לפני שנה, דחה אבו מאזן "המתון", את הצעתו של אהוד אולמרט למדינה פלשתינאית על 99% מהשטחים, קבלה עקרונית של טענת "זכות" השיבה הפלשתינאית וקליטת אלפי פלשתינאים בישראל.
מדוע הוא דחה את ההצעה? האם כיוון שאין הוא מוכן לשלם את המחיר שנדרש ממנו תמורת אותה נסיגה וקליטת פליטים – הכרה אמיתית בישראל ושלום איתה? או שמא מטרתו הייתה להמשיך ולחלץ מהפרטנרים ויתורים נוספים, בתובענות שאין לה גבול?
לנוכח הסרבנות שגילה במו"מ עם אולמרט, מה משמעות איומיו בהכרזה חד צדדית על מדינה פלשתינאית בגבולות 67'? האם עדיפה לו שליטה וירטואלית על כל השטח, על פני שליטה מעשית על כל השטח פחות אחוז אחד + "זכות" השיבה?
האיום הזה הוא המשך להתנהלותו של אבו מאזן מיום כניסתו לתפקיד יו"ר הרשות. אחרי שדחה הצעה כה מרחיקת לכת ונדיבה, כזו שהציע לו אולמרט, הוא מצפה שישראל תאמץ את ההצעות שדחה כנקודת הפתיחה להמשך המו"מ. נתניהו נבחר לראשות הממשלה כדי לשנות את דרכו של אולמרט, לא כדי להמשיכה במדרון החלקלק, אך כנראה שציפיה מאבו מאזן להבין מהי דמוקרטיה, קצת מוגזמת. והנה, לא זו בלבד שאבו מאזן דורש מנתניהו לאמץ את הצעות אולמרט, הוא דורש שהן תהיינה עמדת הפתיחה לוויתורים ישראליים נוספים. הוא לא רק דורש זאת, הוא גם מאיים.
אבו מאזן הצמיד לראשו של נתניהו אקדח, והעמיד בפניו אולטימטום. אולם זה אקדח בלתי טעון. האקדח של אבו מאזן מת מצחוק.
הרי מה משמעותה של הכרזה חד צדדית על מדינה פלשתינאית? מדינה כזו כבר הוכרזה לפני 21 שנים. איך אפשר להכריז על מדינה שכבר הוכרזה? איך אפשר להקים מדינה שכבר קיימת? כפי שהמדינה הפלשתינאית קיימת מאז הכריז עליה ערפאת ב-88', כך היא תהיה קיימת עתה, אם אבו מאזן יכריז עליה.
כל מה שיש היום לפלשתינאים – רשות פלשתינאית, משטרה פלשתינאית וכד', אינם פרי הכרזתו של ערפאת, אלא פרי החלטות ישראליות. גם אבו מאזן יודע זאת. הוא מבין, שכל עוד צה"ל נמצא בתוך שטחי הרשות ובאזורי הביטחון הנוספים ביו"ש, אין כל משמעות מעשית להכרזה כזאת.
מדוע, אם כן, הוא מאיים? כיוון שהוא מכיר אותנו ויודע עד כמה אנו סחיטים ולחיצים. ולכן, על הממשלה להודיע, שאם אבו מאזן רוצה להכריז חד צדדית על הקמת מדינה - שיכריז. עוד באותו יום ישראל תספח את גושי ההתיישבות ואת בקעת הירדן לריבונותה. ובעוד הכרזת העצמאות היא וירטואלית בלבד, הסיפוח הוא מעשי.
*"על הצפון"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
