הבלוג של אורי הייטנר

"המון דברים יפים ראו עיניי"

(נעמי שמר, "בהיאחזות הנח"ל בסיני")

את הדברים להם אני מקדיש היום את הטור, קשה למצוא בתקשורת המסחרית. אין אלה חומרים שאיתם מוכרים עיתונים, ובוודאי אינם מתחרים עם סיפורי שרה נתניהו, למשל. אבל הם לא פחות חשובים והשפעתם לטווח רחוק ודאי משמעותית יותר.

בשבוע שעבר השתתפתי בסיור בנגב, שארגנה הקרן הקיימת לישראל לחברי המועצה הציונית בישראל ולחברי קבוצת ירוחם (קבוצה המקדמת נושאים חברתיים, בה אני חבר).

הקרן הקיימת לישראל היא אחד המוקדים אליהם מכוונים חצי המתקפה הפוסט ציונית, עמה החברה הישראלית מתמודדת בשנים האחרונות. עצם הרעיון של רכישת קרקע לצרכי התיישבות יהודית מנוגדת לאג'נדה האנטי ציונית, המערערת על זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית, ומנסה להפוך אותה לאיזו ישות קוסמופוליטית - "מדינת כל אזרחיה". הרעיון של התיישבות יהודית מוצג בידי מחוללי המתקפה כרעיון קולוניאליסטי ואפילו גזעני. מאחר וייעודה של קק"ל הוא בדיוק זה – היא כלי הביצוע של העם היהודי לרכישת קרקעות בא"י לצורך התיישבות יהודית, קק"ל היא גוף המוקע ומוכה בידיהם.

ותחת ההסתה והמתקפה הללו, קק"ל עסוקה בעשייה אדירה למען העם היהודי, מדינת ישראל, החברה הישראלית. כבשירה של נעמי שמר, "אני ממש שפשפתי את עיניי", כאשר נחשפתי למכלול העשייה וריבוי המיזמים שבה מעורבת קק"ל – בתחומים של איכות הסביבה, של השבת מי קולחין להשקיה, באגירת מי שיטפונות, בהקמת פארקים לאומיים, בייעור הנגב ועוד.

שיאו של הביקור, בעיניי, היה בחולות חלוצה, שם קמים והולכים יישובים יהודיים חדשים, המיועדים בעיקר לעקורים מגוש קטיף. שני אתרי היישובים הללו נקראים, באופן זמני, "חלוצית 1" ו"חלוצית 4" (יש עוד שתי "חלוציות" דרומה יותר, אחד מהם הוא היישוב באר מילכה. בעתיד יקום גם מרכז אזורי – שלומית). מה היה, בהיחשפותי למיזם הציוני הזה, שגרם לי לכזו התרוממות רוח?

בשנים האחרונות השתתפתי בכמה סיורים בנגב. בכל אותם סיורים, המגמה אליה נחשפתי הייתה אחת – השתלטות בלתי חוקית של בדואים על אדמות המדינה, התפשטות בלתי מבוקרת שלהם, ואוזלת יד של המדינה בהתמודדות עם התופעה. ובמקביל – אפס התיישבות יהודית. המשמעות היא אבדן הרוב היהודי בנגב, יצירת רצף טריטוריאלי ערבי מעזה לחברון, מצב שבו מדינת ישראל מאבדת, למעשה, את הנגב.

בעיית האכיפה היא סוגיה נפרדת ורגישה ולא כאן המקום להתייחס אליה. מה שברור הוא, שאת הבעיה הזו אין לפתור אך ורק בדרכי אכיפה. ללא מעשה ציוני, התיישבותי, לא תעזור כל אכיפה ואנו נאבד את הנגב. התשובה להשתלטות בלתי חוקית של בדואים על קרקעות המדינה, היא התיישבות חוקית של יהודים.

