הבלוג של אורי הייטנר

אורי הייטנר – מנהל מתנ"ס הגולן 2001-2010

סיכום תפקיד

בתחילת 2001, ראיתי על לוח המודעות בחדר האוכל של אורטל מודעה על מכרז לתפקיד מנהל מתנ"ס הגולן. שניה לפני כן אפילו לא חשבתי על כך. בשניה שראיתי את המודעה, היה לי ברור שזה מה שאעשה בעשור הבא. לא היו לי כל לבטים ואף לא ספק שאבחר לתפקיד.

היה זה חודשים אחדים לאחר שהסתיים המאבק על הגולן. במשך אותם חודשים התפצלתי לכמה תפקידים בחלקיות משרה, וחיפשתי משהו קבוע. התפקיד הזה נראה לי בדיוק מה שחיפשתי.

הדחף לתפקיד נבע מכמה מוטיבציות: א. לאחר שבשנות ה-90 המאבק על הקיום היה עיקר עולמנו, רציתי לתרום לבניית הגולן בעת שלום, בעיקר בתחומים החשובים לי, שאני מכיר ואוהב – קהילה, חינוך ותרבות. ב. הרצון לעסוק בחיבור בין חילונים ודתיים. הנושא תמיד היה בנפשי. בתקופת המאבק הייתה אחדות תחת גיליוטינה. האיום ירד והחלה התרחקות. חשתי שיש לחולל שינוי בתחום זה, והבסיס הוא שפה יהודית משותפת, על בסיס תפיסה של פלורליזם. ג. כתושב צפון הגולן הכרתי בעיקר את שלוחת "אביטל" והייתי מאוד לא מרוצה ממה שהכרתי. רציתי לחולל שינוי דרסטי.

תפיסתי את התפקיד – אין זה ג'וב, אלא שליחות חברתית, של עיצוב פני הקהילה על פי חזון קהילתי.

כבר עם כניסתי לתפקיד הובלתי תהליך של ניסוח חזון למתנ"ס. התהליך נבנה בצוות ואושר בהנהלה.

חזון מתנ"ס הגולן

מתנ"ס הגולן יפעל לעיצוב הקהילה על בסיס ערכים של מחויבות ואחריות קהילתית, מעורבות בחברה הישראלית ושורשיות יהודית, ציונית וגולנית. 

המתנ"ס ירחיב את מעגלי שיתוף התושבים בקביעת המדיניות, ההחלטות והעשיה.

המתנ"ס ישרת את הציבור בהגינות, במקצועיות ובמסירות ויפעל לאחדות החברה תוך ייחוד החלקים בתוכה, לפיתוח פוטנציאל הקהילה והפרטים בה ולטיפוח תרבות הפנאי.

החזון הזה עמד לנגד עינינו ושימש נר לרגלנו. לאורו הלכנו בכל התקופה ומולו בחנו את עצמנו.

מידי שנה, כל שלוחה ומחלקה קבעה את מטרותיה לאור החזון. כל מטרה פורטה ליעדים אופרטיביים ומכומתים. מידי חצי שנה בחנו את עצמנו לעומק, מול תכנית המטרות והיעדים. חוברת המטרות והיעדים נשלחה ליישובים ולהנהלת המועצה, יחד עם סיכום השנה שחלפה. הסיכום כלל ביקורת עצמית על יעדים שלא עמדנו בהם והסבר לסיבות לכך, בשקיפות מוחלטת.

תפיסתי הניהולית - אני מגדיר את שיטת הניהול שלי כניהול על פי חזון, מטרות ויעדים. תפקידי העיקרי כמנהל הוא לקדם את המתנ"ס לעבר הגשמת החזון. התפקיד שלי כמנהל הוא לראות קדימה, לפתח את המתנ"ס ולקדם אותו. לפתוח תחומים חדשים, והוביל פיתוח ושינוי בכל אחד מהתחומים הקיימים. לא להיסחף לשוטף, להעדיף את החשוב על פני הדחוף, גם מול לחצים.

שיטת ניהול – שיטת הניהול שלי ביזורית מאוד. אני רואה כתפקידי להעצים כל עובד במתנ"ס ובוודאי את המנהלים. עצם ההגדרה של העומדים בראש השלוחות והמחלקות כמנהלים, ולא כרכזים, כפי שנקראו קודם, הוא ביטוי לתפיסה. אני סולד מגינוני שררה למיניהם. בעיניי, הגינונים הללו מבטאים בעיקר חוסר ביטחון של מנהל, שצריך להזכיר לעובדיו וקודם כל לעצמו שהוא המנהל. אני לא הרגשתי אף פעם צורך בכך. הקפדתי על דלת פתוחה, תרתי משמע, לעובדים ולציבור. הקפדתי לעבוד עם כל אחד מ-50 חברי הצוות בגובה עיניים ועודדתי את העובדים להשמיע ביקורת, גם עליי, חריפה ככל שתהיה, כדי להסיק מסקנות ולהשתפר. הקפדתי על טיפוח הצוותיות, בישיבות הצוות המוביל, בפרלמנט הצוות הרחב, בימי הצוות ובביל"י (בין ישיבה לישיבה) – הדף הדו שבועי שהוצאתי לכל הצוות.

כשנכנסתי לתפקידי הופתעתי מאוד מהשכר הנמוך של העובדים. לאורך כל השנים ניסיתי להביא להגדלת השכר, אך לא יכולתי לעשות זאת מתוך תקציב המתנ"ס, ולכן נאבקתי לקבלת תקציב מיוחד מהמועצה לשם כך. ב-2008 קיבלנו סוף סוף תקציב, ששיפר את השכר, אם כי פחות מכפי שרציתי. לשמחתי, מצאתי צוות מלא מוטיבציה ובעירה פנימית, למרות השכר הנמוך.

לא אחת מצאתי את עצמי מתפקד כיו"ר ועד העובדים למעשה, כלפי הנהלת המתנ"ס והמועצה.   

הניהול הכלכלי – איני איש כספים ואיני אוהב את העיסוק בכספים. עם זאת, ברור שהאחריות על כל שקל שנכנס למתנ"ס ויוצא ממנו הוא עליי. עם כניסתי, מצאתי מערכת הנהלת חשבונות לא מתפקדת. ביומי הראשון בתפקיד החלטתי להחליף את מנהל החשבונות. עם כניסתו של ישראל, בניתי איתו מתכונת מקורית לניהול כספי של מתנ"ס.

ישראל לא הוגדר כמנהל חשבונות אלא כמנהל כספים, וניהל ביד רמה את כל הצד הכספי של המתנ"ס. ישראל היה יד ימיני, עבדנו בשיתוף פעולה צמוד. אני קבעתי את המדיניות וקיבלתי את ההחלטות החשובות, וישראל ניהל את השוטף, הציף בעיניי את הבעיות והמליץ את המלצותיו (שאת רובן קיבלתי) . הוא הוריד ממני את ההתעסקות היומיומית בכספים, וכך יכולתי להתפנות לעיסוק בתכנים, בפעילות, בקהילה ובניהול הצוות.

