הבלוג של אורי הייטנר

עוז שגיא קובל במאמרו "אפליית הזיכרון הממלכתי", על ההתעלמות התקשורתית מיום הזיכרון הממלכתי לרחבעם זאבי (גנדי), להבדיל מהעניין התקשורתי הרב ביום הזיכרון הממלכתי לרבין. אני סבור שהשאלה היא נכון היה לקבוע יום זיכרון ממלכתי לגנדי ומה הסיבה שנקבע יום כזה.

רחבעם "גנדי" זאבי, לא נרצח בשל תמיכתו בטרנספר. הוא לא נרצח כיוון שהנהיג את "מולדת". הוא לא נרצח בשל עמדותיו. הרצח שלו אינו חלק מן הוויכוח הפוליטי הישראלי.

גנדי נרצח בידי מחבלים פלשתינאים, בשל היותו ישראלי, בשל היותו יהודי, בשל היותו אלוף במילואים ובראש ובראשונה בשל היותו שר בממשלת ישראל. רצח גנדי הוא אירוע בודד בלמעלה ממאה שנות מלחמה בינינו לבין הפלשתינאים. הוא אירוע בודד במלחמת הטרור של ראשית העשור.

במלחמה בינינו לבין הערבים, נפלו אלפי ישראלים – טוראים ואלופים, חיילים ואזרחים. חיילים נפלו בקרב. אזרחים נרצחו במעשי טרור. במלחמה הזו נרצח שר. השר הנרצח הוא אחד החללים. הוא חלל ככל חלל.

ד' באייר, הוא יום הזיכרון לחללי צה"ל ומערכות ישראל ולחללי פעולות הטרור. יום הזיכרון אינו מבחין בין טוראי לאלוף, ואין זה ראוי שהוא יפריד בין שר לאזרח מן השורה. יום הזיכרון לגנדי, הוא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. אין כל הצדקה ליום זיכרון נפרד לגנדי.

מה פתאום יום גנדי? מאין הרעיון המוזר הזה?

הסיבה לכך היא יום רבין. הוגי רעיון יום גנדי, ניסו לחקות את יום רבין על סממניו, את מרכז רבין על סממניו, את חוק רבין על סממניו ואת החינוך ל"מורשת רבין", ולהחיל אותם על גנדי. המסר של אוהדי גנדי, הוא שלשמאל יש יום רבין, לימין יהיה יום גנדי. וכפי שיום רבין הוא יום ממלכתי, כך יום גנדי יהיה יום ממלכתי.

אך אין כל סיבה להשוואה בין יום גנדי ליום רבין. כאשר הגיעו בשורות האיוב הראשונות על ההתנקשות ברבין, קיוויתי, כמו ישראלים רבים, שיתברר שמדובר במעשה טרור פלשתינאי. אילו כך היה, לא הייתה סיבה לקבוע יום זיכרון ממלכתי לזכר רבין. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, היה מנציח גם את ראש הממשלה.

הייחוד הנורא של רצח רבין, הוא העובדה שראש הממשלה נרצח בידי יהודי, בשל מדיניותו, מתוך ניסיון נואל לסיים ויכוח פוליטי באמצעות ירי אקדח. יום הזיכרון לרבין, נועד להביע אמירה ממלכתית ברורה – נגד רצח פוליטי, נגד אלימות פוליטית, בעד הדמוקרטיה. על האמירה הזאת יש לחנך את הדורות הבאים וסביבה יש לגבש הסכמה לאומית מלאה. אין כל קשר בין כל אלה לבין רצח גנדי. ולא בכדי, אין יום זיכרון לשאול המלך שנפל בקרב, ולזכר גדליהו בן אחיקם, מושל בחסות נבוכדנצר, שנרצח בידי קנאי יהודי, מתקיים צום מזה 2,500 שנה.

גם הדיבור על הנצחת מורשת גנדי, הוא חיקוי לדיבור על הנחלת מורשת רבין. ואכן, הרעיון של הנחלת מורשת רבין, הוא החמצת המסר של יום הזיכרון הממלכתי. מן הראוי שיום זה יאחד את תומכי רבין ומתנגדיו נגד הרצח. פרשת "מורשת רבין" הפכה את היום מיום ממלכתי, ליום זיכרון פוליטי של צד אחד בוויכוח.

יש צדדים יפים במורשתו של  גנדי – אהבת הארץ, ידיעת הארץ, אהבת התרבות היהודית, עושר לשוני ועוד. אך תהיה זו היתממות לראות באלה את מורשתו. מורשתו הפוליטית היא מורשת הטרנספר. אלמלא הטרנספר, הוא לא היה מקים מפלגת ימין נוספת. ייחודה של מפלגתו וייחודו היה מסר הטרנספר. זו הסיבה לכך שהאות של "מולדת" בבחירות היה ט'.

הטרנספר – לערבים או ליהודים (כן, גם הטרנספר של גוש קטיף), גרוש המוני של אכלוסיה מביתה, הוא זיהום מוסרי ופוליטי; הוא רעיון גזעני נפסד. כמובן שהקוד "טרנספר מרצון" הוא קוד שקרי, לדחיקת רגלי הערבים והמאסת חייהם בארץ, כדי שיברחו ממנה. מדינה נאורה אינה יכולה לחנך על מורשת של טרנספר. החוק המחייב לימוד מורשת גנדי, הוא חוק בלתי ראוי מבחינה חינוכית.

* "ידיעות הקיבוץ"