הבלוג של אורי הייטנר

דניאלה שאול גדלה על  "שיר אסירי עכו" כחניכת הנוער העובד והלומד, חטיבת בני איחוד הקבוצות והקיבוצים. עד רשימתי בשבוע שעבר, היא לא ידעה ולא העלתה על דעתה, שאת השיר כתב זאב ז'בוטינסקי. מי שמודע למערכת היחסים העכורה, רוויית השנאה ההדדית, בין תנועת העבודה לתנועה הרוויזיוניסטית בתקופת הישוב וראשית ימי המדינה, יתמה איך זה יתכן, ששיר של ז'בוטינסקי נלמד בתנועות נוער של תנועת העבודה. זה נשמע כמעט כמו מדע דמיוני. 

ואכן, בתנועות הנוער הפועליות לא שרו את שיריו של ז'בוטינסקי. מה ייחודי בשיר זה? למה דווקא אותו למדו ושרו? למה דווקא השיר הזה היה נחלת הכלל?

זו רק אחת השאלות שהשיר הזה מעלה. אך קודם כל נחזור למילות השיר עצמו (לחן – יוסף מילט):

 "מני דן ועד באר-שבע / מגלעד לים, / אין אף שעל אדמתנו / לא כופר בדם. // דם עברי רוו לשובע / ניר והר וגיא / אך מדור ודור / לא נשפך טהור / מדם חורשי תל-חי! // בין איילת ומטולה / בקברו דומם, / דום שומר גבול ארצנו / גיבור גידם. // אנו שבי, אך לבנו / אלי תל-חי בצפון. / לנו, לנו / יהיה, לנו / כתר החרמון".

            גיבור לאומי

איך זה, שיר שכתב ראש בית"ר ומנהיג הציונות הרוויזיוניסטית, שהיה מוקצה בתנועת העבודה, היה לשיר עם פופולארי כל כך בתנועת העבודה ובתנועות הנוער שלה?

הסיבה לכך נעוצה במועד בו נכתב השיר. את הזרם הרוויזיוניסטי בציונות הקים ז'בוטינסקי ב-1923, לאחר התפטרותו מן ההנהלה הציונית. להנהלה נבחר ב-1920. ההנהלה הציונית הייתה הממשלה של התנועה הציונית, כלומר ז'בוטינסקי היה שייך לקואליציה.

במלחמת העולם הראשונה הקימו ז'בוטינסקי וטרומפלדור את הגדודים העבריים, ששרתו בצבא הבריטי. בתוך תנועת העבודה היו דעות שונות אודות הגדוד, אך ההנהגה הצעירה של תנועת העבודה תמכה בגדודים, וראשיה – בן גוריון, ברל כצנלסון ויצחק בן צבי התנדבו לגדוד.

ז'בוטינסקי, כאחד משני מחוללי הגדוד, היה לגיבור לאומי, מנהיג קונצנזואלי ביישוב העברי בא"י ובתנועה הציונית.

לשיא מעמדו כגיבור לאומי הגיע ז'בוטינסקי במאורעות פסח תר"פ, לפני 90 שנה בדיוק. ז'בוטינסקי היה הדמות הביטחונית המרכזית ביישוב. הוא היה הממונה מטעם "ועד הצירים" – המוסד העליון של ההסתדרות הציונית והיישוב העברי, על "ההגנה". במאורעות הדמים הוא אירגן את "ההגנה" בירושלים ועמד בראשה. כתוצאה מכך הוא נעצר, הועמד לדין ונידון ל-15 שנות מאסר ועבודת פרך. 20 חבריו נדונו לשלוש שנות מאסר ועבודת פרך. שלושה חודשים מאוחר יותר הם שוחררו.

אסירי עכו היו גיבורי היישוב. מרבית חבריו של ז'בוטינסקי לארגון "ההגנה" היו אנשי תנועת העבודה. תנועת העבודה הובילה את המאבק לשחרורו של ז'בוטינסקי. בבחירות לאסיפת הנבחרים של היישוב, קראה "אחדות העבודה" – המפלגה המובילה בתנועת העבודה, לבחור בז'בוטינסקי: "'חטאו' של ז'בוטינסקי הוא חטא כולנו. ירשום כל בוחר בראש הפתקא של המפלגה או הקבוצה שלו את השם זאב ז'בוטינסקי". יוסף אהרונוביץ', מראשי "הפועל הצעיר", המפלגה השניה בתנועת העבודה, הציע לעיריית ת"א להחליף את שמו של רחוב אלנבי לרחוב ז'בוטינסקי. מאחר והעירייה דחתה את ההצעה, אהרונוביץ' עצמו יצא עם חבורת צעירים ממפלגתו בלילה, והחליף באופן פרטיזני את שם הרחוב. אנשי תנועת העבודה תקפו את הנהלת היישוב, שלטענתם לא עשתה די למען ז'בוטינסקי וחבריו האסירים. כשז'בוטינסקי שוחרר, אלפי תושבי ירושלים הריעו לו במסע ברחובות העיר. יו"ר העצרת שנערכה לכבודו וראשון הנואמים בה, היה משה שרתוק, מהמנהיגים הצעירים של תנועת העבודה (לימים ראש הממשלה משה שרת).