המצב הכספי של המתנ"ס היה קשה מאוד. גרעון עמוק, טעויות תקציביות קשות ודרישה של המועצה והחברה למתנ"סים לבצע תכנית הבראה קשה וכואבת. בניית התכנית הייתה תנאי לערבות המועצה להלוואה גדולה שקיבלנו מן הבנק, שבלעדיה אי אפשר היה לתפעל את המתנ"ס.

את תכנית ההבראה הובלתי, כמנהל חדש, בעזרתם של ישראל ושל אבי אגמי, היועץ הכספי מטעם המחוז. התכנית כללה קיצוצים כואבים ופיטורין של ששה עובדים. חלק מן התכנית באמת ייעלה וקיצצה בשומנים מיותרים, כמו אבסורד של 2.75 משרות למזכירות המתנ"ס. איריס, כמזכירה בודדה, עשתה יותר וטוב יותר מאשר מנגנון "ניהול המשרד" שקדם לתכנית. אך היו גם קיצוצים בבשר החי, בפעילות ובתפקידים חיוניים כרכז תרבות כלל גולני.

גם לאחר מכן, בשלוש השנים הראשונות שלי במתנ"ס, תקציב המתנ"ס קוצץ – ישירות או בעקיפין (בעקיפין – למשל, הסעות החוגים, שנוהלו עד אז בידי המועצה, עברו לניהול המתנ"ס. עם ביצוע הצעד המבורך הזה, תקציב ההסעות קוצץ בחצי. אמנם לפני כן היה בזבוז רב, אך למרות שייעלנו אותן מאוד, תוך שינוי דרסטי בנורמות, המשמעות של הצעד היה קיצוץ למעשה בתקציב לפעילות).

למרות זאת, המתנ"ס למד להתנהל וחרף הקיצוצים בתקציב הוא הרחיב מאוד את פעילותו.

החל מהשנה החמישית לתפקידי, המועצה החלה להעלות את תקציב המתנ"ס. הייתה זו תוספת חשובה ומשמעותית. אולם התוספות התמקדו במעט תחומים, ובשאר התחומים נאלצנו לעבוד בתקציב קטן ואינו מספק. התחומים בהם קיבלנו תוספות תקציב משמעותיות, הם הנוער והילדים והספריה. תוספות התקציב הללו היו מעל לציפיות שלנו, ואיפשרו לנו קפיצת מדרגה אדירה באותם תחומים. תוספת נוספת הייתה להעלאות שכר.

את התפיסה של מנהל כספים לצד מנהל המתנ"ס, בניתי על פי מידותיי ומתוך הכרה במגבלותיי מצד אחד ובסדרי העדיפויות שלי, מצד שני. אולם בתום תשע שנים, הלקח שלי הוא שזאת הדרך הנכונה לכל מנהל מתנ"ס, המלצתי למחליפי, יהודה גולדשטיין להמשיך בדרך זו והוא קיבל בשמחה את ההצעה וזאת המלצתי לכל המתנ"סים.

התוצאות הכספיות שלנו מדברות בעד עצמן – במאזנים, בדו"חות רואי החשבון, בקבלת אישור ניהול תקין בזמן, בדו"חות מס הכנסה ואף בביקורת עומק מדגמית שרשם האגודות ערך במתנ"ס.

התפיסה הקהילתית – המתנ"ס הוא המרכז הקהילתי של הגולן, ולכן הנגיעה שלו אינה מוגבלת לראשי התיבות המרכיבים את שמו, אלא לאחריות על כל חיי החברה בגולן. מצויינות בקהילתיות, היא התאמת המרכז לאופי הקהילה. האפיון של הגולן הוא היותו "קהילה של קהילות".  אנו ראינו עצמנו אחראים לחיי הקהילה הן ביישובים, הן בגושים והן בכלל הגולן. הקפדנו על כך שהקשר בינינו לבין היישובים והתושבים אינם של ספק לקוח אלא של שותפים. כמתנ"ס פעלנו בתוך היישובים בתחומי הנוער, הילדים, בפעילות תרבותית, בסדנאות לפעילי תרבות ועוד.

מסר קהילתי נוסף, הוא שמרכז קהילתי אינו נמצא בתחרות עם אף גורם בקהילה. אין לנו מתחרים אלא רק שותפים. בנינו שותפויות מוצלחות מאוד, עם מיט"ר – מחלקת הרווחה (בנושאי קשישים, נוער, בעלי צרכים מיוחדים ועוד), עם מערכות החינוך הפורמלי, מחלקת הקליטה, ועד יישובי הגולן, המכינה במיצר, מתנ"ס קצרין ועוד, וכמובן עם היישובים.

הנהלת המתנ"ס – מרכיב מרכזי בקהילתיות של המתנ"ס, הוא ניהולה בידי הנהלה ציבורית מתנדבת ונבחרת, המייצגת את הציבור וקובעת את מדיניות המתנ"ס. קודמי בתפקיד היה בעימות קשה עם ההנהלה. עם כניסתי מערכת היחסים התייצבה, אך עדיין חשתי שזו הנהלה לעומתית, והיה לי קשה בעבודה עמה. חודשים אחדים אחרי שנכנסתי לתפקידי נבחרה הנהלה חדשה שהעבודה עמה ועם ההנהלה שאחריה הייתה מוצלחת מאוד. חשתי שההנהלה נותנת למתנ"ס ולי באופן אישי גב רחב ותמיכה ציבורית, היא גורם משמעותי להתייעצות ולעיצוב המתנ"ס והקהילה.

בהנהלה השניה החלטנו על חלוקת אחריות בין חברי ההנהלה על ליווי התחומים השונים במתנ"ס, אך ההצלחה הייתה חלקית מאוד. בהנהלה השלישית, הובלנו תהליך ארוך ומשמעותי, בהנחיית יורי הירשפלד מן החברה למתנ"סים, שהתנהל במקביל בהנהלה ובצוות, והביא להקמת ועדות ציבוריות בנושאים השונים. חלק מן הוועדות החלו את פעולתן, אחרות נמצאות בתהליך הקמה ויש להוסיף ועדות לתחומים נוספים. בדיעבד, אני מצטער על כך שהתהליך הזה נעשה רק לאחרונה ולא שנים רבות קודם לכן.

