הבלוג של אורי הייטנר

אחרי תשע שנים מופלאות בניהול מתנ"ס גולן, עם הישגים שאפשר היה רק להתפלל אליהם, אורי הייטנר מתפטר מתפקיד מנהל מתנ"ס גולן, על רקע הניסיון להוציא את החינוך הלא-פורמלי מהמתנ"ס. ריאיון פרידה

מאת: דניאלה שאול

השכנות הטובה, המאבק הממושך, השותפות הפריפריאלית - כל אלה היו אמורים להוביל לשיתוף פעולה אוטומטי בין חילוניים ודתיים בגולן; מהרקע התנועתי של הגרעינים, שהקימו את ההתיישבות כאן, הייתה אך מתבקשת אמירה ציונית מחודשת; הילדים, שעבדו מינקות בשדות ובמטע, היו צריכים לכאורה להיות רחוקים מנגעים שפשו בנוער של היום.

אבל כל זה לא קרה, לא מאליו.

אל תוך תובנה בעייתית זו נכנס אורי הייטנר, לפני תשע שנים, לתפקיד מנהל מתנ"ס גולן.

עם כניסתו, היה ברור, לא רק לו, שיתרקם כאן משהו אחר. איש לא שיער עד כמה ירחיק ויגביה עוף.

לאחר תשע שנים בראשו של מתנ"ס, שתחום השיפוט שלו הוא הארוך במדינה, שאין תקדים למגוון האוכלוסייה שהוא אמור לענות על צרכיה, הוא מסיים. טריקת דלת? ככל הנראה.

הוא משאיר מאחוריו מנגנון רחב ידיים ומעמיק חשיבה, הישגים שאפשר היה רק להתפלל אליהם, ביניהם בוהקים במיוחד תחום הנוער והקשר עם היהדות כתרבות ועם מקורותיה.

נתחיל בסוף, בשאלה שכולם מחכים לתשובה עליה, מדוע לעזוב עכשיו?

הייטנר: "לצערי, עזבתי באקורד צורם, בהתפטרות, כתוצאה מהניסיון להוציא את החינוך הלא-פורמלי מהמתנ"ס. לפני זמן לא רב, החלטנו במתנ"ס לאחד את מחלקת הילדים והנוער למחלקה אחת, שתאגד את כל הנושא הבלתי פורמלי, מגילאי א' עד אחרי צבא. העברנו את ההצעה לדיון בהנהלת המועצה האזורית גולן, גם נוכח הצורך בתוספת תקנים ותקציב. בישיבה הוצע להקים את המחלקה במועצה, מחוץ למתנ"ס, וכך נודע לי לפתע שהייתה זו יזמה שנרקחה לאורך זמן רב, במומנטום גדול, בדרך להחלטה. הרגשתי שזה מסיבות לא ענייניות, בדרך קלוקלת. איני רוצה להיכנס לכך יותר מדי ולכן לא אפרט. הרגשתי תחושת מיאוס והחלטתי להתפטר.

"בגלל התפטרותי, נעצר המהלך, המחלקה בכל זאת קמה במתנ"ס, התחילה לפעול ואני מקווה שהרעיון לא ישוב בתקופה הקרובה. אני מקווה שזה מספיק זמן למחוללי המהלך לעשות חשבון נפש".

רבים ביקשו שתחזור בך, מדוע לא נשארת?

"כי המהלך רק נבלם, זה עלול לשוב מחר וסביר שיקרה. ויש גם תחושה של פגיעה באמון, מיאוס וחוסר יכולת להמשיך.

"כמי שעובד עם מנהלי המתנ"סים האחרים, אני רוצה לציין, שהמועצה האזורית גולן נתנה לי חופש פעולה הרבה יותר מהמקובל, כמעט ללא התערבות במינויים ובמדיניות".

נדבר על עשייה והצלחות, הנוער הוא פסגת גאוותך?

