הבלוג של אורי הייטנר

החדשות הטובות של ראש השנה, הן אי בחירתו של פארוק חוסני, שר התרבות המצרי ב-22 השנים האחרונות, למזכ"ל אונסק"ו – ארגון החינוך והתרבות של האו"ם. השר האנטישמי, שעולמו התרבותי הוא עולם של שריפת ספרים, שהודיע שאם ימצא ספרים ישראליים במצרים הוא אישית ישרוף אותם, הוא האדם האחרון הראוי לתפקיד זה.

החדשות המביכות של ראש השנה, הן שישראל לא נקפה אצבע למניעת בחירתו של חוסני ואף הודיעה שאינה מתנגדת למועמדותו. ולמה ישראל לא התנגדה למינוי אחד מראשי המסיתים והמדיחים נגדה? כדי לא להעליב, חלילה, את מובארק.

פעילותו האנטי ישראלית של שר התרבות המצרי, היא תחת שלטונו של מובארק, על פי השראתו וכמימוש מדיניותו. ישראל שילמה מחיר כבד תמורת הסכם השלום עם מצרים, שכלל עשרות רבות של הסכמי נורמליזציה בכל תחומי החיים, ובהם התרבות. הפרת כל ההסכמים בנושא התרבות והפיכתם לאות מתה, אינה קפריזה של חוסני, אלא מדיניות של מובארק. כמו ההסכמים בתחום התרבות, כך הופרו ולא יושמו ההסכמים בכל התחומים.

האדישות שהפגינה ישראל מול סכנת מינויו של חוסני לתפקיד, כדי לא להעליב את מובארק, היא ביזיון לאומי. מדינה שאינה מכבדת את עצמה – העולם לא יכבד אותה. והנה, באותו שבוע שבו ישראל נמנעה מפעולה נגד מינוי חוסני, גמלה לה מצרים בהובלת החלטה אנטי ישראלית בסוכנות לאנרגיה אטומית, לראשונה לאחר 18 שנים. בסביבה עויינת, שמטרתה היא השמדת ישראל - אופציה גרעינית (על פי מקורות זרים, כמעט שכחתי לציין) הינה מרכיב הכרחי להגנת ישראל. על אחת כמה וכמה שהיא תהיה הכרחית אם ישראל תיסוג מגבולות בני הגנה. מטרתה של ההחלטה העויינת, היא לפגוע בישראל, להחליש אותה, לנטרל את יכולת ההגנה העצמית שלה.

באותו יום שבו קיבלה הסוכנות לאנרגיה אטומית את החלטתה, שאותה הגדירה איראן, בצדק מבחינתה, כ"רגע נפלא", שב נשיא איראן אחמדיניג'אד והכחיש את השואה. הכחשת השואה אינה בורות בהיסטוריה, אלא אמירה פוליטית. בשל המיתוס לפיו מדינת ישראל קמה בגלל השואה וכתשובה לשואה, מנסה אחמדיניג'אד, כמו גורמי ימין ושמאל רדיקליים באירופה, להכחיש את השואה כדי לערער על זכות קיומה של ישראל. אם ההצדקה לקיומה של ישראל היא השואה – אם לא הייתה שואה, הזכות בטלה. וכך, כדי לשמוט את צדקת קיומה, מוביל אחמדיניג'אד את תעשיית הכחשת השואה. הפן השני של מדיניותו הוא הניסיון להפוך את ארצו למעצמה גרעינית. אי אפשר לנתק בין השניים. אם היה למישהו ספק בהכרח פיתוחה של אופציה גרעינית ישראלית, המדיניות האיראנית על שני אדניה – שלילת זכות קיומה של ישראל וייצור אופציה גרעינית, היא ההוכחה להכרח זה. מי שפועלים נגד האופציה הגרעינית של ישראל, אינם עושים זאת בתמימות. הם עושים זאת דווקא מתוך הבנתם את המציאות הזאת.

לצד המערכה נגד יכולת ההגנה העצמית הגרעינית של ישראל, מתנהלת מערכה נגד מימוש זכות ההגנה שלה מפני הטרור הפלשתינאי. דו"ח גולדסטון, הדו"ח העויין, השקרי והאנטי ישראלי, שבוודאי העניק כמה רגעים נפלאים לטרוריסטים באשר הם, מבן לאדן ועד חאלד משעל ונסראללה, נועד להתנקש במימוש זכותה של ישראל להגן על אזרחיה מפני פשעי המלחמה של הטרור.

מה משותף לדרכו של פארוק חוסני, החלטת הסוכנות לאנרגיה אטומית, נאום הכחשת השואה של אחמדיניג'אד ודו"ח גולדטסון? כולם הינם חלק ממערכה כוללת ליצירת דה לגיטימציה למדינת ישראל, לקיומה ולזכותה להגנה עצמית.

ישראל אינה עם לבדד ישכון. היא אינה יכולה להתעלם מהמערכה הזאת, שסכנתה אינה פחותה מהטרור עצמו. משום מה, החזית המדינית, המשפטית ובעיקר ההסברתית, מופקרת. אי ההתנגדות לבחירת חוסני, היא ביטוי לשיתוק של ישראל, המתעלמת מהסכנה ומפקירה את הזירה לשוחרי רעתה והשמדתה.

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להפקיר את הזירה החשובה הזו. אי אפשר לפטור אותה באמירה ש"העולם כולו אנטישמי". אלה הבלים. רוב אזרחי העולם אינם אנטישמיים, אינם אנטי ישראליים, אינם אנטי ציונים, אלא שמוחותיהם נשטפו בידי תעמולת הזוועה הערבית נגד ישראל לאורך עשרות שנים, ללא תגובה ישראלית.

על ישראל להגדיר את המערכה ההסברתית והמדינית נגד המתקפה הזו, כמטרה המדינית החשובה ביותר שלה. על ראש הממשלה, אחד מטובי המסבירים שהיו לישראל, לעמוד בראש המערכה המדינית הזאת, הקודמת לכל מטרה מדינית אחרת.

* "ישראל היום", "חדשות בן עזר"