תחומי העשיה והפעילות:

נוער וילדים – עם כניסתי לתפקיד, מצאתי במתנ"ס דברים נפלאים, אך גם תחומים כושלים. התחום הכושל ביותר היה מחלקת הנוער. הנושא הזה היה החשוב לי מכל, בבת עיני, ולו הקדשתי ממרצי ומזמני יותר מלכל נושא אחר. בדיעבד, זה הנושא בו חוללנו את השינוי הגדול ביותר. חודשים אחדים אחרי שנכנסתי לתפקיד, קיבלתי לעבודה כמנהלת מחלקת הנוער את איילת אחישחר, ויחד התחלנו לחולל את המהפכה, שעדיין לא הסתיימה. נקודת המוצא שלנו הייתה, שאי אפשר לטפל בכל הדברים בעת ובעונה אחת, ועלינו להתמקד בנושא אחד, שבו אנו רואים נקודת משען כדי לחולל שינוי. הגדרנו את המד"בים, שהם יחידת הקצה שלנו, הגורם המחנך הנמצא בקשר הישיר עם הנוער, כתחום שאנו חייבים לחולל בו את עיקר השינוי. כך עשינו, והתוצאות לא אחרו לבוא. מכאן המשכנו יחד לאורך השנים, יצרנו את אמנת הנוער, הקמנו את מחלקת הילדים והגענו להישגים רבים. אני מצרף כנספח את נאום הפרידה שלי בוועידת החינוך הבלתי פורמלי, שבו הצגתי בפירוט את התהליך שעברנו *. השלב הנוכחי בתהליך הוא הקמת היחידה לחינוך בלתי פורמלי במתנ"ס. כולי תקווה, שרעיון העוועים של הוצאת מחלקת החינוך הבלתי פורמלי מהמתנ"ס לא יצא לפועל, כדי שמה שבנינו לא יהרס.

בתכנית ההבראה ובשנות הקיצוצים שמרתי על מחלקת הנוער ולא קיצצתי אגורה אחת מתקציבה, על אף הקושי לעמוד מול שאר המנהלים שתקציבם קוצץ. תוספות התקציב הגדולות בעקבות אמנת הנוער, נתנו לנו משאבים לפריצת דרך ולקפיצת מדרגה. כל אגורה שהושקעה, הניבה פירות מצויינים.

בתחום החינוך הבלתי פורמלי נהניתי מעבודה עם צוותים מקצועיים ומסורים מאוד, בהובלת מנהלות מצויינות – איילת, ליאת, מיכל כ' ורותי. מצויינותה של ליאת הוכרה באופן רשמי כשנבחרה למנהלת מחלקת הנוער המצטיינת והמחלקה בראשותה נבחרה למחלקת הנוער המצטיינת.

תרבות – אני תרבותניק בנשמתי ונושא התרבות חשוב לי מאוד. היה לי קשה לממש חלק ניכר מרצונותיי ומטרותיי בנושא, כיוון שהתרבות נמצאת במקום נמוך מאוד בסדר העדיפויות של המועצה, ולפיכך תקציב התרבות נמוך מאוד. את התקציב הנמוך השכלנו לנצל ולמנף בצורה בלתי רגילה, אך עדיין אני חש החמצה.

קיימנו פעילות תרבותית יפה בשלוחות, עם תכניות מנויים משולבות עם יישובים כמו "כוכבים בקפה" בשלוחת בני יהודה ו"ניצוצות קיץ" בשלוחת "אביטל". אנו מפעילים בשלוחות תכניות מנויי תיאטרון לילדים. לאחר שבמשך שנים לא הצלחנו לשכנע את המועצה להגדיל את תקציב התרבות, החלטנו לבטל את ההסעות לחוגים ולהעביר את הסכום לתרבות. ההחלטה עוררה סערה ציבורית שבעקבותיה ראש המועצה ביטל אותה, והתחייב להעניק תקציב לתרבות במתנ"ס. אני רוצה לקוות, שהעובדה שהדבר לא נעשה בתקציב 2010 נובעת מטעות והיא תתוקן.

דגש חשוב ששמתי בתחום התרבות, הוא על היות המתנ"ס בית ובמה לאמני הגולן. הדבר בא לידי ביטוי בדרכים שונות, ובהן אירועי "על טהרת הגולן" שמשכו קהל רב לפרגן לאמני הגולן, תערוכות בשלוחות ליוצרים מן הגולן, מתן במה באירועים כמו יום השואה, יום הזיכרון, וום העצמאות ועוד ליצירה המקומית.

יצרנו מפעלי תרבות ייצוגיים, כמו התיאטרון הקהילתי ואולפן המחול, וטיפחנו את המפעלים שהוקמו עוד טרם כניסתי לתפקיד – חבורת הזמר "קול ברמה" ומקהלת הילדים "פרחי הגולן".

התחדשות יהודית – תחום ההתחדשות היהודית הוא אחד הגורמים שלמענו נכנסתי לתפקיד. תרבות אינה צומחת באוויר, יש מאין, ללא שורשים. היא נבנית רבדים על גבי רבדים. תשתית התרבות שלנו היא היהדות. הניסיון ליצור תרבות (במובן הרחב של המושג) שאינה יונקת משורשיה היהודיים, הוא ניסיון עקר ורדוד.

יותר משקהילה יוצרת תרבות, התרבות יוצרת קהילה. קהילה יהודית, חייבת להתבסס על תרבות יהודית. זה הבסיס של הקהילה, ולכן אני רואה בכך חשיבות רבה. התרבות היהודית היא גם הבסיס לשפה משותפת בין חילונים ודתיים.

מיד עם כניסתי לתפקיד, הקמתי את היחידה להתחדשות יהודית בקהילה, שהובילה את המהלך, מתוך תפיסה פלורליסטית הנותנת מקום וכבוד לשבעים הפנים של התורה, בחינת "אלו ואלו דברי אלוהים חיים". בשל החשיבות הרבה שאני מייחס לנושא, בזכות האהבה שלי לתחום ובשל הידע שלי בו, ריכזתי בעצמי את התחום. לאורך השנים הובלנו פעילות רבה, עניפה ומגוונת. פעילות זו הוכרה שוב ושוב בתכניות של מצויינות בתחום, והאחרונה שבהם היא תכנית "בית". ההכרה הזו הכניסה משאבים רבים שאפשרו את קיום כל הפעילות ללא כל תקציב פנימי (ולעתים אף לסבסד פעילות אחרת).

בכל הקשור ליחסי חילונים דתיים – היו לנו הצלחות רבות בנוגע לציבור המבוגר. לצערי, בתחום הנוער הצלחותינו היו מעטות ומדודות, בשל המכשולים שהערימה ההנהגה הרוחנית של המגזר הדתי על קיום המפגשים הללו. אני רואה בכך טעות נוראה, הפוגעת בקהילת הגולן ואינה מתיישבת עם חינוך לערכים של אחדות ישראל ואהבת ישראל, ואני מייחל בכל לבי לשינוי בגישה זאת.

ראיתי חשיבות בעצם העובדה שכמנהל ביצעתי תפקיד של רכז. בדרך זו יכולתי להכיר ולהבין באופן בלתי אמצעי את עבודת הרכזים, החל ברמת סידור הכיסאות, דרך הזמנת הגברה ועד כתיבת תכניות מפורטות. בכך יכולתי גם לתת דוגמה אישית לרכזים לגבי האופן הראוי, לטעמי, לארגן ולבצע פעילות.