צירופו של ז'בוטינסקי להנהלה הציונית, בשלהי 1920, הייתה ביוזמתו של חיים ויצמן, ובתמיכה גורפת של כל הגורמים ביישוב ובתנועה הציונית ובוודאי בידי תנועת העבודה.

את שיר אסירי עכו כתב ז'בוטינסקי ביוני 1920, בשבתו בכלא. כאמור, היה זה בתקופה שבה היה גיבור לאומי קונצנזואלי ובעיקר אהוד על תנועת העבודה. השיר היה מיד ללהיט ביישוב על כל גווניו, ובעיקר בתנועת העבודה.

מאוחר יותר חל הקרע הקשה בציונות, בין שני הזרמים הללו. חניכי תנועות הנוער הפועליות לא שרו את שיריו של ז'בוטינסקי. אבל השיר הזה, שנכתב 3 שנים לפני הקרע, כבר היה חלק בלתי נפרד ממחזור הדם התרבותי של תנועת העבודה.

            מני דן ועד באר שבע

תמיהה שמעורר השיר, הוא פתיחתו: "מני דן ועד באר שבע". למה דווקא דן ובאר שבע? הרי ז'בוטינסקי לא היה מינימליסט. האם הוא ויתר על כל הנגב הדרומי? ומה עם מטולה? הרי היא הייתה היישוב הצפוני ביותר. האם הייתה לו חיבה מיוחדת לקיבוץ דן? לא, השיר נכתב 11 שנה לפני הקמת הקיבוץ ו-19 שנים לפני עלייתו לקרקע בגליל העליון, למרגלות החרמון.

מקור הביטוי "מדן ועד באר שבע" הוא תנ"כי. דוד המלך החליט לערוך מפקד אוכלוסיה בממלכתו, והטיל את המשימה על שר צבאו יואב בן צרויה – "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-יוֹאָב שַׂר-הַחַיִל אֲשֶׁר-אִתּוֹ שׁוּט-נָא בְּכָל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת-הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם".  (שמ"ב כד, ב).

משמעות הביטוי, אינה שרטוט של גבולות מסויימים, אלא אמירה – הארץ לאורכה ולרוחבה.

בהמשך כותב ז'בוטינסקי "מאיילת למטולה". מהי אותה איילת? אפשרות אחת היא – אילת, כששמה משובש כדי שיתאים למשקל השיר. לי נראה, שהכוונה לאיילת השחר – בין איילת השחר למטולה נמצאה תל חי, עליה נכתב הבית. 

בשיר הפלמ"ח מתוארת הארץ "ממטולה עד הנגב / מן הים עד המדבר". לאחר קום המדינה, נפוץ מאוד הביטוי "מדן ועד אילת", לתיאור הארץ כולה. והנה, בשיר "שיר עולה" נכתב "שיר עולה מעמק, מטפס בהר / מתגלגל לו זמר, ישן אבל מוכר / ולכן כולנו פה באופן מיוחד / נזמר פה זמר מדפנה עד אילת". מדפנה עד אילת – למה דווקא דפנה? אני מציע שתשאלו את כותבת השיר, הפזמונאית... דפנה אילת.

בשנות ה-60 הופיע ב"מעריב של שבת" מדור פופולארי, ובו זוטות, פרפראות ואנקדוטות שאירעו באותו שבוע במדינה. שם המדור היה "מדן ועד אילת". בשבוע שלאחר מלחמת ששת הימים, הוחלף שם המדור ל"מקונייטרה עד קנטרה". כעבור שבועות אחדים שונה שוב השם, ובמשך מספר שנים, עד סגירת המדור, הוא נקרא "מהחרמון עד הסואץ", מה שמחזיר אותנו לכתר החרמון ולשיר אסירי עכו.