"תחום הנוער במתנ"ס הוא הצלחה מוכחת. מבחינתי, זה האתגר המרכזי, זו הגאווה הכי גדולה שלי בתפקיד, יחד עם תחומים חדשים אחרים. כשנכנסתי לתפקיד, היו במתנ"ס דברים מאוד טובים, הספורט, השלוחות בבני יהודה וחיספין. אך מחלקת הנוער לא תפקדה, היה נתק מוחלט בינה לבין היישובים הדתיים ונתק בכלל בין היישובים והמתנ"ס בתחום. ביישובים רבים לא היו מד"בים, לא ועדות נוער, אורך חיי מד"ב בתפקידו היה שבעה חודשים, ללא קשר למתנ"ס. עם כניסתי, זה היה הנושא הראשון לשיקום, זו המהפכה הכי גדולה שביצעתי יחד עם הצוות ועד היום הנושא הקרוב ללבי.

"כדאי לציין, כי זמן קצר לאחר כניסתי, נדרשתי לבצע תכנית הבראה למתנ"ס בגלל מצבו הכלכלי, מה שחייב קיצוצים דרסטיים בתקציבים ופיטורי שישה עובדים. זו הייתה מטלה נוראית. היה קשה לעמוד מול מנהלים ותיקים ולקצץ מהם.

"ההחלטה הראשונה שלי הייתה שלא לפגוע בנוער, אף לא אגורה ולקצץ יותר בתחומים אחרים. בשלוש-ארבע השנים הראשונות, נשמר תקציב מחלקת הנוער ולאחר אמנת הנוער, קיבלנו תוספות".

אז יש רצון, אידאולוגיה, מאיפה מתחילים?

"נקודת המפתח הייתה המד"בים. איילת אחישחר נבחרה לניהול המחלקה, אחריה ליאת כהן-רביב ואחריה מיכל כהן, שצמחה אצלנו מבפנים. עם שלוש מנהלות מעולות אלה, חוללנו מהפכה שהביאה ליציבות המד"בים ולקשרים מעולים איתם; לחיבור היישובים הדתיים למחלקה שלא היה פשוט ולעבודה ברמה אחרת ביישובים.

"ואז יצרנו את אמנת הנוער, שהציבה את הנוער במרכז, עם גיבוש תורה בלתי פורמלית והקמת ועדות נוער ביישובים, כינון ועידת ועדות נוער בה מתכנסים עשרות נציגי יישובים פעמיים בשנה ועם תקציבים גדולים יותר.

"הודות לכל אלה, זכתה מחלקת הנוער בגולן בתואר מחלקה מצטיינת, כאשר מגיעים ללמוד את הנושא מרחבי הארץ ואפילו כנס מנהלי מתנ"סים בצפון הוקדש ללימוד המהפכה שלנו בנוער.

"לקראת פרסום דו"ח דברת, נערכנו בהתאם, בין השאר חוללנו פעילות לילדים בימי שישי ומזה צמחה מחלקת הילדים כמחלקה חדשה. בעקבות זה, יזמנו איחוד מחלקות והקמנו את המחלקה לחינוך בלתי פורמלי, שהיא ספינת הדגל שלנו. אם היא תוצא מהמתנ"ס זו תהיה מכה קשה מאוד לחינוך הבלתי פורמלי ולמתנ"ס כמרכז קהילתי".

התחדשות יהודית בקהילה

נקודת הזינוק שלך הייתה תנועות הנוער, שלמעשה כבר עברו מהעולם?

הייטנר: "להפך, כל המחלקה בנויה סביב זה וזו גם התפיסה של יהודה גולדשטיין, המחליף שלי, שצמח מ'בני עקיבא', כבעל תפקידים מרכזיים ושליח התנועה. אין לי ספק, שהוא ממשיך את הדרך. הפעילות שלנו ושל המד"בים היא ברוח תנועת הנוער ונותנת מענה למי שאינם רוצים להיות בתנועת נוער פורמלית. זה בהחלט מצליח, מושך את הנוער והוא שותף.

"בשוליים, אנחנו גם מתמודדים עם בעיות כמו אלימות ושתייה, אך גם זה חלק מהעבודה וגם בזה יש הצלחות סטטיסטיות מוכחות. לפני שבועיים, נודע לנו מהמשטרה שיש ירידה משמעותית בעבריינות הנוער".