מבוגרים וקשישים – בנושא זה, המועצה והמתנ"ס רותמים את העגלה לפני הסוסים. אנו אזור צעיר, ולפני 9 שנים היינו אזור עוד יותר צעיר. ובכל זאת, אנו יוצרים תשתית להזדקנות בכבוד בגולן. אגף חברה וקהילה, בהובלתה של מיכל רייקין, מקדם מאוד את הנושא. המתנ"ס שותף מלא, אחראי על תחום הפנאי והתרבות ושותף לתחומים אחרים.

מועדון שרשרת הזהב קם עוד טרם כניסתי לתפקיד, עדיין כמועדון קטן. מיד עם כניסתי לתפקיד הקמתי את המחלקה למבוגרים, האחראית על כל פעילות הקשישים וכן על פעילות "אמצע החיים" – גילאי 50-60, המעוניינים בהתייחסות ייחודית ונפרדת. לאורך כל התקופה מנהלת את המחלקה אריאלה, במסירות, במקצועיות ובהצלחה.

יצרנו פעילות רבה – מועדון שרשרת הזהב גדל והפעילות בו גדלה, מונתה לו רכזת, יש בו, כמו ברבות מפעילותנו, מרכיבים של ניהול עצמי, בידי ועד המועדון. אנו מייצרים פעילות לוותיקים וקשישים שאינם מעוניינים להשתתף בפעילות המועדון – טיולים, חודש הגיל השלישי ועוד. ערכנו קורס לפעילים באמצע החיים שהניב פעילויות נוספות ועשיה קהילתית וכן את מועדון חצ"ב – חברים צעירים ברוחם. לאחרונה הקמנו מועדון ותיקים בשלוחה הצפונית. המחלקה מייצרת פעילויות בתחומי ההעשרה וההשכלה, כמו פעילויות הכנה לפרישה, קורסים ייחודיים בתחומי ידיעת הארץ ועוד. הוכרנו לאחרונה כקתדרה עממית ונקבל לשם כך תקציבים ממשרד הגמלאים.

השנה הצטרפנו לתכנית "קהילה כפרית תומכת" – המסייעת לאוכלוסיית הקשישים בצרכי החיים שלהם. עד כה נרשמו מעט מנויים לתכנית, שכן כאמור אנו רותמים את העגלה לפני הסוסים, אך היא מעניקה תחושת ביטחון גם למי שלעת עתה לא הצטרפו ואני משוכנע שמספר המצטרפים ילך ויגדל.

בעלי צרכים מיוחדים – אני מאמין שחברה נבחנת ביחסה לחלש בתוכה, ולמי שלא שפר גורלו. לפני 8 שנים הקמנו את המחלקה לצרכים מיוחדים, שעושה נפלאות למען הילדים והמבוגרים בעלי הצרכים המיוחדים. המבחן הגדול ביותר של המחלקה היה במלחמת לבנון השניה, שבה הקמנו מהיום למחר, תוך כדי המלחמה, את המועדונית לילדי צמי"ד.

צופיה, מנהלת צמי"ד, מבצעת את תפקידה במסירות, ברגישות ובאהבה. היא רואה בכל ילד כילד "שלה" ומקבלת בחזרה אהבה והוקרה מהילדים והוריהם.

במסגרת הצרכים המיוחדים נכנסנו גם לתכנית "עמיתים" לשילוב נפגעי נפש בקהילה ואנו בשלבי הצטרפות לתכנית "רעים" לנוער המתמודד עם קשיי תקשורת, למידה והסתגלות. בתכנית "עמיתים" סבלנו מתחלופה רבה ומהירה של הרכזים, ואני מקווה ומאמין שדקלה, העושה עבודה מצויינת, תתמיד יותר בתפקידה.

תכנית "מעגלים" – התכנית להעצמת הורים, המשותפת למתנ"ס ולמיט"ר, היא דוגמה לתפיסה הקהילתית שלנו, הנותנת מענה לצרכים השונים של הקהילה.

ספריה – אחת ההצלחות הגדולות שלנו, בה אני גאה במיוחד, היא הספריה האזורית. כשנכנסתי לתפקיד, הספריה הייתה מחסן ספרים קטן ששרת את הספריות היישוביות. אירית, מנהלת הספריה, שיתפה אותי בחזון הענק של הספריה האזורית, שהנה מרכז תרבות וחינוך, המשרתת את הקהילה ואת בתי הספר, באופן מקצועי ביותר. אני נשביתי בחזונה, ויחד הדבקנו גם את ראש המועצה שהחליט על השקעה אדירה בהקמת הספריה ועל תקציב גדול מאוד להפעלתה. בשלוחה הדרומית של הספריה – ההצלחה היא מעל ומעבר לכל הציפיות. בצפון לא נבנתה ספריה חדשה אלא שופצה ספריה קיימת, הצוות קטן יותר והתהליך איטי יותר, אך גם שם הספריה הולכת והופכת למרכז תרבות קהילתי מוצלח ומשמעותי יותר ויותר. בשנה הקרובה תבנה שלוחת הספריה בחספין.

אירית שסחפה את כולנו לבניית הספריה, ניהלה אותו בהצלחה רבה. לצערי, היא החליטה לעזוב, שלא בצדק. חוסר הנכונות שלה לקבל מעורבות של המתנ"ס והמועצה בקביעת המדיניות ובקבלת ההחלטות בספריה ואי נכונותה להתגמש כלפי צרכים ורצונות של גורמים אחרים, הביאו להחלטתה. חבל, כיוון שמעט מאוד אנשים, זוכים לפריבילגיה של היכולת לעשות בתחום אחריותם ברמת חופש כפי שהייתה לאירית, אך לצערי היא לא הסתפקה בכך.

הקונסרבטוריון – ב-2001 נסגר האולפן למוסיקה של המועצה, לאחר שקרס מבחינה כלכלית. לילך, מנהלת מתנ"ס קצרין ואני יזמנו הקמת קונסרבטוריון חדש, משותף לשני המתנ"סים. רוני זיגלר, יו"ר ההנהלה הקודם, נרתם לרעיון וראה בו את הבייבי שלו. יחד הקמנו את הקונסרבטוריון, המלמד מוסיקה את ילדי הגולן, מקצרין ומהיישובים. לצערי, מספר הילדים הלומדים בקונסרבטוריון נמוך מן הרצוי, אך הלומדים בו מקבלים חינוך מוסיקלי מצויין. הדבר בא לידי ביטוי בקונצרטים רבים ובראשם החגיגה הקהילתית השנתית של קונצרט סיום השנה.

