הבלוג של אורי הייטנר

"מדוע אינך חובש כיפה כשאתה מקדש על היין?", נשאלתי אחרי קבלת השבת האחרונה בה משפחתנו הייתה "המשפחה המדליקה". "מה זה, הפגנה? התרסה? אנטי דתיות? אתה מתבייש לחבוש כיפה?"

ממש לא. כאשר אני מבקר בבית כנסת אורתודוכסי או קונסרבטיבי, אני חובש כיפה, כמובן מאליו. כאשר אני מבקר בבית קברות – אני מכסה את ראשי. ברחבת הכותל, אף שאיני רואה בו אתר אורתודוכסי דווקא, אני מקפיד על כיסוי ראש, כי זה מנהג המקום ומתוך כבוד לרוב המבקרים בו. כך נהגתי גם בקידוש בצבא, וכך גם בסעודת ליל שבת בבית אבי. זה רוח המקום, אני מכבד את רוח המקום, ואין לי כל בעיה לחבוש כיפה. להיפך, אני תמיד חמוש בכיפה, לכל מקרה...

אז למה לא בקבלת השבת באורטל? ולמה לא בקבלת השבת בבית (שגם בה אנו מקדשים על היין. לרוב הילדים הם המקדשים)?

זה לא מקרי, כמובן. יש בכך מסר. אין זה מסר של התרסה – הנה, אני לא חובש כיפה, אלא מסר אחר לגמרי, לפיו היהדות היא שלנו.

יש גישה לפיה היהדות שייכת לדתיים. לנו החילונים, תרבות משלנו. נקרא לה, למשל, תרבות ישראלית. אבל אנחנו הרי יהודים. אז מידי פעם נהיה קצת יהודים. בבר המצווה הילד יתכונן לעליה לתורה אצל אדם דתי והטקס יהיה אורתודוכסי לחלוטין, עם הפרדה בין המינים, כאשר האמא, הסבתא והאחיות מודרות, נמצאות אחר כבוד מאחורי המחיצה ותפקידן בטקס החשוב כל כך בחיי בר המצווה ובחיי משפחתו מתמצה בלרגום את הבן יקיר בסוכריות. כי ביום הזה אנו יהודים ליום אחד. פעם בשנה, ביום הכיפורים, אנו מזמינים מניין אורתודוכסי לתפילות החג, כולל ההפרדה בין המינים וכל הכרוך בכך. יום בשנה אנו יהודים.

הגישה הזאת אינה חביבה עליי כלל ועיקר. ראשית, איני מגדיר עצמי כחילוני. וכיהודי – 365 יום בשנה 24 שעות ביממה, היהדות היא שלי ואני בן חורין בתוכה, ליצור בה ולחדש אותה ולהתחדש בה. אני ממש מאושר מקיומן של קבלות השבת באורטל. אנו רק בראשית התהליך של עיצוב הטקס. ראוי בעיניי שיהיה בו מן המסורת ומן החידוש. נכון מאוד בעיניי, שהוא יכלול אמירת הקידוש כהלכתה.

וכשאני מקדש על היין, איני רואה כל צורך להתחפש למישהו אחר. אני מקדש על היין כמות שאני – יהודי מסורתי החובש כיפת שמים. וכך, בגילוי ראש, אני מרגיש נוח יותר לומר את הקידוש, ולדעת שהוא שייך לי, ואיני צריך להידמות למישהו אחר כאשר אני מקדש.

****

במופע המשותף של חנן יובל וג'קי לוי "גשר ההלכה", משתף חנן יובל את הקהל בהתלבטות שלו, האם כאשר הוא שר שירים מן המקורות, מן התפילה, עליו לחבוש כיפה. בסופו של דבר הוא חובש כיפה. הוא מספר, שתמיד נמצאת אצלו בכיס כיפה. על כך מגיב ג'קי לוי: "ולי יש בכיס תמיד גילוי ראש".

* מידף - עלון קיבוץ אורטל