בסיור זה נחשפתי לעשייה ציונית פוזיטיבית, המהווה תשובה לבעיה הזו – הן בייעור מאסיבי, הבולם את ההתפשטות, והן בהתיישבות. בעיקרון מדינת ישראל החליטה כבר לפני עשור וחצי לא להקים יישובים חדשים, ובכל זאת קמו וקמים מספר יישובים בנגב, וזוהי ברכה גדולה.

התיישבות יהודית בחולות חלוצה חיונית למטרה נוספת – סיכול רעיון העוועים, מבית היוצר של יוסי ביילין, של נסיגה ישראלית מחולות חלוצה ומסירתם לפלשתינאים. בשפה מכובסת ומגוהצת נקרא הרעיון הזה "חילופי שטחים".

למי שחושב שאין משמעות בימינו להתיישבות – ההתפשטות הבדואית לכל מקום שבו אין התיישבות יהודית והרעיון לסגת משטחים בלתי מיושבים בנגב, מעידים שגם היום ההתיישבות היא הכלי המרכזי להגשמת הציונית ולמימוש ריבונותה של מדינת ישראל. לשתי הבעיות הללו, נותנת ההתיישבות בחולות חלוצה מענה.

אך מה שגרם לי לעיקר התרוממות הרוח, הוא הגוף האנושי הנושא את החזון ומגשים אותו – חברי היישובים עצמונה ונצרים שנעקרו מחבל עזה בהתנתקות. אחת האמירות הציניות הנואלות והנאלחות ביותר של חובבי הנסיגות ושוחרי עקירת היישובים, היא "בסך הכל עוברים דירה". מי כמונו, אנשי התיישבות שמפעם לפעם חרב העקירה מונפת מעל ראשנו, מבינים עד כמה אין המדובר ב"מעבר דירה". וגם אנו איננו יכולים להבין את מי שנעקרו מיישוביהם שנחרבו. ניתן להבין כמעט כל תגובה של תסכול, ניכור וזעם מצד העקורים בעקבות העקירה.

דווקא לנוכח עובדה זו, קשה שלא להתפעל מגדלות הנפש והרוח של אנשי עצמונה, שביום שבו נעקרו הכריזו על כוונתם להמשיך בשליחותם הציונית בהקמת גוש התיישבות יהודי חדש בנגב. לא כל חברי עצמונה נמצאים בגרעין הזה, ואליהם הצטרפו רבים מחברי נצרים שהקימו את הגרעין ליישוב השני, והם המסד להקמת שתי החלוציות הללו בחולות חלוצה. מזה 4.5 שנים הם חיים בקרוואנים עלובים וארעיים בשולי יישובים בגוש שלום, מקיימים חיי קהילה למופת, מפתחים את השטחים החקלאיים בחולות חלוצה ובונים באתרי היישובים את בתי הקבע שלהם. עמדנו על גבעה חשופה במרכז השטח, שלפני ארבע שנים ניתן היה לראות ממנה אך ורק ארבעה כיווני חולות, והיה זה תענוג לצפות בשטחי חקלאות מעובדים ובשני יישובים הקורמים עור וגידים.

לעקורי גוש קטיף הצטרפו עוד עשרות משפחות דתיות לאומיות, והיום כבר 180 משפחות רכשו מגרשים והם בשלבים אלה או אחרים של בניית ביתם. בעוד שנים אחדות, יהיו בחולות חלוצה שני יישובים, חצי חקלאיים, של 400 משפחות כל אחד, ועוד מרכז אזורי של כמה מאות משפחות, וחוליה מרכזית ביצירת רצף התיישבות יהודי בין הנגב המערבי והמרכזי. על מנת שהחלוציות תהיינה לגוש התיישבות בריא, אני מקווה שיקומו באזור גם יישובים חילוניים ומעורבים, כי אני שולל התיישבות חד מגזרית.

מי יתנני במדבר מלון אורחים.

* "שישי בגולן", "חדשות בן עזר"