הניהול האדמיניסטרטיבי של הקונסרבטוריון הוא באחריות מתנ"ס קצרין והפדגוגי – באחריות מתנ"ס הגולן. דימיטרי, המנהל הפדגוגי, הוא מקצוען, הרואה כשליחות חייו את הנחלת המוסיקה לילדי הגולן.

לאחרונה אנו מקדמים חזון של הפיכת הגולן למרכז המוסיקלי של הצפון, באמצעות תכנית למצויינות בחינוך המוסיקלי לכל ילד בגולן, מכיתה א' ועד י"ב ולהקמת תזמורת מקצועית, שחבריה יהיו המורים למוסיקה בבתי הספר ובקונסרבטוריון. כחלק מן המהלך, אנו פועלים לקליטה ישירה של מוסיקאים ומורים למוסיקה מחו"ל, היישר לגולן. מימוש החזון הוא רב שלבי, ובינתיים אין הוא נהנה מהענות מספקת מצד בתי הספר, אך אני מאמין בחזון ובכך שהוא יתגשם.

ספורט – אחד התחומים שבהם מצאתי מצויינות עוד טרם כניסתי הוא מחלקת הספורט, המנוהלת ביד רמה בידי איקי – מקצוען מהבחינה הספורטיבית והארגונית כאחד.

בעבר המתנ"סים עסקו אך ורק בתחום הספורט העממי. זמן קצר טרם כניסתי לתפקיד החלו המתנ"סים לעסוק גם בספורט הייצוגי. אני תומך מאוד במגמה זאת, בשל התרומה הרבה של הספורט התחרותי לקהילה – מבחינת גאוות היחידה, התרומה החינוכית, המענה לשעות הפנאי, החינוך להגינות והיעד למצויינות והתמדה של הילדים עוד בשלב בתי הספר לכדורסל וכדורגל.

המתנ"ס מפעיל קבוצות ספורט ייצוגיות רבות, בתחומים הכדורסל, הכדורגל הקראטה ועוד. הכדורגל הייצוגי משותף עם מתנ"ס קצרין, ושיתוף הפעולה בין המתנ"סים מוצלח מאוד. לעומת זאת, הניסיון לשתף פעולה עם הפועל קצרין בכדורסל לא עלה יפה. אני מניח שאילו הכדורסל בקצרין היה מנוהל בידי המתנ"ס, שיתוף הפעולה היה מוצלח כמו בכדורגל.

לצד הספורט הייצוגי אנו מקיימים פעילות עממית רחבת היקף – חוגי ספורט מגוונים, ספורט אתגרי, טורנירים יישוביים בכדורגל וכדורסל, תחרויות עממיות בטניס שולחן ועוד.

גולת הכותרת היא המפעל הספורטיבי העממי "בכל אופן גולן", מועדון אופני ההרים, שהוא מותג ארצי של מצויינות בספורט ובארגון.

השלוחות

שלוחות המתנ"ס הן לב הפעילות המתנ"סית. כאשר תושב וילד אומרים "המתנ"ס" הם מתכוונים בראש ובראשונה לשלוחה הקרובה ליישובם. שם נעשית מרבית העבודה הקהילתית ופעילות הפנאי שלנו.

עם כניסתי לתפקיד, מצאתי שתי שלוחות הפועלות בהצלחה רבה, בבני יהודה ובחספין. שלוחת "אביטל" לא הייתה במצב טוב, הפעילות בה הייתה מינימלית ולא מוצלחת במיוחד.

בחספין נשמרה כל העת יציבות רבה ועליה מתמדת בהיקף וברמת הפעילות – הן בפעילות התרבותית והן בפעילות החוגים. בת שבע מנהלת 20 שנה את המתנ"ס, ותמיד מחדשת ויוצרת והתוצאות – בהתאם. יש לציין, שהציבור הדתי, אותו משרתת השלוחה, הוא צרכן תרבות ופנאי יותר מהציבור החילוני, והדבר בא לידי ביטוי בהשתתפות רבה יותר באירועים מכל הסוגים.

לצערי, מצבה של שלוחת בני יהודה היה טוב יותר כאשר קיבלתי את התפקיד, מכפי שהוא כאשר אני מוסר אותו, וזאת בעיקר בשל החלטות פרסונאליות שגויות שקיבלתי. אני מאמין מאוד בגליה שנבחרה לאחרונה ומאמין שהיא תחזיר עטרה ליושנה. כבר עתה ניתן לחוש בשינוי.

בשלוחת "אביטל" חוללנו מהפיכה רבתי, בהובלתה של איילת שמש. איילת היא התגלמות המושג מצויינות, והשינוי שחוללה הוא אדיר במימדיו. כרמן שהחליפה את איילת ממשיכה את הדרך וממשיכה לקדם בהצלחה את השלוחה למחוזות נוספים, כמו הקמת מרכזי חוגים ביישובים ועוד.

הבעיה העיקרית בשלוחות היא התקציב. תקציב השלוחות נמוך, ואחרי הוצאות השכר והאחזקה אין למנהלות כר של משאבים המאפשר להן ליצור פעילות בהיקף הרצוי. עם זאת, המגבלות התקציביות חייבו אותנו ליצירתיות רבה, שהביאה ומביאה לפעילות יפה ולהישגים, לשיתופי פעולה עם יישובים ולפעילות הממומנת מרכישת כרטיסים.

מתחמים משותפים – במסגרת עבודה של מטה ההערכות של המתנ"ס ליישום מסקנות דו"ח דברת, העלינו את הרעיון של הקמת המתחמים המשותפים של בית הספר, שלוחת המתנ"ס והספריה, כמתחם קהילתי חינוכי של כל גוש בגולן. הרעיון הוא מצויין, אולם מימושו נתקל בקשיים רבים. על אף הרצון הטוב של כל הגורמים, בתי הספר, מעצם טבעם, שואבים את עיקר המשאבים האנושיים והפיסיים והדבר בא על חשבון המתנ"ס וצרכיו. המצב אינו יכול להמשך כך. יש לחשוב מחדש על הקונספט – או לחזור למתכונת הקודמת, או לעצב מחדש את המתכונת החדשה, כך שגם המתנ"ס יהנה ממנו. אני מבכר את האפשרות השניה.

תרומה לחברה הישראלית – התרומה לחברה הישראלית היא מרכיב חשוב בתפיסת מתנ"ס הגולן. המתנ"ס הפעיל לאורך השנים פעילויות שונות בתחום.

המתנ"ס אימץ את מתנ"ס גוש קטיף בתקופה הקשה של ההתנתקות – אירחנו את צוות המתנ"ס אצלנו, התארחנו אצלם, ערכנו שם אירוע תרבותי שבמרכזו הופעה של "פרחי הגולן" ועוד. במקביל, קיימנו בתוך הגולן פעילות חינוכית וציבורית נגד הסרבנות.

