הבלוג של אורי הייטנר

קבלת שבת באורטל, 11.9.09

מה הכלל הגדול בתורה? רבי עקיבא פסק "ואהבת לרעך כמוך". חלק עליו בן עזאי, שאמר כי "זה ספר תולדות אדם" הוא כלל גדול יותר – הוא מדבר על כך שכולנו יצאנו מאדם אחד ולכן מצווה לאהוב את האנושות כולה.

מאחר והתורה היא של כולנו, כל אחד מאיתנו רשאי להגדיר מהו בעיניו הכלל הגדול בתורה. הבחירה שלי נמצאת בתוך אחת משתי פרשותינו – פרשת "ניצבים". אני בוחר בשני פסוקים הממצים יותר מכל את מהותה של היהדות, ובעיניי אף את מהותו של האדם.

בדברים ל' ט"ו נאמר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע". ובפסוק י"ט: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים".

הכלל הגדול בתורה, בעיניי, הוא הבחירה החופשית. היהדות אינה דטרמיניסטית, אין היא מתבססת על תהליכים סטיכיים שהאדם נשטף בהם ללא יכולת להשפיע. "הכל צפוי והרשות נתונה". אף שהכל צפוי, כלומר הכל, לכאורה, קבוע מראש, אל לנו לחשוב במושגים של גורל, של מזל, להאמין שעתידנו מבוסס על מצב הכוכבים בעת לידתנו, בספרות המרכיבות את שמותנו או במשקע הקפה שאנו שותים. הרשות נתונה בידינו לקבוע את מהלך חיינו, על פי בחירתנו. אלוהים מציב בפנינו אפשרויות ואנו רשאים לבחור, על פי אישיותנו, מצפוננו וערכינו. מלוא האחריות היא עלינו, ואל לנו לבוא בטענות כאשר נשלם את מחיר בחירותינו.

האל מעניק לנו את הטוב ואת הרע. הבחירה ביניהם היא בידינו. הבחירה בין טוב לרע, היא מהות החיים. זו בחירה הניצבת בפני כל אחד ואחד מאיתנו פעמים רבות מידי יום.

הבחירה היא גם בין החיים והמוות. וכאן קיימת בעיה. האם אדם ההולך ברחוב ומת מדום לב בחר במוות? האם אדם שהיום לפני 8 שנים הלך לתומו ליום עבודה במשרדו שבמגדלי התאומים, בחר במותו? האם מאות האלפים שנספו באסון הצונאמי בחרו במותם? האם אדם ההולך עם משפחתו לבלות בחוף הים ונרצח בלינץ' של פראי אדם, בחר במותו? האם ילדים קטנים שנספו בשנתם בשריפה שפרצה בביתם בחרו בכך? כמובן שלא.

יש מקרים שבהם אדם בוחר בחירה שעלולה להביא למותו. נער הבוחר להתגייס ליחידה קרבית, בעצם בחירתו מסכן את חייו. אדם הקופץ לים הסוער כדי לנסות להציל טובע – מסכן את חייו. הקצין שקפץ על רימון חי ובמותו הציל את חיי חייליו – הבין בדיוק את משמעות מעשהו. האם הללו פועלים בניגוד לציווי "ובחרת בחיים"?

התשובה לשאלות הללו ניתנת לנו בפסוק עצמו. "נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע". פירוש הדבר, שגם אם השפעתו של אדם על תוחלת חייו היא חלקית (היא כמובן קיימת – אדם בוחר אם לעשן או לא, האם לקיים אורח חיים בריא, האם לנהוג בזהירות או בפראות) – משמעות גדולה הרבה יותר היא לבחירה בדרך חייו. האם הוא בוחר בחיים של ערך, או בחיים סתמיים? האם הוא בוחר בחיים המקדמים את העולם, את האנושות, את החברה, או בחיים הפוגעים באלה? בחיבור של החיים עם הטוב, המוות עם הרע – אומרת לנו התורה שעלינו לבחור בין חיים שיש בהם טעם, לחיים שאין בהם טעם, שכמוהם כמוות. הבחירה הזאת, היא הבחירה בין טוב ורע. ובחרת בחיים – משמעות הדבר ובחרת בטוב.

עוד אומרת לנו הפרשה, שהבחירה היא לחלוטין בידינו, ואיננו יכולים להתחמק ממנה בתירוצים. "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא, לאמור: מי יעל לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה. ולא מעבר לים היא, לאמור: מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". אין תירוצים. לא בשמים היא ולא מעבר לים. היא בידינו. "כאן, על פני האדמה, לא בעבים מעל", כבמילותיה הקסומות של רחל המשוררת.

פרשת "ניצבים" נפתחת בברית בין אלוהים לעם ישראל, ברית לדורות הנכרתת בערבות מואב. ומיד רשימה של מכות שיונחתו על העם אם יפר את הברית ורשימת צ'ופרים אם יקיים אותה. ואף הבטחה לגאולה אם יחזור העם בתשובה אחרי חטאיו. הכל בידי העם, בידי אדם. הרשות נתונה לעם, לבחור בין הברכה והקללה.

הפרשה השניה, פרשת "וילך", מתארת את הפרידה המרגשת של משה מבני ישראל. ואם במדבר היה לעם מנהיג הרואה את האלוהים פנים אל פנים, ועמוד האש והעשן הוליך את העם, שאף היה שותף להתגלות קולקטיבית במעמד הר סיני וצפה בנסים גלויים, מרגע שהעם נכנס לארץ ישראל, כל האחריות עוברת אליו.

הבחירה החופשית היא בעיניי המהות האמיתית של היהדות. נביאי ישראל לא היו מגידי עתידות. הם לא תארו את העתיד, אלא הציבו בפני העם את הטוב ואת הרע, ואת תג המחיר של כל בחירה.

ובחרנו בטוב, בברכה, בחיים.