ושוב נגררתי, שלא בטובתי, לוויכוח הכואב והעקר על שאלת הקיבוץ השיתופי. חברה ביקשה ממני, בהפסקת הדיון בפורום האסטרטגי, להסביר לה למה אני מאמין בהפרדה בין תרומה לתמורה ואני עניתי...
ויכוח כואב, כיוון שאני מסביר את עמדותיי לאנשים שזו הייתה אמונתם – חלקם עד לפני שנים אחדות, אחרים עד לפני שבועות (!) אחדים, וכשהם שומעים את דבריי הם מתפלצים... מביטים בי כלא מאמינים כאילו נפלתי מהירח עם איזה רעיון הזוי שאותו הם שומעים בפעם הראשונה...
ניסיתם להתווכח פעם עם "חוזר בתשובה"?
ויכוח עקר, כיוון שכבר לפני חודשים אחדים הבנתי שבאורטל של היום נאלץ, בכאב רב, ליצור קשר בין תרומה לתמורה ולא להיות עוד קיבוץ שיתופי. אני אומר זאת בכאב, כיוון שאמונתי בדרך ובערכים לא כהתה ולא דהתה כהוא זה. אולם אני מבין שזה המצב.
****
קיבוץ שיתופי, כמו חומוס – או שעושים אותו מאהבה, או שלא עושים בכלל. אין טעם לשותפות, אם השותפים לדרך אינם מאמינים עוד בדרך. הטעם של השותפות פג, אם אין זו שותפות מרצון. אי אפשר לכפות שותפות. אין טעם בשותפות, אם מה שיקיים אותה הוא רק הצבעה בקלפי, כלומר שיש אולי רוב לקיומה, אך מיעוט משמעותי אינו רוצה בה.
זה המצב היום באורטל. אני מעריך שרוב החברים רוצים בקיבוץ שיתופי, אך חברים רבים ומרכזיים באורטל אינם מאמינים עוד בדרך, אינם חפצים בה. כיוון שאין המדובר כאן בהכרעה פוליטית, אלא ברצון לקיים יחד קהילה משותפת, שאלת הרוב והמיעוט אינה רלוונטית, ואין מנוס מיצירת הסכמה רחבה על דרך חיים משותפת. והיום ברור, שאין הסכמה על כך שהדרך הזו תהיה שיתופית.
כן, בלהט הדיונים אני נגרר לעתים לוויכוח העקרוני על הרעיון השיתופי, אך אני מבין שזהו דיון תיאורטי בלבד. אין זה עוד דיון קונסטרוקטיבי. דיון קונסטרוקטיבי היום הוא על בניית דרך חיים חלופית לקהילת אורטל.
****
אם לא נהיה עוד קיבוץ שיתופי – אין זה אומר שיש ללכת לקוטב של הג'ונגל הקפיטליסטי. עלינו לעצב דרך חדשה, שתאפשר לנו מימוש חלקי של הערכים היפים עליהם ביססנו עד היום את אורטל.
אם עייפנו משותפות כלכלית מלאה – אין זה אומר שעלינו להוציא את השיתופיות מחיינו. מן הראוי שנקיים חינוך משותף ואחריות משותפת על הבריאות, הרווחה וההשכלה.
אם ויתרנו על השאיפה לחברה ללא פערים כלכליים – אין זה אומר שוויתרנו כליל על הרעיון של שוויון ערך האדם. עלינו להבטיח שהפערים בינינו יהיו קטנים ושכל חבר יהנה מרמת חיים בכבוד ומפנסיה מכובדת.
גם אם לא נהיה קיבוץ שיתופי, עלינו לקיים חיי תרבות משותפת פעילים, תוססים, יצירתיים, שיש בהם מפגש חברתי, כולל חדר אוכל פעיל.
כדי לקיים קיבוץ שיתופי, יש צורך בקונסנזוס רחב מאוד של רצון בשותפות. לדאבוני, התנאי הזה אינו קיים היום באורטל. במצב שנוצר, עלינו ליצור קונסנזוס חדש על אורחות חיינו.
האתגר החדש הוא לבנות את אורטל מחדש כקהילת רווחה איכותית החותרת לצדק חברתי.
אולי קהילה כזאת תהיה פחות טובה מקיבוץ שיתופי שחבריו רוצים בשותפות, אך היא עשויה להיות טובה יותר מקיבוץ שיתופי, שחלק ניכר מחבריו אינם רוצים בשותפות, ושעסוק בוויכוחים אינסופיים.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
