מחזור ליום הכיפורים באורטל (בעריכתי)
מחזור ליום הכיפורים
קיבוץ אורטל
תש"ע
ערך: אורי הייטנר
כל נדרי ואסרי ושבועי וחרמי וקונמי וקינוסי וכינויי, דאינדרנא ודאישתבענא ודאחרימנא ודאסרנא על נפשתנא, מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה. בכלהון איחרטנא בהון, כלהון יהון שרן. שביקין, שביתין, בטלין ומבוטלין, לא שרירין ולא קימין. נדרנא לא נדרי, ואסרנא לא אסרי, ושבועתנא לא שבועות.
כל הנדרים והאיסורים והשבועות, וקונמות, וקנסות, וכינויים אחרים של נדרים, שנדרתי, ונשבעתי, והחרמתי, ואסרתי על עצמי מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה ומיום כיפורים זה עד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה. בכולן אני מתחרט, כולן יהיו מותרים. עזובים, בטלים ומבוטלים, לא שרירים ולא קיימים. נדרינו לא נדרים והאיסורים לא איסורים והשבועות לא שבועות.
ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם, כי לכל העם בשגגה.
תפילת כל נדרי.
הנני, העני ממעש, נרעש ונפחד מפחד יושב תהילות ישראל, באתי לעמוד ולהתחנן לפניך על עמך ישראל אשר שלחוני. ואף על פי שאיני כדאי והגון לכך. לכן אבקש ממך, אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, אלוהי שרה, אלוהי רבקה, אלוהי רחל ואלוהי לאה, ה' ה' אל רחום וחנון, אלוהי ישראל, שדי איום ונורא, היה נא מצליח דרכי אשר אנוכי הולך ועומד לבקש רחמים עלי ועל שולחי. ונא אל תפשיעם בחטאתי ואל תחייבם בעוונותי, כי חוטא ופושע אני. ואל יכלמו בפשעי, ואל יבושו בי ואל אבוש בם. וקבל תפילתי כתפילת זקן ורגיל, ופרקו נאה, וזקנו מגודל וקולו נעים ומעורב בדעת עם הבריות. ותגער בשטן לבל ישטינני. ויהי נא דגלנו עליך אהבה, ופשעינו תכסה באהבה. וכל צרות ורעות הפך נא לנו ולכל ישראל לששון ולשמחה לחיים ולשלום, והאמת והשלום אהבו. ואל יהי שום מכשול בתפילתי. ויהי רצון מלפניך ה' אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, האל הגדול והגיבור והנורא אל עליון, אהיה אשר אהיה, שכל המלאכים שהם פועלי תפילות יביאו תפילתי לפני כיסא כבודך, ויפיצו אותה לפניך, בעבור כל הצדיקים והחסידים והתמימים והישרים, ובעבור כבוד שמך הגדול והנורא, כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים. ברוך אתה ה' שומע תפילה.
מן התפילה.
אסיף
אסוף את המעשים ואין יותר גבעול
את המילים והאותות חולם על שיבולתו
כמו יבול ברכה ואין יותר נדרי ואסרי
כבד משאת. רק הבטחת הרוח כי
אסוף את הפריחה הגשם בעיתו
אשר גמלה לזכרונות עוד יחונן את עפרה
של קיץ שחלף בתום תשרי.
בטרם עת.
אסוף את כל מראות
פניה היפים
כמו את הפרי
ואת הבר
האדמה היא אפורה
מתחת לשלפים
ואין לה עוד
לתת לך דבר.
איתמר פרת (לחן: נעמי שמר).
על דעת המקום ועל דעת הקהל / רבקה מרים
על דעת המקום ועל דעת הקהל / על דעת רקיע שמתחת, על דעת רקיע שמעל
מתוך זיכרון החריקה של השער שננעל / מתוך זיכרון שפתי הילד הפשוקות כששאל –
אנו מתירים לשתוק כאן את זו התפילה / לנצור את פינו מתאפק, לבלי הוצא עוד מלה /
לדון ברחמים וברצון ובמורא ובדחילה / לעטות לשוננו ביובש לבן / כתכריך צח /
וכמו בגד כלה / שתיבנה דומייתנו קפוצה וברה ואבנית / ועזה ועמדת, כעיר בנויה על תילה / עד שעת הנעילה.
שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד.
בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך. ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך.
שמע אדוני
שמע אדוני, ישראל עמך, ישראל אחד
ואהבת את ישראל עמך
בכל לבבך
ובכל נפשך,
ובכל מאודך
והיו הבנים האלה אשר נהרגים עליך כל היום
על לבבך
ושיננתם ברקיעיך
ודיברת בם:
בשבתך בביתך
ובלכתך בדרך
ובשכבך ובקומך
וקשרתם לאות על
ידך (ספרות כחולות זרחניות) והיו לטוטפות בין
עיניך (כמו פגיעת הצלפים)
וכתבתם (בדם) על מזוזות ביתך
ובשעריך.
