדים.

טקסט נוסף בשער זה, הוא דברי יצחק רבין בגנות האלימות, בנאומו האחרון בעצרת בכיכר, בעצרת שבסופה נרצח. [32]

השירים בשער זה הם "זמן אהבה" של אהוד בנאי ודוד ד'אור (השיר החדש ביותר בחוברת), "ניצוץ האהבה" של אהוד בנאי ושירו של אהוד מנור "שיר ישראלי". את השיר הזה הלחין שלמה גרוניך, בפרוייקט שעשה עם להקת "שבא", להקת ילדים עולים מאתיופיה: השלג שלך / והמטר שלי / הוואדי שלך / והנהר שלי / נפגשים סוף סוף / בחוף ישראלי / עם כל החלומות והגעגועים / עם כל הזיכרונות / הטובים והרעים / בשיר חדש ישן / שמאחה את הקרעים / הנה מה טוב / הנה מה טוב / ומה נעים. // במקצב יווני עם מבטא פולני... / בסלסול תימני עם כינור רומני... / מי אני? מי אני? / כן אני! אלי אלי! / שיר ישראלי. // העמק שלך / וההר שלי / היער שלך / והמדבר שלי / נפגשים סוף סוף / בנוף ישראלי / עם כל החלומות  והגעגועים / עם כל הזיכרונות / הטובים והרעים / בשיר חדש ישן / שמאחה את הקרעים / הנה מה טוב / הנה מה טוב / ומה נעים. // ה- "למד" שלי / וה- "חת" שלך / ה-"עין" שלי / וה-"ריש" שלך / נפגשים סוף סוף / עם תוף ישראלי / עם כל החלומות והגעגועים / עם כל הזיכרונות / הטובים והרעים / בשיר חדש ישן / שמאחה את הקרעים / הנה מה טוב / הנה מה טוב / ומה נעים. [33]

ח. תרבות ישראלית – "בה יצר נכסי תרבות לאומיים"

השער התשיעי הוא שער התרבות הישראלית. שער זה חריג, בריבוי השירים שבו.

דברי מדליק המשואה:  "משואה תשיעית זו אנו מדליקים לכבוד מעצבי התרבות הישראלית החדשה, שתרמו מאונם הרוחני לפתח יצירה חדשנית בתחומי התרבות והאמנות המגוונים; לכבוד הכישרונות המעולים שבחרו לבטא כאן את מיטב יכולותיהם; לכבוד מייצגיה של תרבות ישראל בעמים, שנחלו הצלחות בקהיליה הבין לאומית, נדליק משואה זו". [34]

אין לאום בלי תרבות לאומית. מדינה היא כלי. בלי תוכן היא חסרת ערך. התרבות הישראלית - יונקת ממורשת ישראל לדורותיה אך מחדשת ויוצרת בתוכה. בבית התפוצות בת"א מוקדש קיר ענק להצגת היצירה היהודית לתולדותיה. קיר זה מציג את ההתפתחות מתקופת המקרא ועד ימינו, כביטוי לרצף אחד והמשכיות היצירה היהודית. המסר הזה, של המשורר והפרטיזן אבא קובנר, מעצב המוזיאון, הוא גם אחד המסרים המרכזיים של החוברת, לכל אורכה.

עיקר השער הוא שירים עבריים ויש בו רק טקסט פרוזאי אחד, עדותו של דוד וולפסון, הנשיא השני של ההסתדרות הציונית "כיצד נולד דגלנו הלאומי?": "באתי לבזל (בשוויץ) כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס הציוני הראשון (1897). השאלה הקטנה והקשה שהתעוררה היתה באיזה דקל נקשט את בית הקונגרס? אין לנו דגל! ומחשבה נצנצה בראשי: הרי יש לנו דגל וצבע כחול לבן לו! הטלית בה אנו מתעטפים לתפילה יום יום, בחול ובשבת, בימי המעשה ובימי המועד – לבנה היא ופסי תכלת עוטרים אותה. יהא נא דגלנו לבן עם פסי תכלת... לעיני כל ישראל ולעיני כל העמים ציוויתי לעשות דגל לבן תכלת ולצייר בו מגן דוד. כך נברא דגלנו הלאומי". [35]

במאה שנות היצירה העברית, היא הניבה פירות רבים במגוון רחב של תחומים - ספרות, שירה, זמר, תיאטרון, קולנוע, מחול, אמנות פלסטית. אנו בחרנו להתמקד בזמר העברי. בזמר העברי אנו רואים את גולת הכותרת של התרבות והיצירה שנוצרה בא"י. הזמר העברי, יותר מכל דרך ביטוי אחרת, הוא היוצר את השפה המשותפת, החוויה המשותפת, האסוציאציות המשותפות, היחד. 