לאחר הגעת עקורי נצר חזני לגולן, נרתמנו לקליטתם. מאז ועד היום אנו מעורבים מאוד בכל הטיפול בהם, בהובלתה של בת שבע, שהתמסרה לכך באופן אישי והקדישה ומקדישה לכך זמן ומרץ רבים.

במלחמת לבנון השניה, הובלנו יחד עם ועד יישובי הגולן את מבצע "מהגולן באהבה" – מידי יום ירדנו לפעילות התנדבותית בקריית שמונה, צפת וטבריה, גם כאשר קטיושות נפלו בגולן. רתמנו מאות מתושבי הגולן, מבוגרים ונוער, למשימה.

במתכונת מצומצמת יותר, ערכנו פעילות התנדבותית גם בשדרות ובעוטף עזה בשנות הקסאמים ובעת מבצע "עופרת יצוקה".

מבצע שהובלנו ונחל כישלון, היה החתמה המונית של תושבי הגולן על כרטיסי אד"י.

המועצה האזורית – התברכנו במועצה אזורית יוצאת דופן באיכויותיה. מהקשר עם עמיתיי מנהלי המתנ"סים אני מודע לכך שהמועצה האזורית גולן היא שמורת טבע של ניקיון, ענייניות ומקצועיות. המועצה נתנה לי יד חופשית כמעט לחלוטין בהובלת המתנ"ס, במגבלות התקציב. מעולם לא היה ולו שמץ של התערבות פוליטית במינויים.

אני גאה במועצה על המקום המרכזי שהעניקה לחינוך הבלתי פורמלי ולספריה האזורית, שבא לידי ביטוי במשאבים רבים. לצערי, תחומים אחרים, ובראשם התרבות, לא נהנו מגישה דומה.

לאורך התקופה, כולל בשנים הקשות של הקיצוצים, נהנינו מתנופת פיתוח, על פי החלטתו של ראש המועצה – הספריה בדרום, מבני המתנ"ס בחספין וב"אביטל", מתקני ספורט. אין להשוות את התשתית הפיסית של המתנ"ס היום עם זאת שהייתה לפני 9 שנים. יש מקום לפיתוח נוסף, ובכוונת ראש המועצה לקדם זאת.

יש לי השגות כבדות על אופן ההתנהלות הכספית של המועצה מול המתנ"ס, שאינו הולם את היות המתנ"ס זרוע ביצועית של המועצה. העימותים עם המועצה בנושא זה, היו הדבר הקשה לי ביותר בתפקיד, והעיבו על הנאתי ממנו.

החברה למתנ"סים – החברה למתנ"סים, מלבד היותה המעסיק שלי, היא הגב המקצועי החשוב ביותר, לי באופן אישי ולמתנ"ס, כולל הנחייה אישית של עובדים, הנחיית תהליכים בצוות ועוד. אני מאמין מאוד בחברה למתנ"סים. בלעדיה אי אפשר להגיע לרבים מן ההישגים של המתנ"ס. השילוב של המתנ"ס כעמותה עצמאית הקשורה לרשות המקומית ולחברה למתנ"סים הוא שילוב מנצח, וחשוב מאוד שנמשיך בדרך זו.

אהבתי מאוד את התפקיד ונהניתי ממנו מאוד. עם זאת, במהלך השנים היו לי שלוש תקופות קשות:

תכנית ההבראה – באתי למתנ"ס מלא מוטיבציה לעשות ולהרחיב ועם הרבה ידע וניסיון בעשיה בתחומים הקהילתיים, החינוכיים והתרבותיים, ולפתע מצאתי עצמי עסוק עד מעל הראש בקיצוצים בתקציב ובפיטורי עובדים. כמנהל צעיר וחדש, היה לי קשה מאוד להתמודד עם הכורח לפטר עובדים ותיקים. בניגוד לדרכי הביזורית, במקרה הזה פעלתי בריכוזיות מוחלטת, לא התחלקתי בהחלטות ובאחריות. היה זה נטל אחריות אדיר, אך גם מבחן מנהיגות. אני גאה מאוד באופן בו הצלחנו לצאת מהמשבר הזה לפריצה ולצמיחה בכל התחומים.

משבר תזרימי ממושך וחוב לספקים – בשנה השניה לתפקיד, נכנסנו למשבר תזרימי במשך חודשים ארוכים, שהתבטא בקושי לשלם בזמן לספקים. לא הייתה זו בעיה של מוסר תשלומים, אלא של תזרים. באותם ימים, לא הפסקתי לקבל טלפונים מספקים, רבים מהם תושבי הגולן אותם אני מכיר אישית והקושי היה אדיר. הקושי היה גם מול חברי הצוות, שאף הם נאלצו לעמוד מול הספקים וסבלו מכך מאוד. אני פעלתי על פי 4 עקרונות: א. בכל מקרה, שכר לעובדים קודם לתשלום לספקים. אין מצב של עיכוב בשכר לעובד. ב. אין עוצרים פעילות, כיוון שזאת מחוייבותנו לקהילה והצדקת קיומנו ושכרנו, מתוך אמונה שנצא בשלום מהמשבר ונשלם את כל חובותינו. ג. התשלום לספקים הוא על פי הסדר הכרונולוגי של הפעילות, ולא על פי רמת הלחצים שהם הפעילו עליי. ד. לקיחת אחריות כלפי הספקים ולא לגלגל אותה למעלה, כלפי המועצה, כפי שעושים לעתים במקומות אחרים. המדיניות הזו הוכיחה את עצמה ועברנו בשלום גם את המשבר הזה.

משבר בצוות – ב-2008 נקלע הצוות למשבר, בעקבות טענה של העובדים כלפי המתנ"ס, על אי עמידה בדרישות החוק בנושא הביטחון הסוציאלי של העובד. הסערה פרצה בעקבות אמירות בלתי אחראיות ובלתי בדוקות ששמעו חברי ועד העובדים מוועד העובדים של המועצה. כמובן שבדיקה מקצועית הפריכה מכל וכל את הטענות. אך המשבר הזה השאיר טעם מר. מה שהיה קשה לי במיוחד, היה לראות עד כמה קל יותר להרוס מלבנות, גם יחסי אמון. איך אמירת דברי הבל חסרי אחריות של אדם אחד מחוץ למערכת, מטילים צל כבד על מערכת אמון שנבנית במאמץ רב לאורך שנים.

* במהלך התקופה נפרדנו משני חברי צוות יקרים, שהלכו לעולמם בטרם עת – ורדינה ואסף. את ורדינה אנו מנציחים בקריאת הספריה הצפונית שניהלה, על שמה, ובערב שירה לזכרה מידי שנה, יחד עם חבורת "קול ברמה" בה הייתה חברה. את אסף אנו מנציחים במסע אסף – מסע פסח של כיתות ט', שהוא עיצב את מתכונתו המיוחדת בתפקידו כרכז נוער, ובהקדשת מפגש "חברותא" בחודש כסלו, חודש הולדתו, לזכרו. יהי זכרם ברוך!

