במאמר שפרסם הסופר מאיר שלו, הוא לעג להצטרפות ש"ס להסתדרות הציונית, והציג צעד זה, בציניות אופיינית, כהצטרפות שאחת מטרתה – עוד מאגר לג'ובים עבור עסקני ש"ס. אני משוכנע שרבים מאוד מקוראי המאמר הסכימו עם הכותב.
אין ספק שש"ס עמלה קשות במשך שנות דור, כדי למצב את התדמית הזאת, ואני משוכנע ש"חוק הג'ובים" אינו האחרון בסדרה. ש"ס הרוויחה ב(אי) יושר את הדימוי של מפלגת "חטוף ככל יכולתך".
ובכל זאת, בראיה היסטורית רחבה ומקיפה יותר, יש לראות בהצטרפות לתנועה הציונית של מפלגה המגדירה עצמה כחרדית, שאחד מפטרוני הקמתה היה הרב ש"ך, הקנאי האנטי ציוני, ושנועדה להיות האגף המזרחי של האידיאולוגיה החרדית, התפתחות חיובית רבת חשיבות. לוז האידיאולוגיה החרדית הוא שלילת הציונות ומלחמה בה. המגזר החרדי השלים, בדיעבד, עם עובדת קיום המדינה, ומקבל את המציאות הזאת בחינת "דינא דמלכותא דינא" וכמקור להשגת משאבים המאפשר את קיומו. אמנם רבים מקרב הציבור החרדי הרחב הם ישראלים פטריוטים, אבל ההנהגה הרוחנית רבת הכוח דבקה באידיאולוגיה האנטי ציונית.
כאשר מפלגה חרדית אינה מסתפקת בהשלמה עם מציאות המדינה, אלא מצטרפת לתנועה אידיאולוגית, שחוקתה היא הציונות, ומקבלת על עצמה את החוקה הזאת – זהו ניצחון משמעותי של הציונות על החרדות. מן הראוי שנתעלה מעל הציניות הג'ובית, ונבין את מלוא המשמעות הסמלית והמהותית של מהפך היסטורי זה, או אולי מדוייק יותר להגדיר זאת -מהפיכה היסטורית. לא בכדי, החלטה זו של הרב יוסף, מעוררת זעם כה כבד וביקורת כה שלוחת רסן מצד החרדים האשכנזים.
מדינת ישראל אינה סתם עוד מדינה, שנועדה לספק את צרכי אזרחיה, אלא היא מדינה שייעודה הוא הגשמת האידיאולוגיה הציונית – להיות מדינתו של העם היהודי, להביא לעליית היהודים לארץ ישראל וליישב את ארץ ישראל ביהודים, לקחת אחריות על קיומו הפיסי, הרוחני והתרבותי של העם היהודי באשר הוא. ציוניותה של המדינה אינה מובנת מאליה, והיא נמצאת תחת התקפה מכיוונים שונים. היא מותקפת מהכיוון של אליטות אקדמיות ותקשורתיות פוסט ואנטי ציוניות, המציגות את הציונות כקולוניאליזם, יוצרות מיתוס שקרי של "מנפצי מיתוסים" שבעצם מטרתם לקעקע את תחושת הצדק הציוני של הישראלים, מנסות לבטל את יהודיותה של מדינת ישראל (בשם הסלוגן השקרי של "מדינת כל אזרחיה") ונותנות יד להסתה נגד מדינת ישראל וזכותה להגן על עצמה ועל אזרחיה (תסמונת גולדסטון). מצד שני, ציוניותה של ישראל מותקפת מצד גורמים קיצונים ומתחרדים בקרב הימין הדתי, שמאסו בערך הממלכתיות ומתנהגים כאזרחים על תנאי.
במאבק על ציוניותה של המדינה, החלטתה של ש"ס להצטרף לתנועה הציונית היא צעד חשוב מאוד. בנאום התוכחה שנשא ח"כ גפני בכנסת נגד החלטה זו של ש"ס, הוא תקף אותה על כך שהיא תשב עם רפורמים, רחמנא לצלן. בעבר, שני הזרמים שלחמו בציונות בתוקף היו היהדות החרדית והזרם הרפורמי. הרפורמים עשו חשבון נפש בתקופת השואה ואחריה וחזרו בתשובה. היום הזרם הרפורמי הוא זרם ציוני לעילא ולעילא והוא חלק חשוב בתנועה הציונית. לעומת זאת, אפילו השואה לא גרמה לחרדים לחזור בתשובה. להיפך, בחוצפתם הם האשימו את הציונים באחריות לשואה, בשל חטא המעבר על שלוש השבועות שהושבע עם ישראל: לא לדחוק את הקץ, לא למרוד בגויים ולא לעלות בחומה.
והנה, גם בזרם הזה, הזרם החרדי, נוצר בקע ראשון, כאשר המפלגה החרדית הגדולה ביותר – ש"ס, נוטשת את האידיאולוגיה האנטי ציונית, מקבלת על עצמה את הציונות ומצטרפת לתנועה הציונית. זהו ניצחון חשוב לציונות.
* "ידיעות הקיבוץ", "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
