הבלוג של אורי הייטנר

כשאדם בוחר להיות איש ציבור, הוא חושף את עמו לביקורת ציבורית, לפגיעה בפרטיות ואף לסאטירה. מי שאינו יכול לסבול את ריח הבישול, שלא יכנס למטבח.

אדם שאינו בוחר להיות איש ציבור – פרטיותו מקודשת ועל הציבור לכבדה.

סוניה פרס אינה סתם אדם שלא בחר להיות איש ציבור, בהגדרה פאסיבית, אלא אדם שבחר לא להיות איש ציבור, בהגדרה אקטיבית. ההגדרה האקטיבית, נובעת מכך שבמקרה שלה ברירת המחדל, כבת זוגו של מי שנמצא כבר 60 בלב חיי הציבור הישראלי ועשרות שנים הוא גם אחד האנשים החשופים והמפורסמים בעולם, היא להיות אשת ציבור. כל שאר בנות הזוג של המנהיגים חשפו עצמן, כל אחד בדרכה ובמינון שבחרה, לציבור. סוניה פרס, לאורך כל השנים, שומרת בקנאות ובאדיקות מעוררת השתאות, על פרטיות קיצונית.

מאיזו סיבה היא הפכה דמות קריקטורית ב"ארץ נהדרת"? על מה ולמה?

אף שלאורך שנים רבות אני "חיית אקטואליה" וצרכן תקשורת אינטנסיבי, איני מכיר את סוניה פרס. מעולם לא שמעתי את קולה. כמעט ולא ראיתי את תמונתה.

אבל מכל מה שקראתי אודותיה, מפי מכריה, מדובר באדם צנוע, נעים הליכות, סימפטי ונוח לבריות. היפוכה של הדמות הערסית הוולגרית שהודבקה לה ב"ארץ נהדרת". אין לי כל יסוד לחשוד שהעדויות על דמותה אינן נכונות. על מה ולמה הודבקה לה דמות כזו. ואפילו אם, נניח, לצורך הדיון, התדמית הסימפטית אינה נכונה – איזו סיבה יש לשבור את התדמית הזאת, כאשר מדובר באדם פרטי, שאין לו כל השפעה על חיינו ולכן אין כל סיבה לציבור לחטט בחייו?

"ארץ נהדרת" ירדה לשפל המדרגה במקרה זה. ובכלל, דומה שהשנה התכנית איבדה הרבה מחנה, ירדה ברמתה והיא גם הרבה פחות מצחיקה.

* "חדשות בן עזר"