הבלוג של אורי הייטנר

עיתוי ההודעה על הבניה בשכונת שלמה בירושלים היה תקלה מביכה. כאשר בין ישראל לארה"ב קיימת מחלוקת בת 42 שנה סביב סוגיית ירושלים, אין זה מין הנימוס ומן הידידות, לפרסם פעולה ישראלית, המנוגדת לעמדתה של ארה"ב, דווקא ביום שבו סגן נשיא ארה"ב מבקר בישראל.

אין כל בעיה במהות ההחלטה, אלא רק בעיתוי פרסומה. במהותה – החלטה זו היא ביטוי למדיניותן של כל ממשלות ישראל ב-42 השנים האחרונות. גם ממשלות ברק ואולמרט שחתרו לחלוקת ירושלים, לא העלו על דעתן נסיגה מן השכונות היהודיות, כמו רמת שלמה. גם על פי המתווה לשלום של הנשיא קלינטון, השכונות היהודיות אמורות להישאר בריבונות ישראל. והרי רמת שלמה סמוכה לגבעה הצרפתית ולרמות אשכול. האם גם בניית בית בגבעה הצרפתית אינה כשרה?

אין כל בעיה במהות ההחלטה. מהות התקלה היא חוסר נימוס ביחסים הבילטראליים בין ישראל לארה"ב. התנצלותו של נתניהו וההסבר שהדרג המדיני לא היה מודע למועד הפרסום – די היה בהן כדי ליישר את ההדורים.

התגובה חסרת הפרופורציות של ארה"ב, החל בהפגנה הילדותית של סגן הנשיא ביידן שאחר בשעה וחצי לארוחת הערב עם נתניהו ועד נזיפתה של הילרי קלינטון בראש הממשלה, אינה ניתנת להסבר הנוגע לתקלה עצמה. אין להבין זאת, אלא כהיתלות בפרשה כתירוץ להפגנת שריר כלפי ישראל.

שנה וחודשיים לאחר כניסתו לתפקיד, ניתן לסכם את מדיניות החוץ של ברק אובמה ככישלון חרוץ. גישתו המדינית קרסה כמו בניין קלפים. אובמה האמין שגישתו הפייסנית כלפי אויבי ארה"ב, שהינם אויבי הציוויליזציה הנאורה, תרכך אותן ותשנה את פני העולם מעולם בעימות לעולם הרמוני.

צפון קוריאה, שכבר חתמה עם בוש על הסכם של כניעה, למעשה, התנערה מחתימתה, ביצעה ניסויים גרעיניים גלויים ואיימה להשתמש בנשק גרעיני נגד אויבותיה. איראן דחתה בגסות את ידו המושטת של אובמה, האיצה את התחמשותה הגרעינית ונשיאה אחמדיניג'אד מרשה לעצמו, ביהירות חסרת תקדים, להחריף את הרטוריקה המתלהמת שלו כלפי ארה"ב ואת נאומיו האנטישמיים הבוטים נגד קיומה של ישראל. חידוש היחסים הדיפלומטיים של ארה"ב עם סוריה ושיגור שגריר אמריקאי לדמשק, נענו בהידוק הברית הסורית עם טהראן, ובחיזוק ציר הרשע: איראן – סוריה – חיזבאללה – חמאס, כפי שנוכחנו בביקורו של אחמדיניג'אד בדמשק ובהרמוניה בין נשיאי סוריה ואיראן, בטקס בו הבטיח הנשיא האיראני מזרח תיכון חדש, ללא ציונים.

אל מול כישלונו הקולוסאלי, מפגין אובמה תקיפות דווקא נגד ישראל. בפרפראזה על מאמר חז"ל ניתן להגדיר את התנהגותו: מי שמרחם על אויבים, סופו שיתאכזר אל ידידים. תגובתו הרופסת, עד כה, של נתניהו, רק משכנעת את אובמה להמשיך בדרך זו.

כאשר ארה"ב איימה בעיצומים על ישראל בעקבות החלת ריבונותה על הגולן, זימן ראש הממשלה מנחם בגין את השגריר האמריקאי סם לואיס, ובנאום תקיף שנשא באוזניו אמר, בין השאר: "האם אנחנו מדינת ואסאלים שלכם? האם אנחנו רפובליקת בננות?" הוא הבהיר לו שישראל תעמוד על האינטרסים שלה ולא תיכנע לכל איום. מן הראוי שנתניהו ישנן את דבריו של בגין וילך בדרכו.

* "חדשות בן עזר"