השיר הפותח הוא שירו של יורם טהרלב "עוד לא תמו כל פלאיך": ארצנו הקטנטונת ארצנו היפה / מולדת בלי כותונת מולדת יחפה / קבליני אל שיריך כלה יפיפיה / פתחי לי שעריך אבוא בם אודה יה. // בצל עצי החורש הרחק מאור חמה / יחדיו נכה פה שורש אל לב האדמה  / אל מעינות הזוהר אל בארות התום / מולדת ללא תואר וצועני יתום. //

עוד לא תמו כל פלאיך / עוד הזמן לו שט / עוד לבי מכה עם ליל ולוחש לו בלאט / את לי את האחת, את לי את אם ובת / את לי את המעט, המעט שנותר. // נביאה בבגדינו את ריח הכפרים / בפעמון לבנו יכו העדרים / ישנה דממה רוגעת וקרן אור יפה / ולאורה נפסעה ברגל יחפה. [36]

ראינו בשיר זה ביטוי לציונות, אהבת הארץ במובנה המוחשי ביותר, החושני – המגע הבלתי אמצעי ("ברגל יחפה"), הריח, הצליל.

בשנים האחרונות הלכו לעולמם כמה מגדולי הזמר העברי. השיר "אני גיטרה" אותו כתבה והלחינה נעמי שמר ז"ל כמחווה לבני אמדורסקי ז"ל, סמוך למותו, מבטא בעינינו, במילותיו, בלחנו ובמסריו פרידה של אותם אמנים ויוצרים מקהלם. בהכנסת השיר לחוברת ראינו הוקרה שלנו, הקהל, לאותם יוצרים. את השיר שרבני אמדורסקי, לראשונה, במופע הצדעה, שהיה למעשה ערב פרידה ממנו: אני גיטרה / הרוח מנגן עלי / בחילופי עונות / אני גיטרה / מישהו פורט עלי / בחילופי המנגינות. // כשמתחשק לי לפלרטט / אני פוצח בדואט / גם אם זה טריו או קווארטט / זה לא מפריע. // על משבצות אדום לבן / אשכול בשל על השולחן / ואגסים דמויי סזאן / וגם סנגריה. // אני סימן, אני עדות / לידידות ולבדידות / וגם במשעולי ילדות / אצעד לבטח. // הרפתקאות צועניות / במטוסים, באוניות / ותוויות צבעוניות / על פני השטח. // מה שנוגע לבנות / יש הסכמים, יש הבנות / ואין לי, אין לי טענות / גם לא היו לי. // לא התייאשתי מימי / כי מה שלא קרה במאי / יקרה בעזרת השם ודאי / ביוני יולי. // אני גיטרה / הייתי פעם עץ אולי / ובתיבת התהודה / אני זוכר את / כל מי שניגן עלי / ואני אומר / תודה. [37]

שיר נוסף של נעמי שמר בשער זה הוא "בהיאחזות הנח"ל בסיני": בהיאחזות הנח"ל בסיני / המון דברים יפים ראו עיניי / כמו למשל חיילת יחפה / וצמתה מוטלת על כתפה / ובחצר היו החיילים / צולים דגים גדולים על גחלים / המון דברים יפים ראו עיניי / בהיאחזות הנח"ל בסיני // שם כל השרות והדליות והרינות / פסעו לאט בתוך שדרת קזוארינות / עם כל האור וכל הפנאי / אשר ראיתי בעיניי // בהיאחזות הנח"ל בסיני / אני ממש שפשפתי את עיניי / כשראיתי מעשה כשפים / ספרי שירה קטנים על מדפים / שירי רחל וכוכבים בחוץ / כמו לפני שנות אלף בקיבוץ / אני ממש שפשפתי את עיניי / בהיאחזות הנח"ל בסיני // בהיאחזות הנח"ל בסיני / אני לא האמנתי לעיניי / כשפתאום פגשתי בפינה / את ארץ ישראל הישנה / את ארץ ישראל האהודה / והיפהפיה והנשכחת / והיא כמו הושיטה את ידה / כדי לתת ולא כדי לקחת / ואני לא האמנתי לעיניי / בהיאחזות הנח"ל בסיני // בהיאחזות הנח"ל בסיני / המון דברים יפים ראו עיניי / המון דברים יפים שבגללם / רציתי לחבק שם את כולם / ללחוש לפרצופים הנבוכים / הו, מי יתנני במדבר מלון אורחים // ועם כל השרות והדליות והרינות / נפסע לאט בתוך שדרת קזוארינות / עם כל האור וכל הפנאי / אשר ראיתי לפני / במו עיני, במו עיניי. [38]  