המלצות

עם סיום תפקידי אגיש רשימת המלצות ליהודה ולהנהלה. כאן אציין המלצה אחת – יש להקים שלוחת מתנ"ס נוספת בחד נס.

חד נס הוא יישוב גדול וגדל. הוא מרוחק מכל שלוחה. כבר היום מתקיימת בו מיני שלוחת חוגים ותרבות של שלוחת "אביטל". על שלוחה זו לשרת את יישובי מעלות הגולן ואת אניעם, המרוחקים מכל שלוחה, אך עד היום לא הייתה הצדקה דמוגרפית להקמת שלוחה בעבורם. אני מאמין ששלוחה כזו תשרת גם יישובים מחוץ לגולן, כאלמגור וכרכום.

לסיכום:

תשע שנות ניהול המתנ"ס היו בעבורי נתקופה נפלאה. לצערי, אקורד הסיום צורם – התפטרותי מן התפקיד.

רבים שואלים אותי מדוע מיהרתי להתפטר, הרי לא התקבלה כל החלטה על הוצאת החינוך הבלתי פורמלי מהמתנ"ס. אכן, בשיקול רציונלי לחלוטין הייתה זו טעות. היה עליי להישאר ולהיאבק, ורק אם ההחלטה הייתה מתקבלת – להתפטר. אולם ההתפטרות לא נבעה רק מה"מה", אלא גם מה"למה", ה"איך" וה"מי". חשתי תחושה קשה של מיאוס וחוסר יכולת להמשיך. התפטרותי בלמה בשלב זה את המהלך, המחלקה קמה במתנ"ס, אך אין זה מן הנמנע שהנושא שוב יעלה בעתיד. אני מקווה מאוד, שכל אלה שהיו שותפים לרעיון הזה יתעשתו, וקורא לכל הגורמים לשמור על החינוך הבלתי פורמלי ולשמור על המתנ"ס.

אני מביט אחורה על תשע השנים הללו בסיפוק רב ובגאווה. אני חש שהטבעתי חותם על קהילת הגולן ושהייתה לי השפעה רבה על הנעשה בגולן בשנים הללו. זה התפקיד שאהבתי יותר מכל מה שעשיתי עד היום (ואת כל מה שעשיתי אהבתי). אני משוכנע שהמשקעים סביב נסיבות התפטרותי ילכו וישקעו ויישאר רק הטעם הטוב.

אחת הסיבות העיקריות לכך להרגשה הטובה שלי, היא הצוות הנפלא של המתנ"ס והעבודה עמו. צוות המתנ"ס מקצועי, קהילתי, חדור במוטיבציה ותחושת שליחות ונכונות לתת מעל ומעבר, גם מעבר לשעות העבודה וגם כשהשכר אינו הולם כראוי את המאמץ. תודה לכל חברי הצוות. תודה מיוחדת לאיריס, מזכירת המתנ"ס המצויינת, שאיני יודע איך הייתי מסתדר בלעדיה.

אני מאחל הצלחה רבה לצוות המתנ"ס, להנהלת המתנ"ס ובעיקר ליהודה, המנהל החדש של המתנ"ס.

אני עוזב את המתנ"ס, אבל המתנ"ס לא עוזב אותי.

* נספח

המסע החינוכי שלי

דברי פרידה בוועידה הכלל גולנית לחינוך הבלתי פורמלי 23.12.09

מה הסיבה לכך, שזו הפעם הרביעית, שבה מתכנס כאן פורום כל כך גדול, כל כך משמעותי, המייצג מגוון רב כל כך של יישובים; פורום מתנדב, של אנשים המקדישים מזמנם הפרטי ערב שלם לעיסוק בסוגיות החינוך הבלתי פורמלי בגולן?

הסיבה העיקרית לכך, היא חשיבות הנושא. אנשים אינם מתנדבים ואינם משקיעים מזמנם לנושא שאינו חשוב להם. אולם יש נושאים חשובים רבים, ולא בכל נושא חשוב מתכנס פורום כזה. יתר על כן, לא אחת קרה שהמועצה קראה לדגל, בנושאים חשובים ומרכזיים ולא הייתה הענות כזאת. מה הגורם להבדל?

הוועידות אינן פועלות בחלל ריק. הן חלק בלתי נפרד מהפעילות הנערכת לאורך השנה. ההשתתפות של היישובים היא ביטוי למקום המרכזי שבו תופס הציבור בגולן את מחלקת החינוך הבלתי פורמלי במתנ"ס, כאוטוריטה חינוכית – מבחינה מקצועית וארגונית כאחד. היא משקפת את הקשר היומיומי הרצוף בין המתנ"ס לבין השטח, היישובים.

הקשר הזה הוא הביטוי לתפיסה הקהילתית שלנו כמרכז קהילתי. אין זה קשר שבין ספק ללקוחות, בין נותני שירות לצורכי שרות אלא קשר בין שותפים, החולקים יחד אחריות כבדה והמושכים יחד את עגלת החינוך הבלתי פורמלי. מרכז קהילתי נבחן בהתאמתו לאופי הייחודי של הקהילה. הגולן הוא קהילה של קהילות, ותפקידו של המרכז הוא להיות רלוונטי לכל קהילה – לכל יישוב, לכל גוש יישובים, לכל מגזר בחברה. תפקיד המרכז הקהילתי הוא לתת את המענה הראוי לכל קהילה בנפרד, ובמקביל לבנות את היחד, על בסיס המשותף הרב שבין הקהילות. כך אנו עושים בכל תחומי החיים, ובראש ובראשונה בתחום החינוך הבלתי פורמלי.

הקמת היחידה לחינוך בלתי פורמלי במתנ"ס, היא המשך ישיר ומתבקש של העשיה הזאת; נדבך נוסף על הנדבכים הרבים שהקמנו בשנים האחרונות.

בימים אלה אני מסיים את תפקידי כמנהל המתנ"ס בתום מסע ארוך של תשע שנים נפלאות, שבהן הענקתי הרבה, אך קיבלתי לא פחות. לאורך כל התקופה, עמדו הנוער והחינוך הבלתי פורמלי בראש מעייניי. זה היה מרכז עשייתי, זו ציפור הנפש שלי. בשנים הללו בנינו צעד אחרי צעד, נדבך על גבי נדבך, את מערכת החינוך הבלתי פורמלי – קודם את מחלקת הנוער, את הקשר בין המחלקה ליישובים, את ההכשרה והליווי של המד"בים, את מעגל המד"בים, את העבודה עם ועדות הנוער – הליווי וההכשרה שלהן. השלב השני היה אמנת הנוער, שעיצבה, מיסדה וניסחה את מהות האחריות של המועצה, המתנ"ס והיישובים על החינוך הבלתי פורמלי ואת המחוייבות של כל שותף באמנה לחלקו. האמנה הציבה את הנוער במרכז, והעמידה את החינוך הבלתי פורמלי כשווה ערך בחשיבותו לחינוך הפורמלי, מהלך שאין לו אח ורע באף מקום אחר בארץ. לצד אמנת הנוער הוצאנו את ספר היסוד ובו תורת החינוך הבלתי פורמלי, מותאמת לצרכים הייחודיים שלנו, קהילת הגולן. אמנת הנוער הביאה ועדיין מביאה לתוספת משמעותית בתקציב הנוער. ממחלקה שתקציבה כיסה כמעט רק את שכר העובדים, הפכנו למחלקה שיש ברשותה משאבים רבים לעשיה ולפעילות, והמחלקה השכילה ומשכילה למנף זאת לעשייה חינוכית עשירה ומוצלחת ביותר.

