הבלוג של אורי הייטנר

מזכ"ל הוועד הישראלי לאונסק"ו, דניאל בר-אלי, היטיב להגדיר את השחתת האתר הארכיאולוגי בעבדת: "זהו פשוט פשע נגד התרבות האנושית".

צודק. אבל האמת היא שבאופן יחסי מדובר בפשע קטן למדיי. שני אנשים, כנראה, בילו במקום, לכל היותר כמה שעות, והשחיתו בידיהם ובכמה כלי עבודה פשוטים את הממצאים הארכיאולוגים. לא, איני מזלזל, חלילה, בחומרת המעשה. אבל הזעזוע הציבורי מהפשע האנטי תרבותית קצת מוזר, לנוכח השתיקה והעלמת העין מארכי פשע תרבותי שאין ערוך לחומרתו – בהר הבית.

12,000 מ"ק של אדמה עמוסה בכמות עצומה של ממצאים ארכיאולוגיים החשובים ביותר שניתן לתאר, נחפרה, הושחתה והושלכה למזבלה העירונית של ירושלים ולשפכים בנחל קדרון. מדובר באדמות הר הבית, האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר בעולם, המלאות בממצאים אודות עברה היהודי של ירושלים, אודות בית המקדש הראשון והשני. במקום נפער בור באורך 50 מ' ורוחב של 40 מ'. לפני פינוי ערמות העפר בהר-הבית, נעשה בהם סינון והוצאו אבני כותרת וממצאים חשובים נוספים. הפושעים פירקו מבנים כגון קמרונות ואמת מים. ממצאים ארכיאולוגים חשובים ביותר הושחתו במזיד, באופן שיטתי, באמצעות דחפורים שנשכרו במיוחד למטרה זו, לא במעשה נקם ספונטני של אנשים מתוסכלים, אלא בידי הווקפ השולט בהר הבית, בהעלמת עין של ממשלות ישראל.

הארכי פשע הנורא הזה נגד התרבות האנושית, נגד המדע ונגד היהדות, נעשה לפני עשר שנים, בדצמבר 1999. עד היום דבר לא נעשה נגד הפושעים. מדינת ישראל, המתיימרת להיות הריבון בהר הבית, משלימה עם הפשע הזה לאורך שנים, ואינה עושה דבר כדי לאכוף את החוק ולהפסיק את ההתנכלות לשרידי ההיסטוריה היהודית בהר הבית. מיותר לציין שישראל אינה עושה מעשה אקטיבי של חפירות הצלה במקום, חרף החשיבות הרבה של האתר לתרבות האנושית בכלל ולתרבות היהודית בפרט.

הועד הציבורי למניעת הרס עתיקות בהר הבית, המורכב מארכיאולוגים ואנשי רוח – לשם שינוי לא רק דתיים ואנשי ימין אלא גם אישים כמו נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר והסופרים עמוס עוז וא.ב. יהושע, חיים חפר, חיים גורי ופרופ' מרדכי קרמניצר, ניסה להעלות את הנושא לסדר היום ולקרוא לממשלה לשים קץ לפשע. לשווא. ממשלות ברק, שרון, אולמרט ונתניהו לא העזו ואינן מעזות להתמודד ולהשליט את החוק.

והנה, בעקבות המהומות בירושלים, שנגרמו עקב הסתה ומיחזור העלילה השפלה כאילו מדינת ישראל מערערת את יסודות הר הבית כדי למוטט את מסגד אל אקצא, מתעורר דיון ציבורי בנושא הארכיאולוגיה בירושלים. על מה הוויכוח? לא על הפשע הארכיאולוגי, אלא על החפירות הארכיאולוגיות בעיר דוד. גורמים בישראל, בהובלת עיתון "הארץ", מנגחים שוב ושוב את החפירות והחופרים, ומוצאים אפילו, לא להאמין – ארכיאולוגים הקוראים להפסיק את החפירות. קריאה אנטי מדעית, אנטי מחקרית ואנטי תרבותית כזו, ברוח חשכת ימי הביניים, מסיבות פוליטיות, היא בגדר נורמה סבירה ולגיטימית בשיח הציבורי בישראל. המבקרים טוענים נגד העובדה שעמותת אלע"ד הימנית מממנת את החפירות החשובות הללו, במקום לתקוף את הממשלה על שהיא אינה מממנת את החפירות הללו בשל חשיבותן המדעית והלאומית.

הפשע הארכיאולוגי בהר הבית, העלילה נגד מדינת ישראל כאילו היא מנסה להרוס את מסגד אל אקצא, ההסתה החמורה של התנועה האסלמית בישראל, ההסתה החמורה לא פחות של אבו מאזן ה"מתון" וממשלתו, נובעים ממטרת על אחת – שכתוב ההיסטוריה של ירושלים ושל ארץ ישראל כדי לקעקע את זכותו של העם היהודי למדינה בא"י. מול המתקפה הזו, ראוי היה שמדינת ישראל תעמיד כמטרה לאומית רבת חשיבות את המחקר הארכיאולוגי, שתוצאותיו הן עדויות לקשר ההיסטורי של עם ישראל לירושלים ולא"י. במקום הצבת מטרה לאומית זו, התגובה הישראלית היא רפיסות ושיתוק.

... אילו יולי תמיר הייתה היום שרת החינוך, בוודאי הייתה מורה ללמד בבתי הספר הערביים את הנראטיב אודות נסיונותיה של ישראל למוטט את מסגד אל אקצא.

* "אם תרצו"