עוד כיוצרת צעירה, בעשור הרביעי לחייה, מעמדה של נעמי שמר היה כשל סמל לארץ ישראליות אוטנטית, עם ניחוח של ההתיישבות העובדת ושל ציוויליזציה ארצישראלית טהורה, המאתגרת ומציגה אלטרנטיבה לחליי הישראליות. בשיר "בהיאחזות הנח"ל בסיני", מציגה נעמי שמר את ההיאחזות, בה ביקרה, ממנה התפעמה ובעקבות המפגש כתבה את השיר, כמקום שבו מצאה את אותה ציוויליזציה. השיר עורר הזדהות, כמוקד של געגוע לאותה ציוויליזציה אותה היא רוצה לשמר, לשחזר ולחדש: "א"י האהודה, והיפהפיה והנשכחת, והיא כמו הושיטה את ידה כדי לתת ולא כדי לקחת". ולא"י הזו קודים תרבותיים "ספרי שירה קטנים על מדפים. שירי רחל וכוכבים בחוץ, כמו לפני שנות אלף בקיבוץ".

שירים נוספים בשער זה: "בארץ אהבתי השקד פורח" של לאה גולדברג. [39] "שיר הלהקה" של אהוד מנור, מתוך הסרט "הלהקה", כביטוי לתרבות הלהקות הצבאיות ותרומתן לתרבות הישראלית בכלל ולזמר הישראלי בפרט. [40] "שיר הפלאפל" של דן אלמגור, כביטוי לתרבות הגסטרונומית שהיא מרכיב חשוב בהווי עממי לאומי. הפלאפל הוא סמל לישראליות וכך הוא מוצג בשיר. [41] "בוא שיר עברי" מאת קובי לוריא, מבטא את המקום המרכזי של הזמר העברי בתרבות הישראלית. [42]

ט. תפילה לשלום המדינה

לאחר 12 השערים והנוסח המלא של מגילת העצמאות, הבאנו את התפילה לשלום המדינה:

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיה, וְיוֹעֲצֶיהָ וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ. וְאֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל פְּקָד נָא בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירְךָ וְלִירוּשָׁלַיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶה עַבְדֶּךָ: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ, וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּה..." וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי תוֹרָתֶךָ, וּשְׁלַח לָנוּ בֶּן דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ לִפְדּוֹת מְחַכֵּי יְשׁוּעָתֶךָ. הוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ: "יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה".  [43]

אחד המסרים המרכזיים של החוברת הוא החיבור בין ישראליות ויהדות והיות התרבות הציונית ישראלית חלק אורגני מן התרבות היהודית. היצירה העברית האיכותית היא המשך ליצירה היהודית הקלאסית, בדיוק כמו היצירה הדתית המתחדשת בתוך הריטואל היהודי.

לסידור התפילה המסורתי נוספו תפילות יום העצמאות ויום שחרור ירושלים, קריאת "הלל" במועדים אלה, יזכור לחללי צה"ל ולנספי השואה, "מי שברך" לחיילי צה"ל ועוד. אולם התרומה הבולטת ביותר של הציונות לסידור התפילה היא התפילה לשלום המדינה. התפילה מיוחסת לרבנים הראשיים בשנותיה הראשונות של המדינה, אך ידוע שהסופר ש"י עגנון היה שותף לכתיבתה (קיימת מחלוקת בין החוקרים אודות גודל תרומתו). בחוברת זו, שעיקרה – הצעה לטקס יום העצמאות, ראינו חשיבות רבה בהכנסת התפילה. ציבור דתי שיציין את החג על פי החוברת, יראה זאת כמובן מאליו. חשוב היה לנו לחשוף גם את הציבור החילוני לתפילה, כדי שאף הוא יכניס אותה לטקס, או למצער, יכיר אותה ויתייחס אליה.