            כתר החרמון

"לנו יהיה כתר החרמון" שר ז'בוטינסקי, וגם השורה הזו מעוררת תמיהה. הרי מפת א"י של ז'בוטינסקי ומאוחר יותר של האצ"ל ושל תנועת החירות, אינה כוללת את הגולן והחרמון. אם החרמון כל כך יקר לו, מדוע לא הכליל אותו במפה? אם המפה מייצגת את תפיסתו אודות גבולות הארץ, מדוע התפייט כך אודות כתר החרמון שלנו?

גם התשובה לשאלה זו קשורה למועד בו נכתב השיר.

המניע המרכזי לפרישתו של ז'בוטינסקי מההנהלה הציונית והקמת הצה"ר (הציונות הרוויזיוניסטית) הייתה הספר הלבן של צ'רצ'יל, שר המושבות הבריטי באותה תקופה. בספר הלבן הזה, הוציא צ'רצ'יל מן התחום המיועד לבית הלאומי ליהודים את עבר הירדן המזרחי – 77% מא"י המנדטורית, וייעד אותה לממלכה ההאשמית.

זאב ז'בוטינסקי זעם וראה בספר הלבן בגידה בהצהרת בלפור ובמנדט שקיבלה בריטניה מחבר הלאומים. הוא תקף בחריפות את ההנהלה הציונית ואישית את חיים ויצמן, והאשים אותה על כך שנתנה ידה לקריעת עבר הירדן. האשמתו שגויה פעמיים – ראשית, ההנהלה הציונית לא נתנה ידה אלא נאבקה. שנית, כיוון שלא היה לתנועה הציונית כוח למנוע זאת, היא נאלצה להשלים עם המציאות ובמקום להתעסק במאבק סרק על עבר הירדן המזרחי העדיפה, בצדק, לעסוק ביישוב א"י המערבית.

המחלוקת הזאת הייתה הגורם המרכזי לקרע. המסר המרכזי של ז'בוטינסקי, היה שעל התנועה הציונית להיאבק למימוש ההבטחה הבריטית ולהקמת מדינה יהודית על כל שטח המנדט הבריטי, משתי גדות הירדן. שירו "שמאל הירדן" ("שתי גדות לירדן") היה חצי המנון בתנועתו בית"ר. התביעה מהבריטים הייתה המסר המרכזי שלו, והוא גיבה אותה במפת המנדט הבריטי, שהייתה לסמל בתנועתו לאורך עשרות שנים. מפת המנדט הבריטי לא כללה את הגולן והחרמון, שבחלוקה בין בריטניה לצרפת, היו בחלקה של צרפת.

את "שיר אסירי עכו" כתב ז'בוטינסקי שנתיים לפני הספר הלבן של צ'רצ'יל. סוגיית המפה המנדטורית כלל לא הייתה על הפרק. ז'בוטינסקי כתב שיר אהבה למולדת, והחרמון היה בעיניו סמל לא"י, וכשרצה לומר שלנו תהיה א"י – הוא כתב "לנו יהיה כתר החרמון". כל היישוב שר את השיר, כיוון שבעיני היישוב כולו הגולן והחרמון היו חלק מובן מאליו של ארץ ישראל.

המפה המנדטורית הייתה מפת תנועת החירות עד מיזוגה הסופי בליכוד. למעשה, כבר בשנות השישים ויתרה תנועת החירות על עבר הירדן המזרחי, ולמעשה – מתכנית האוטונומיה של בגין עד נאום בר אילן של נתניהו, היא ויתרה גם על ריבונות על כל א"י המערבית. ודווקא על הגולן, שהיה מחוץ למפה שלה, החילה הכנסת בשלטון הליכוד, בהובלת בגין, את ריבונות ישראל. המקום היחיד ממזרח לירדן עליו חלה ריבונותה של מדינת ישראל הוא הגולן; דווקא הגולן, שמחוץ למפה הז'בוטינסקאית, הוא המקום היחיד בארץ בו מומש חזונו – "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן".

ז'בוטינסקי לא היה המשורר והמנהיג הציוני הראשון שכתב בערגה על החרמון. קדם לו המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. שירו הראשון של ביאליק, "אל הציפור" ("שלום רב שובך ציפורה נחמדת") הוא שיר ערגה וגעגוע לארץ ישראל ולנופיה. הוא מזכיר בשיר את העמק, הגיא, ראש הרים, ציון, עמק השרון וגבעת הלבונה, הלבנון וכן (יש לקרוא בהברה אשכנזית, מלעילית): "הירד כפנינים הטל על הר חרמון / אם ירד ויפול כדמעות ? / ומה שלום הירדן ומימיו הבהירים? / ושלום כל ההרים, הגבעות?"

* "שישי בגולן", "חדשות בן עזר"