אליעז כהן.
סתיו יהודי
סתיו יהודי בארץ אבותיי
שולח בי
רמזי אלול.
כבר משתגעות בי קצת
הציפורים הקטנטנות שורקות העצב
של יום הכיפורים.
אז יתקע בשופרות לפתוח שערי שמים.
ופנים יהודיות מן הגולה
באפרפר נוגה
ירחפו לפני כסא אדון עולם.
ובקשות ותחנונים וניצוצות הרבה
בעומק עיניהן.
אברהם חלפי (לחן: יוני רכטר).
חגיו המטים ליפול של רבי יצחק
ראש השנה ויום כיפור היו הם חגיו של סבי.
פאפע קראנו לו.
לא, הן איני רוצה להיות מוצפת.
רק לקחת תנועה מעגלית רכה,
שתפיג.
רק איני יכולה לא לזכור איך
היה מטיף בושם על חליפתו המשומשת,
רבת שנים, חגיגית לשעתה,
לובש פני יפעה
לכבוד אלוהיו הבלתי ברור, הכל יודע,
שהפך את ימיו המרים
למדורת תקווה כחולה,
ענקית.
חידת איש היה הוא לי –
אהוב בלי די, נוסך תקווה,
ודלותו המפוארת, העיקשת,
רוויה הערצות קטנות. רגעים יפים
של חסד שפוך.
יחד, יחד צעדנו,
רק הוא ואני
אל בית הכנסת, בפאתי העיר.
כולם קידמוהו בסבר פנים,
בברכה,
"מה שלומך רב יצחק, מה שלומך",
"זה בן אדם חשוב", הוא היה אומר
וממשיך לקרוא בתורה,
ומוסיף ומזמר.
וכך עד מלאת לי שתים עשרה שנה.
מאז ננעלו בפניי שמי גן העדן הגברי.
בבושת פנים
היה עלי לעלות
לעזרת נשים.
פעם אחת עשיתי זאת
ולא יספתי עוד.
רק יפעת סבי נשארה בתוכי
מסמלת אפשרויות
שלא מוצו עד תום.
אורנה רב הון.
סליחות
באת אלי את עיניי לפקוח, אם היו עינויים – הם הפליגו אליך
וגופך לי מבט וחלון וראי, מפרשי הלבן אל האופק שלך.
באת כלילה הבא אל האוח תנני ללכת, תנני ללכת
להראות לו בחושך את כל הדברים. לכרוע על חוף הסליחה.
ולמדתי: שם לכל ריס וציפורן
ולכל שערה בבשר החשוף,
וריח ילדות ריח דבק ואורן
הוא ניחוח לילו של הגוף.
לאה גולדברג (לחן: עודד לרר).
ובכן יתקדש שמך ה' אלוהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מלכות בית דוד משיחך ועל מכונך והיכלך.
ובכן תן פחדך ה' אלוהינו על כל מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת, וייראוך כל המעשים, וישתחוו לפניך כל הברואים, ויעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם. כמו שידענו ה' אלוהינו, שהשלטן לפניך, עוז בידך, וגבורה בימינך, ושמך נורא על כל מה שבראת.
ובכן תן כבוד ה' לעמך, תהילה ליראיך, ותקוה טובה לדורשיך ופתחון פה למיחלים לך, שמחה לארצך וששון לעירך, וצמיחת קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן ישי משיחך, במהרה בימינו.
ובכן צדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלוזו, וחסידים ברינה יגילו, ועולתה תקפץ פיה, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.
מן התפילה.
מתוך – שירי סוף הדרך
למדני, אלוהיי, ברך והתפלל
על סוד עלה קמל, על נוגה פרי בשל,
על החרות הזאת: לראות, לחוש, לנשום,
לדעת, לייחל, להיכשל.
למד את שפתותיי ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל,
לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום.
לבל יהיה עלי יומי הרגל.
לאה גולדברג.
יהי רצון
שנשים שלום לדרכנו – והיא תשיב לנו שלומות.
שנבקש חיים בדרכנו – והיא תגשים חלומות.
שניתן אור על דרכנו – והיא תאיר לנו פנים.
שנבקש שתארך מאוד דרכנו – והיא תרבה לנו שנים.
שנבוא פשוטים וכנים לדרכנו – והיא תצמיח אמת בחובה.
שיימצא לנו האומץ בדרכנו – והיא תאמצנו אל ליבה.
שנמצא את עצמנו בדרכנו – והיא תשיב לנו עוצמה.
שניתן דעת בדרכנו – והיא תרבה לנו חכמה.
שנסור מרע מדרכנו – והיא תראה טוב לימים.
שנשלב מעשה דורות בדרכנו – והיא תשיב לב אבות על בנים.
שגם אם בדידות תהלך בדרכנו – והיא תמצא את המשותף שבינינו.