בשנים האחרונות, בעקבות ההתנתקות, התעורר ויכוח בציבור הדתי לאומי, סביב סמלי הממלכתיות, ובעיקר – התפילה לשלום המדינה. הרוב הגדול של ציבור זה נשאר נאמן לממלכתיות, אך אין להתעלם מן המחלוקת הזאת, שאינה חוצה רק חלקים בציבור זה, אלא כפי שמציינים רבים מתוכו, היא חוצה גם את האנשים עצמם בתוכם.

בהכנסת התפילה לחוברת התייצבנו באופן חד משמעי עם המסר הממלכתי. חיזקנו זאת בטקסט של הרב שלמה אבינר מבית אל, מהחשובים ברבני הציונות הדתית, שעמדתו הממלכתית, כמו למשל התנגדות נחרצת לסרבנות בצה"ל, היא חד משמעית. בטקסט זה הוא מביע בצורה הברורה ביותר שניתן את המחוייבות לממלכתיות היהודית: "כאשר בין שחרית למוסף, שליח הציבור אומר תפילה לשלום המדינה, זהו הרגע המאושר ביותר שלי בשבוע. כאשר אני שומע 'אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו', אני קם כמו קפיץ ואיני משנה מילה אחת. כל ההוכחות שבעולם אינן משנות לי מאומה וככל שלועגים יותר – יותר אני אומר תפילה זו; יש לי חשק לקום ולומר לשליח הציבור: אמור עוד פעם ועוד פעם! יש לי חשק לקום ולנשק אותו. גם כאשר המדינה והממשלה מחללות קדושת שבת, אני ממשיך לומר תפילה לשלומן וגם כאשר הן מחללות קדושת הארץ – אני ממשיך להתפלל לשלומן ולא אפסיק. כי זו המדינה שלי אין לי אחרת, ואני אוהב אותה כמו שהיא. וזו הממשלה שלי, כן זו הממשלה שלי, ואחזור על זה אלפי פעמים". [44]

החוברת מסתיימת במילות ההמנון הלאומי, "התקווה". [45]

י. סיכום - המשמעות התרבותית והפסיכולוגית של החוברת והטקס

בקורס "מעגל החיים היהודי", עסקנו במשמעות התרבותית והפסיכולוגית שאותם אמורים החגים והטקסים לתת לפרט, למשפחה, לקהילה ולעם. הגדרנו 7 קריטריונים על פיהם ניתן לבחון את התרומה את המשמעות שהטקס מעניק. בפרק זה אנתח את החוברת, על פי אותם 7 קריטריונים.

א. סוכנות – החוברת והטקס הנם סוכנים של המסרים הציוניים, היהודיים, החברתיים, התרבותיים, שאנו רוצים להעביר לקהילה בכלל, ולנוער והילדים בפרט.

ב. סיבתיות – הענקת תוכן משמעותי ליום העצמאות, באמצעות חוויה ולימוד. החוברת מציגה את הצידוקים לרעיון הציוני ולמדינה היהודית, בהתבססות על מגילת העצמאות.

ג. Theory of mind – דרך השירים והטקסטים, כניסה משתתפי הטקס יוכלו להתחבר לראשוני הציונות ולמייסדי המדינה – להשקפותיהם, לתחושותיהם ולתרבותם. דוגמאות  מוחשיות – הטקסט של עמוס עוז על ליל כ"ט בנובמבר – קריאת הטקסט גורמת להזדהות ולתחושה של רבים בקהל, שהם נמצאים אותו רגע עם הילד עמוס עוז בלילה ההיסטורי הזה וחווים יחד אתו את החוויה המרגשת. בשירת "בהיאחזות הנח"ל בסיני" השרים עשויים לחוש שיחד עם נעמי שמר הם מוצאים בהיאחזות את א"י האהודה אותה הם מחפשים.

