הבלוג של אורי הייטנר

במאמרה "מדוע כל כך הרבה 'לנו, לנו, לנו, לנו כולך לנו... כתר החרמון"? ציטטה דניאלה שאול מתוך השיר "מדן ועד באר שבע".

מן הראוי להזכיר ששם השיר הוא "שיר אסירי עכו", אותו כתב זאב ז'בוטינסקי, כשישב בכלא עכו בראש אנשי "ההגנה" שהעזו להגן על תושבי ירושלים במאורעות פסח תר"פ, חודש אחרי נפילתו של טרומפלדור בתל-חי.

הנוסח המלא של השיר: "מני דן ועד באר-שבע / מגלעד לים, / אין אף שעל אדמתנו / לא כופר בדם. // דם עברי רוו לשובע / ניר והר וגיא / אך מדור ודור / לא נשפך טהור / מדם חורשי תל-חי! // בין איילת ומטולה / בקברו דומם, / דום שומר גבול ארצנו / גיבור גידם. // אנו שבי, אך לבנו / אלי תל-חי בצפון. / לנו, לנו / יהיה, לנו / כתר החרמון".

יש לציין, שז'בוטינסקי התנגד להגנת תל חי, וטען שאין הצדקה ביטחונית וכלכלית להחזיק נקודה זו. אולם לאחר נפילתו של טרומפלדור, ומשפטו "טוב למות בעד ארצנו" (שאגב, המחקר קובע בוודאות שהוא נאמר. ליתר דיוק, המשפט האוטנטי היה "כדאי למות בשביל ארץ" אך הסופר יוסף חיים ברנר עיבד אותו לנוסחו המוכר. כעבור שנה נרצח ברנר במאורעות מאי 1921 ביפו), הוא אימץ אותו לסמל לאומי, על אף שהיה ממנהיגי הציונות הסוציאליסטית, ואף קרא על שמו את שם תנועת הנוער שהקים – בית"ר.

* "שישי בגולן"