שבאמונה נדע לבקש את דרכנו – והיא תיענה למשאלות תפילותינו.
יהי רצון שתוליכנו דרכנו אל אור יקרות, נפש חפצה ושמחה גדולה –
ברוך השומע תפילה.
ביני תלמי.
אנא בכוח
אנא, אנא בכוח, גדולת ימינך, תתיר צרורה קבל רינת, עמך שגבנו, טהרנו, טהרנו נורא אנא בכוח גדולת ימינך, תתיר צרורה קבל רינת עמך שגבנו, טהרנו נורא נא גיבור דורשי יחודך, כבבת שמרם ברכם טהרם, רחמי צדקתך תמיד גמלם, חסין קדוש חסין קדוש ברב טובך, נהל עדתֶך יחיד גאה לעמך פנה, זוכרי קדושתך שועתנו קבל ושמע צעקתנו, יודע תעלומות אנא, אנא בכוח, גדולת ימינך, תתיר צרורה קבל רינת עמך שגבנו, טהרנו נורא שועתנו קבל ושמע צעקתנו, יודע תעלומות אנא, אנא בכוח, גדולת ימינך, תתיר צרורה
מן התפילה.(לחן: עובדיה חממה)
אדון הסליחות
אדון הסליחות בוחן לבבות גולה עמוקות דובר צדקות. חטאנו לפניך רחם עלינו הדור בנפלאות ותיק בנחמות זוכר ברית אבות חוקר כליות חטאנו לפניך רחם עלינו טוב ומיטיב לבריות יודע כל נסתרות כובש עוונות לובש צדקות מלא זכיות נורא עלילות סולח עוונות עונה בעת צרות חטאנו לפניך רחם עלינו פועל ישועות צופה עתידות קורא הדורות רוכב ערבות שומע תפילות תמים דעות חטאנו לפניך רחם עלינו
מן התפילה
בספר חיים, ברכה ושלום, ופרנסה טובה, וגזרות טובות, ישועות ונחמות, נזכר ונכתב לפניך אנחנו וכל עמך בית ישראל, לחיים טובים ולשלום.
מן התפילה.
"עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו" (משנה, מסכת יומא).
"נחוץ 'כור היתוך' – אבל אחר לחלוטין מ'כור ההיתוך' שנוסה ונכשל. 'כור ההיתוך' הדרוש חייב להיות יהודי... מה שנחוץ הוא מצע תרבותי משותף לחילונים, לחרדים ולדתיים לאומיים... המצע המשותף יוכל להיווצר רק אם נגמול את עצמנו – חילונים כדתיים – מזיהוי היהדות עם הדת היהודית. היהדות איננה דת. היא תרבות לאומית... אין משמעות, במונחים של מורשה, לאבחנה בין יהודים 'דתיים' ל'חילונים', אלא להבחנה בין מטפחים למזניחים: בין יהודים המפתחים את התרבות הלאומית ליהודים הממיתים את התרבות הלאומית – בין אם אלה חילונים האדישים ליהדות ובין אם אלה דתיים המאבנים ומחניקים אותה. מה שנדרש מהחילונים הוא ליצור כאן תרבות הנטועה במורשה העברית יהודית. מה שנדרש מהדתיים הוא חידוש ההלכה" (אסף ענברי, "המשימה הציונית הנוכחית: תרבות עברית").
אלי אתה ואודך, אלוהי וארוממך.
מן התפילה.
כולנו זקוקים לחסד
כולנו זקוקים לחסד כולנו רוצים לאהוב
וכולנו זקוקים למגע. וכולנו רוצים לשמוח
לרכוש חום לא בכסף כדי שיהיה לנו טוב
לרכוש מתוך מגע. כדי שיהיה לנו כוח.
לתת בלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל אומרים ישנה ארץ,
כמו שמש שזורחת שאפילו לימונים פורחים בה.
כמו צל אשר נופל. שבה – גם מכאוב, גם מחסור
בואי, ואראה לך מקום כאילו תמיד קורנים בה.
שבו עוד אפשר לנשום. בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לחלום.
כולנו רוצים לתת
רק מעטים יודעים איך
צריך ללמוד כעת
שהאושר לא מחייך,
שמה שניתן אי פעם
לא ילקח לעולם.
שיש לכל זה טעם
גם כשהטעם תם.
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד מאיר אור יום.
נתן זך (לחן: אילן וירצברג).
תשמרנו מן הפניות והגאוות, מן הכעס והקפדנות והעצבות והרכילות ושאר מידות רעות. ותצילנו מקנאת איש רעהו ולא תעלה קנאת אדם על לבנו ולא קנאתם על אחרים. אדרבא, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם. ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך ואל תעלה שום שנאה מאחד על חברו, חלילה, ותחזק אותנו באהבה אליך, שיהיה הכל נחת רוח. אמן, כן יהי רצון.
ר' אלימלך מליז'נסק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