ד. תענוג – הערב עצמו הוא חווייתי – הדלקת משואות, אוכל סמלי, חגיגיות, שירה בציבור, שאלות טריוויה ומשחקים.

ה. שליטה – הרעיון של עצמאות, לעומת התלות בגויים שבחיים גלות. דוגמה – הטקסט של עמוס עוז והמסר של אביו, אודות השינוי המהותי בחיי היהודי עם הקמת המדינה.

ו. שייכות – הטקס סוכן של שייכות לעם היהודי, לציונות, לתרבות היהודית ישראלית. השער על אחדות ישראל ממחיש זאת היטב.

ז. משמעות – הטקס והחוברת נועדו לתת משמעות לחג עצמו, ודרך החג לחיים עצמם – משמעות המדינה, הציונות וכו'.

            י"א. הערות

* כיוון שהעבודה מתייחסת לחוברת ומשם לקוחים הטקסטים המופיעים בה, מראי המקום בהערות ובביבליוגרפיה הם לחוברת עצמה, ולא למקורות מהם הם הוצאו בהכנת החוברת.

[1] אפללו מיכל, מעוז יעקב, הייטנר אורי; "אנו מכריזים בזאת"; סדר משואות ליום העצמאות במשפחה ובקהילה; החברה למתנ"סים – היחידה להתחדשות יהודית בקהילה ואגף מו"פ; תשס"ח 2008. 52 עמ'. להלן – החוברת.

[2] שם; ע' 6.

[3] שמו הפורמלי של המסמך הוא "הכרזה על הקמת מדינת ישראל". אני משתמש במונח השגור "מגילת העצמאות", שבו השתמש ב"ג במטרתה להעמידו כמעין "המגילה השישית" לצד חמש המגילות. מגמה זו תואמת את האג'נדה של החוברת.

[4] החוברת; ע' 4.

[5] שם; ע' 11.

[6] שם; ע' 7.

[7] שם; ע' 9.

[8] שם; שם.

[9] שם; שם.

[10] שם; ע' 10.

[11] שם; שם.

[12] שם; ע' 14.

[13] שם; ע' 15.

[14] שם; ע' 14.

[15] שם; ע' 17.

[16] שם; ע' 29.

[17] שם; שם.

[18] שם; שם.

[19] דברים, ט"ו, ז'.

[20] החוברת; ע' 29.

[21] הגדה של פסח.

[22] החוברת; ע' 30.

[23] שם; ע' 29.

[24] שם; ע' 30.

[25] שם; ע' 29.

[26] שם; ע' 30.

[27] שם; ע' 31.

[28] שם; ע' 32.

[29] תלמוד בבלי; מסכת יבמות; י"ד; ע"ב.

[30] החוברת; ע' 32.

[31] שם; ע' 33.

[32] שם; ע' 32.

[33] שם; ע' 33.

[34] שם; ע' 34.

[35] שם; שם. יש לציין שהמחקר ההיסטורי מפריך את עדותו זו של וולפסון – יש עדויות לכך שכבר בשנות ה-80 של המאה ה-19 הונף הדגל התכול לבן במושבות העליה הראשונה. וולפסון היה זה שקבע שדגל זה יהיה דגל ההסתדרות הציונית, אך הוא לא עיצב אותו.

[36] שם; שם.

[37] שם; ע' 35.

[38] שם; ע' 36.

[39] שם; ע' 34.

[40] שם; ע' 35.

[41] שם; ע' 36.

[42] שם; ע' 42.

[43] שם; ע' 49.

[44] שם; שם.

[45] שם; ע' 50.

            י"ב. רשימה ביבליוגרפית

1. אפללו מיכל, מעוז יעקב, הייטנר אורי; "אנו מכריזים בזאת"; סדר משואות ליום העצמאות במשפחה ובקהילה; החברה למתנ"סים – היחידה להתחדשות יהודית בקהילה ואגף מו"פ; תשס"ח 2008. 52 עמ'.

2. הגדה של פסח.

3. תלמוד בבלי.

4. תנ"ך.

* עבודת  גמר בקורס "מעגל החיים היהודי" במסגרת לימודי תואר שני במכון שכטר. הוגשה לד"ר הרב פול שרל פוקס. הציון - 96. אם יש למישהו רעיון על מה ולמה הורדו 4 נקודות מהציון, אשמח לקרוא הצעות.