האם רוח תנועות הנוער לא עברה מהעולם?

"זה מצליח, אז זה רלבנטי. הטכנולוגיה המודרנית שמשתלטת על חלק מתרבות הפנאי לא סותרת את הצורך של נער למפגש חברתי שאינו באמצעות מסכים; לא סותרת את הצורך בפעילות ערכית, בתרומה לקהילה ובצורך בחינוך, צריך רק לדעת לדבר איתם בשפתם".

אתם עטורי פרסים?

"הפרס הגדול הוא העשייה ותוצאותיה. על שלושה דברים קיבלנו הכרה ממסדית למצוינות: הנוער, שזכה בפרס המחלקה והמנהלת המצטיינת ותכנית לקבוצות פעילים באמצע החיים, שזכתה בפרס 'אבנון' לפרויקט קהילתי מצטיין. המחלקה להתחדשות יהודית בקהילה, שעמדתי בראשה, הוכרה שלוש פעמים כמחלקה מצטיינת, כשהתקבלה לתכניות המיועדות למחלקות מצטיינות. האחרונה שבהן היא תכנית 'בית' המשותפת לקרן 'אבי-חי' ולחברה למתנ"סים. לתכנית התקבלו ששת המתנ"סים המצטיינים והמובילים בתחום בכל הארץ. לא אצטנע, ואומר שאילו היו צריכים לבחור מתנ"ס אחד, היו בוחרים במתנ"ס הגולן".

פיתחת לא מעט תחומים חדשים, ולא רק בראייה אזורית?

"ביום שנכנסתי, הקמתי את 'התחדשות יהודית בקהילה', זה היה אחד המניעים לכניסה לתפקיד. תרבות אינה צומחת בחלל ריק, עליה להתבסס על רבדים עמוקים. התרבות שלנו היא היהדות, אך עקב בורות בציבור החילוני נגרם נתק ונוצר צמא גדול מאוד. להבנתי, אי אפשר לקיים אומה בלי תרבות לאומית, תרבותנו אינה כנענית אלא יהודית ועליה לינוק משורשי היהדות. כך פיתחנו הרבה מאוד פעילות, כמו חגים בקהילה, 'חברותא', חוג מורשת ישראל, תכנית 'מקו"ם', מנהיגות צעירה ועוד".

נחזור למקום טעון... דתיים-חילוניים?

"מלכתחילה הייתה זאת טעות להקים את הגולן במתכונת של יישובים נפרדים לחילונים ודתיים, ואני מקווה שנטור הוא סנונית ראשונה לשינוי. אולם משכך נעשה - עלינו ליצור מודל מופתי של קיום יחד אזורי בין קהילות נפרדות. לאחר הניצחון במאבק על הגולן, נכנסתי לתפקיד וזיהיתי שכל היחד שנבנה במהלכו בין דתיים וחילוניים הולך ומתנתק ועל זה רציתי ללכת.

"בתחום המבוגרים הצלחתי, באשר לנוער - נכשלתי והוכשלתי בגלל התנגדות ההנהגה הרוחנית במגזר הדתי, שמאוד חששה מהמפגש של בני הנוער. בצורה מאוד מבוקרת, היא אפשרה את מה שהייתה אמורה לעודד, את הביטוי של ערכי אהבת ישראל ואחדות ישראל. אני מיצר על זה, כי סימנתי זאת כמטרה עליונה. אמנם לאחר תשע שנים, היו הצלחות חלקיות, אך את המטרה לא הצלחתי לממש".

המתנ"ס - גוף שירותי

וגם טיפחת את החלשים בחברה...

הייטנר: "הקמנו יחידה לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, שמפעילה מועדונית לילדים נכים ובעלי צרכים מיוחדים, מועדונית למבוגרים בעלי צרכים מיוחדים, כייפת בקיץ, יש בה עשרות מתנדבים רובם בני נוער, לפחות תשעים אחוז מהם דתיים. בנושא ההתנדבות החברתית, אין להשוות בין המגזר הדתי והחילוני ולחילונים יש הרבה מה ללמוד. אני מצדיע לאנשי המגזר הדתי, שמתנדבים מזמנם למען חלשים בחברה, לעניים בגולן ובסביבה. אני מתפלל שהמגזר החילוני ילמד ויממש.