השלב הבא היה התמודדות עם סוגיית תנועת הנוער, שלתחושתנו נשארה קצת מאחור ולא עמדה בציפיותנו מן התחום החשוב הזה. אנו עדיין בעיצומו של המהלך להעצמת התנועה, אך אנו כבר רואים הישגים ושיפור ניכר. הקמנו את המוסד הקהילתי של הוועידה הגולנית – שהינו מופת של דמוקרטיה קהילתית השתתפותית. מתוך הוועידה ועל סמך רצון השותפים כפי שעלה בדיוניה, שינינו את סדרי העדיפויות ושמנו דגש הרבה יותר חזק ומשמעותי על ליווי ועדות הנוער, מתוך רצון להעצים את המנהיגות החינוכית בכל יישוב ויישוב, כביטוי לתפיסה הקהילתית שלנו.

לאורך השנים, ראינו חשיבות מיוחדת בהעמדת נושא הזהות היהודית – ציונית – ישראלית בלב העשיה החינוכית. עשינו זאת בתכניות חינוכיות שונות, כמו תכנית "מתבגרים לחיים" ולאחרונה הכנסת בנות השירות להדרכה ביישובים כחלק ממחלקת החינוך הבלתי פורמלי של המתנ"ס. כמובן שהטיולים בגולן ובארץ ישראל כולה הם מרכיב חשוב ביותר במגמה זו.

נושא נוסף שהצבנו לנו כדגל הוא העצמת מנהיגות הנוער, הן במסגרת תנועת הנוער והן במסגרות אחרות. במיוחד אציין את תכנית של"ג ואת המיזם של יום חילופי השלטון במועצה.

לפני כחמש שנים, לקראת פרסום דו"ח דוברת, הקמנו מטה הערכות לקראת הדו"ח ועיצבנו בו תכנית עבודה למתנ"ס ליישום המלצותיו. מאחר ואחת ההמלצות הייתה מעבר לשבוע לימודים בן חמישה ימים, יצרנו את תכנית "הבית שלנו" – תכנית הפעילות לילדי א'-ד' ביום ו' בתוך היישובים, שמטרותיה העיקריות הן עיצוב חברת ילדים ביישוב וחיזוק הקשר בין הילדים לבין יישובם ובינם לבין הגולן.

התכנית הזו, שהייתה הצלחה גדולה, יחד עם הקייטנות בקיץ, הייתה המסד להקמתה של יחידת הילדים במתנ"ס, הנותנת מענה חינוכי קהילתי לילדי א'-ו'. את היחידה הקמנו על פי המתכונת המוצלחת של מחלקת הנוער – מדלי"ק בכל יישוב, ליווי והנחיה מרכזית של המדלי"ק בידי המחלקה, מעגל מדלי"קים ועבודה עם ועדות החינוך ביישובים.

הצעד הבא במסע הזה, הוא הקמת המחלקה לחינוך בלתי פורמלי במתנ"ס; מחלקה המאגדת תחת קורת גג אחת וסביב תפיסה חינוכית אחידה את הילדים והנוער מכיתה א' עד י"ב ובהמשך – גם את המשרתים בשנות שירות ובצה"ל, עד תום השירות הסדיר. מחלקה שתעניק הנחיה וליווי כולל לכל יישוב, על כל הגורמים בתוכו העוסקים בחינוך בלתי פורמלי, בידי כתובת מקצועית אחת. לא ארחיב בנושא, שכן בו יעסוק המושב הזה מכיוונים שונים. אומר רק שהשינוי הזה הוא המשכו הטבעי של המסע החינוכי שלנו ואני מאמין בו מאוד.

בטקס חג המעלות האחרון, הבוגרים – חניכי י"ב, היו הילדים שנכנסו לתנועה בכיתה ד', בטקס הראשון בתפקידי. זה, בעבורי, סמל וסגירת מעגל של עבודה חינוכית עם דור של בני נוער. אני מביט בסיפוק ובגאווה על העשיה הרבה שעשינו בשנים הללו. אני מודה לכל השותפים הרבים להצלחה – לנוער הגולני על פעיליו ובמיוחד המד"צים של תנועות הנוער, למד"בים הרבים שפעלו בכל אותן שנים, לחברים בעשרת גרעיני "עודד" ולקומונריות של "בני עקיבא", לחברי מחלקת הנוער לאורך השנים ולכם, הפעילים והמתנדבים חברי ההנהגות החינוכיות של היישובים. תודה מיוחדת לשותפות המרכזיות שלי במסע הזה – מנהלות מחלקת הנוער והילדים – לאיילת אחישחר, אותה הכנסתי לעבודה פחות מחצי שנה לאחר תחילת תפקידי ויחד חוללנו את המפנה והתחלנו את המסע, לליאת, לרותי לבנון ולמיכל כהן.

מחלקת הנוער היא מודל למצויינות ואף הוכרה רשמית כמחלקה מצטיינת והייתה לשם דבר בכל הארץ; מוקד לעליה לרגל ומודל לחיקוי.

כידוע לכם, התפטרותי מן התפקיד נובעת ישירות מתחושת האחריות שלי לתחום החינוך הבלתי פורמלי, ומהרצון שהמסע הזה ימשך. אני רוצה להאמין, שהצעד בו נקטתי, שבעטיו אני אישית עוזב את המסע, השפיעה ותשפיע על כך שהמסע ימשיך במסלולו הטבעי והנכון.

לסיום, אקריא שיר יפה של המשוררת רבקה מרים. אקרא אותו כלשונו, אך במקום בו היא אומרת "האדם" ו"האיש", הדהדו בראשכם את המילה – "המחנך".

בראשית / רבקה מרים

בראשית ברא אלוהים

את השמים שבעצם אינם

ואת האדמה שרוצה בם לגעת,

בראשית ברא אלוהים חוטים מתוחים ביניהם

בין השמים שבעצם אינם

ובין האדמה המשוועת,

ואת האדם הוא יצר

שהאיש הוא תפילה והוא חוט נוגע במה שאיננו

במגע של רוך ודקות.