מאמרו של גדעון לוי, "השואה כתעמולה", ככל מאמריו, הוא כתב תעמולה והשמצות נגד מדינת ישראל. לקראת סוף המאמר, הוא מפנה לקורא שאלה רטורית: "כמה יפה היה, אם דווקא ביום השואה הבינלאומי הזה הייתה ישראל מתפנה להתבונן אל תוכה פנימה ושואלת, למשל, איך זה שהאנטישמיות בעולם זקפה ראש בשנה האחרונה דווקא?" ולמקרה שמי מהקוראים יטעה בתשובה, הוא מוסיף: "אלף נאומים נגד האנטישמיות לא יכבו את האש שהצית מבצע 'עופרת יצוקה', לא רק נגד ישראל, אלא נגד העולם היהודי כולו".
דברים אלה הם האוטו-אנטישמיות במרעה – האשמת היהודים באנטישמיות המופנית נגדם.
התשובה האמיתית לשאלה, היא שהשנה האנטישמיות הגיעה לשיא, בשל מסע ההסתה האנטישמי חסר התקדים, אותו מובילים הפלשתינאים יחד עם גורמים אנטישמים במערב, המכנים עצמם "פעילי" "שלום" ו"זכויות" "האדם". ההסתה נגד מדינת ישראל המלווה באינתיפאדה משפטית נגד מדינאים וקצינים ישראליים, זורעת שנאת ישראל וקוצרת סופת מעשים אנטישמיים.
הגאות בתקריות האנטישמיות, מעידה על השקר הגס בהבחנה בין אנטישמיות לבין אנטי ציונות ואנטי ישראליות. עובדה – כאשר מסיתים נגד ישראל, התוצאה היא פגיעה ביהודים באשר הם.
החמור ביותר במסע ההסתה הזה, הוא המעורבות הפעילה של גורמים ישראליים בהובלתו. אחד הגרועים במסיתים הללו הוא גדעון לוי.
* "הארץ"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
