הבלוג של אורי הייטנר

דו קרב איומי המלחמה בין ישראל לסוריה מאחורינו... דו קרב מיותר לחלוטין ומזיק. אבל ניתן ללמוד ממנו הרבה ולכן ראוי לנתחו.

היה זה אירוע מתגלגל ככדור שלג. כדור השלג בולט ונראה מאיים כאשר הוא גדול, אחרי כל השלג שאסף בדרך, אבל נקודת הציון המשמעותית יותר היא הנקודה שבה החל הכדור להתגלגל. ובכל זאת, נתחיל מהסוף, מהצהרתו של שר החוץ אביגדור ליברמן.

האיום בהפלת משפחת אסד מהשלטון אם תפרוץ מלחמה, מיותר ואינו מובן. ראשית, למה בכלל להצהיר הצהרות מלחמה? למה לדבר בכלל על מלחמה? למה להגביה את הלהבות? למה לאיים? למה להתלהם? שנית, למה להתערב בענייני השלטון במדינה אחרת? האם אנו מעצמת על המתערבת בסוגיות פוליטיות במדינות אחרות (וגם אז, לא תמיד בחכמה ולא אחת הנזק גדול מן התועלת)? ואגב, כלל איני בטוח שהפלת שלטון אסד טובה לאינטרס הישראלי. נדמה לי, שדווקא השושלת הזאת טובה לנו יותר מכל חלופה.

הביקורת על דבריו של ליברמן מוצדקת, אלא שיש בה משהו מטריד. יום קודם לכן איימו הנשיא אסד ושר החוץ הסורי ואליד מועלם במלחמה, איימו בהפצצת ערי ישראל, התלהמותם הייתה קשה יותר מזו של ליברמן. גם למחרת הצהרתו של ליברמן, כאשר נתניהו עשה כל מאמץ להרגיע את הרוחות, אסד, ראש ממשלתו ושר ההסברה שלו המשיכו לאיים. ומשום מה, אמות הסיפים לא נעו ולא זעו. למה? הסיבה לכך, היא שרבים מתוכנו מקבלים את האיום על ישראל כדרך הטבע, כמובן מאליו, כדבר שאפשר לחיות איתו ויש להשלים עמו. ומה שחמור יותר, על בסיס קבלה זו, נבנתה אידיאולוגיה שלמה, על פיה המלחמה של הערבים בנו היא המצב הנורמלי במזה"ת, וכדי למנוע אותה או לדחות אותה, עלינו לרצות אותם בתשלום של פרוטקשן טריטוריאלי.

כך בדיוק נוצר המשבר הזה. מי שהחל לגלגל את כדור השלג הזה; מי שיצר את המתיחות המיותרת הזאת, היה שר הביטחון אהוד ברק. בנאום בפני סגל הפיקוד הבכיר של צה"ל, הוא איים במלחמה. הוא לא איים על סוריה. הוא איים על ישראל. שר הביטחון של מדינת ישראל, איים על מדינת ישראל במלחמה קשה עם סוריה, אם ישראל לא תיכנע לדרישות הסוריות ולא תיסוג מהגולן. הוא אף הסביר, שאחרי המלחמה – תהיינה תוצאותיה אשר תהיינה, ישראל תיכנע לאותן דרישות.

וכשהתגובה הישירה והמיידית של הסורים הייתה איומי מלחמה, רבים בתוכנו הרימו גבה. הרי ברק לא איים על הסורים, אלא עלינו. למה הם הגיבו כך? בוודאי הייתה כאן אי הבנה מצערת. האמת היא, שיש מקום לאי הבנה – האם אפשר להבין את ההיגיון העקום של שר ביטחון המאיים על עמו במלחמה אם לא יכנע לאויב?

ובכל זאת, אין כאן אי הבנה. הסורים מכירים אותנו היטב ויודעים שהפוליטיקה הישראלית מספקת לעתים אבסורדים שלא יתכנו באף מדינה אחרת. איומי המלחמה לא נבעו מאי הבנת דבריו של ברק, אלא אדרבא, דווקא מהבנתם המלאה.

****

קו פרשת המים במלחמות ישראל - ערב הוא מלחמת יום הכיפורים. במלחמה זו הבינו הערבים, שאין ביכולתם לנצח את צה"ל במלחמה כוללת. העובדה שמלחמה, שפרצה בהפתעה רבתי, בתנאי פתיחה נדירים באיכותם מבחינתם, הסתיימה 101 ק"מ מקאהיר ו-40 ק"מ מדמשק, היא הסיבה לכך שמאז הם לא העזו עוד לנסות.

הסורים למדו לקח נוסף בעקבות מלחמת יום הכיפורים. לא זו בלבד שהובסו בשדה הקרב, הם גם לא הצליחו להניע תהליך שיסיג את ישראל מהגולן. ישראל נסוגה, אמנם, מהמובלעת שכבשה בתוככי סוריה במלחמה ומהעיירה קונייטרה, אך הגולן נשאר בידי ישראל ואף יישוב לא נעקר. בשנים שלאחר המלחמה קמו יישובים רבים בגולן, 5 שנים אחרי המלחמה קמה קצרין – עיר הגולן ו-8 שנים אחרי המלחמה סופח הגולן לריבונות ישראל.

הגבול השקט ביותר של ישראל, מזה 36 שנים, הוא הגבול עם סוריה. לפחות כל עוד ישראל יושבת על הגולן, סוריה תשמור על המציאות הזאת ולא תתקוף את ישראל.

והנה, קם שר הביטחון של מדינת ישראל, ומאיים על אזרחי ישראל במלחמה עם סוריה, אם ישראל לא תיכנע לדרישות הסוריות. לא זו בלבד, הוא אף מודיע, שאחרי המלחמה הזאת ישראל תדון עם סוריה על נסיגה מהגולן.

מה המסר שמקבלים הסורים מדברים אלה? כדאי להם לפתוח במלחמה עם ישראל, כיוון שגם אם יפסידו בה, בעקבותיה ישראל תיסוג מהגולן. זו כמעט הזמנת מלחמה.

תפקידו של שר הביטחון הוא לספק ביטחון למדינת ישראל. בסיס תורת הביטחון של ישראל הוא קודם כל מניעת מלחמה, באמצעות הרתעה. במצב בו הערבים ידעו שאם יתקפו את ישראל – כל שטח שיאבדו במלחמה יאבד להם לצמיתות, לא תהיינה עוד מלחמות. זאת הרתעה. במקום זאת, אומר שר הביטחון לסורים, שאם יתקפו את ישראל, יקבלו כפרס את הגולן. בכך מועל אהוד ברק בתפקידו. מה הפלא, שכעבור יומיים שר החוץ הסורי מאיים על ישראל במלחמה; איום כמותו לא נשמע שנים רבות? זוהי תוצאה ישירה של דברי ברק. במקום שר הביטחון, ברק הוא שר אי הביטחון. סר הביטחון בשר הביטחון.

בנאומו של ליברמן, הוא אמר גם דברים חשובים, נכונים ונכוחים – על הסורים להתרגל לרעיון שלא יקבלו את הגולן ועליהם להשלים עם המציאות ולוותר על דרישתם לקבל את הגולן, כפי שוויתרו על דרישתם לקבל מהתורכים את אלכסנדרטה.

חבל שאת הדברים החשובים והנכונים האלה, הוא ליווה ברטוריקה צורמנית של איומי מלחמה, במקום ברטוריקה של שלום ובקריאה לשלום אמת – שלום עם הגולן.

* "שישי בגולן"