"כן הקמנו את תכנית 'עמיתים', לשילוב נפגעי נפש מבוגרים בקהילה ואנחנו עומדים לפתוח את תכנית 'רעים', לילדים שסובלים מלקויות חברתיות.

"מחלקה נוספת שהקמתי, עם כניסתי לתפקיד, היא המחלקה למבוגרים שעוסקת בקשישים ובמבוגרים שיש להם צרכים להתנדבות ולפעילות חברתית ותרבותית נפרדת.

"לא רבים מגיעים לפעילות, כי רוב תושבי הגולן בגיל הזה לא רוצים זיהוי כקשישים. הפעילות ענפה, גדלה, המועדון לקשישים פועל והכנסנו עכשיו את נושא הקהילה הכפרית התומכת. נדמה, כי בנושא הגילאים המבוגרים אנחנו רותמים את העגלה לפני הסוסים, הציבור עדיין לא מרגיש את הצורך ואנחנו כבר נותנים את המענה.

"תחום שקם בתקופתי הוא הקונסרבטוריום למוזיקה המשותף לשתי הרשויות, יחד עם חזון גדול, להפוך את הגולן לאזור מוביל בתחום המוזיקה. כן הקמנו את תכנית 'מעגלים', מעין בית ספר להורות שאנחנו מקיימים עם מיט"ר בהצלחה, הודות לקשר יוצא דופן בין המתנ"ס ומחלקת הרווחה, המתקיים בתחומים רבים ומביא להישגים גדולים.

"אני יכול להגיד בכלל שיש למתנ"ס קשרים מאוד טובים הן עם החינוך הפורמלי והן עם מחלקת הקליטה. גישתי הקהילתית היא שאין למתנ"ס, ואסור שתהיה למתנ"ס, תחרות עם אף גורם בקהילה. כולנו שותפים בעשייה לטובת הקהילה, ולכן עלינו לפעול יחד, וליצור סינרגיה שתשרת את הציבור.

"אידיאולוגיה, המתנ"ס הוא גוף שירותי, עליו לתת לציבור את הטוב ביותר, בשיתוף תושבים. דוגמה טובה היא 'המרכז לזהות יהודית' של המועצה, שמבחינתי הוא חלק מהמתנ"ס ואנחנו חלק ממנו.

"אני רוצה להוסיף נקודה וזו התרומה לחברה הישראלית. היה לי חשוב מאוד שנירתם למשימות לאומיות.

"העשייה הייתה בשני תחומים מרכזיים בעיקר: הראשון זו מלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה, ארגנו יחד עם ועד יישובי הגולן את מבצע 'מהגולן באהבה', שבו מאות מתנדבים, במקרה זה גם הרבה מאוד חילונים, ירדו לפעילות התנדבותית מדי יום בק"ש, צפת, טבריה וכולי. הנושא השני היה גוש קטיף, כאשר לפני העקירה אימצנו את מתנ"ס גוש קטיף, ליווינו אותו ואנו ממשיכים ללוות את העקורים בגולן עד היום. היו עוד פעולות, כמו נסיעות לשדרות וכולי, אך אלה הדברים העיקריים".

ביניים: תקציבים מבישים לתרבות

נדבר קצת על תקציבים?

הייטנר: "יש קושי בהשגת תקציבים כי התורמים העיקריים למתנ"סים הם גופים שאינם מממנים מעבר לקו הירוק, כמו 'שותפות אלפיים', פדרציות יהודיות, הסוכנות היהודית. אך הצלחתי להתחבר לכל מיני דברים בחברת המתנ"סים וגם ידעתי למצות נכון את מה שכן הגיע.

,אפשר לציין שבתחום הנוער והספרייה, קיבלנו מהמועצה תקציבים גדולים מאוד, להתפאר, אך לא כך בתחומים אחרים.

