הבלוג של אורי הייטנר

כסגן שר במעמד של שר, יש להתייחס לליצמן כאל שר לכל דבר. מהי מחוייבותו הראשונה כשר הבריאות? כאדם פרטי זכותו להיות מחוייב דווקא לפרשנות הקיצונית של ההלכה בנדון. כשר בממשלה, מחוייבותו היא לחוק, שהתקבל מתוך הסכמה עם הרבנות הראשית לישראל, ומאשר את קביעת המוות המוחי נשימתי. כשר הבריאות, מחוייבותו היא בראש ובראשונה לבריאות הציבור. אמירתו זו של סגן השר, סותרת לחלוטין את מחוייבותו, לא רק לבריאות הציבור, אלא לחיי אדם. משמעות קביעתו היא גזר דין מוות לאנשים רבים. אדם שהמחוייבות לקדושת חיי אדם סותרת את השקפת עולמו, אינו ראוי לכהן בתפקיד שר הבריאות.

בבוא יומנו, לא יהיה לנו כל צורך, כל שימוש, באברי גופנו.

אין זו דעה. זו אקסיומה. היא נכונה, באותה מידה, לשיטתו של מי שמאמין שהמוות הוא סוף פסוק ולשיטתו של מי שמאמין בהשארות הנפש, בעליית הנשמה, בתחיית המתים. כך או כך, אין עוד כל משמעות לגוף, לחומר.

ברגע שאדם הולך לעולמו, הוא בכל מקרה תורם את איבריו. השאלה היא האם הוא תורם אותם לרימה ולתולעה או להצלת חיי אדם. זאת הברירה היחידה. זו בכלל דילמה?

איזו סיבה יש לאדם למנוע מעצמו את הזכות הגדולה להציל חיי אדם, ומחמישה שישה אנשים את הצלת חייהם או מאור עיניהם, כאשר הוא כלל אינו נדרש לשלם מחיר כלשהו לשם כך?

אם כך כל אדם – קל וחומר כאשר מדובר ביהודי. "לא תעמוד על דם רעך" – זה לב ליבו של המוסר היהודי. האם תרבות המקדשת את החיים, שבה פיקוח נפש דוחה שבת, יכולה להתפרש באופן שאינו מחייב יהודי לתרום את אבריו להצלת חיי אדם?

הסיבה היחידה שמונעת מאנשים לחתום על כרטיס "אדי" ולהציל חיי אדם, היא פחד קמאי הנובע מאמונות תפלות ודעות קדומות. קדושת חיי אדם היא ערך המחייב ביעור הבערות הזאת ומלחמת חורמה בדעות הקדומות הללו. מי אם לא שר הבריאות, האדם המופקד בידי המדינה על חייהם ובריאותם של אזרחיה, יהיה האיש המוביל מערכה כזו. מי ששבוי בעצמו באותה בערות, אינו מתאים ואינו ראוי להיות שר הבריאות.

אסיים בדברים שכתב הרב יובל שרלו בנוגע לתרומת איברים, דברים המציגים יהדות הלכתית נאורה, להבדיל מן הפרשנות החשוכה להלכה, אותה מייצג סגן השר:

"כל נימוק כגון איסור הנאה מן המת או הרצון לקום בתחיית המתים כגוף שלם אינו עומד מול הזכות הגדולה הטמונה בהצלת נפשות, שבהקשרים מסוימים מדובר בעוצמה עליה אמרו חכמים 'כאילו קיים עולם מלא'. עמדתי ההלכתית תומכת תמיכה חד משמעית בעמדה המחייבת תרומת אברים, כחלק מחובת הצלת החיים ואף שיפור איכות החיים המוטלת על האדם. אני מבין היטב את הבעייתיות ואת הנימוקים נגד תרומת אברים, אולם איני מסכים כי נימוקים אלה חזקים דיים כדי להתיר לאדם להתחמק מחובת הצלת בני אדם, ומהזכות הגדולה לעשות זאת לאחר מותו שלו עצמו".

* "חדשות בן עזר"