"מילה אחת באשר לספרייה – היא אמנם לא קמה מאפס, אך הייתה מעין מחסן ספרים. אירית הוליכה חזון, הדביקה אותי ואת המועצה וקמה ספרייה שהיא מרכז תרבות וחינוך אזורי, משרתת את בית הספר, רק מעטות כמוה בארץ".

במה לא הצלחת, איפה נותרו חוסרים?

"לא הצלחנו לקדם בגדול את תחום התרבות, התקציבים שלנו מבישים, ליישוב עם תקציב תרבות דל יש תקציב גדול יותר. ביחס לתקציבים – ההישגים שלנו לא ייאמנו, אך הפעילות נמוכה.

"לאחר שבמהלך כל השנים, לא הצלחנו לשכנע את המועצה להכניס את התרבות לסדר העדיפות, החלטנו לבטל את ההסעות לחוגים ולהעביר לנושא התרבות כמעט את כל תקציב העתק. קמה זעקה ציבורית, המועצה ביקשה לבטל ההחלטה, קיבלנו תוספת להסעות והבטחה להגדלת תקציב התרבות.

"ובכל זאת, היו לנו הישגים מאוד גדולים בתחום התרבות, כמו התאטרון הקהילתי, טיפוח 'קול ברמה', 'פרחי גולן' והקמת אולפני מחול בכל השלוחות".

אמירה אישית לסיום?

"מבחינתי, ניהול מתנ"ס אינו ג'וב אלא שליחות חברתית, אידאולוגית. המתנ"ס עוסק בנשמה היתרה של הקהילה, בכל מה שאפשר לחיות בלעדיו, אך החיים בלעדיו לא שווים הרבה – כל הדברים שמעבר, שנותנים טעם לקיום קהילה. ראיתי עצמי כאחראי על הקהילה הכלל-גולנית והיישובית ולכן טיפחנו את הקהילה היישובית, כל מבנה הנוער הוא יישובי וכך הסדנה לפעילי תרבות. עם תקציב התרבות שיהיה, אנחנו מתכוונים לחזק את הפעילות היישובית והאזורית. מאוד משמעותי הוא שיתוף תושבים בהחלטות במדיניות ובהתנדבות".

ועכשיו?

"בוודאי לא אלך לנהל סניף בנק. אמשיך לעסוק בתחומי חינוך, תרבות, קהילה, זהות יהודית. יש הצעות, אך רובן לא בצפון ואני בוחן את הדברים. בינתיים, עניתי חיובית להצעה לעמוד בראש תכנית למנהיגות צעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית, במסגרת של יום בשבוע. עליי להשלים את התואר, אני בוחן הצעות ובטוח שאמצא משהו מעניין שבו אראה שליחות".

תודה, הייטנר.

בוקסה:

כותרת: ישן מעט – עושה הרבה

אורי הייטנר, בן 47, חבר קיבוץ אורטל, 25 שנה בגולן, אמון על שורה ארוכה מאוד של תפקידים ציבוריים בקיבוצו, ובגולן ואף מחוצה לו. בין התפקידים – הדרכת גרעינים, מדריך ההיאחזות נמרוד, שתי כהונות כמזכיר אורטל, תשע שנים דובר ועד יישובי הגולן, חלק בהתנדבות, חלק במשרה מלאה או חלקית, לפי גודל האיום על הגולן. הוא עוסק הרבה בכתיבה ועריכה, בעל תואר ראשון במדע המדינה ובהיסטוריה של עם ישראל, מסיים תואר שני ביהדות. הוא נשוי ליעל ואב לשלושה – עמוס בכיתה ט', אסף בכיתה ה' ותמר בת השלוש.

הוא ממעט לישון בלילה, לא יותר מארבע וחצי שעות, כותב עד השעה שלוש בלילה, ואז מניח את הראש על הכר. "וממילא לא מסוגל ללכת לישון מוקדם, עקב הדחף כל הזמן לעשות. וגם קורא, אם כי פחות ממה שאני רוצה".

* "שישי בגולן"