בשבוע שעבר הלך לעולמו ישעיהו גביש, איש הפלמ"ח, ממייסדי קיבוץ יפתח ומי שעמד במשך שנים רבות בראש המכון לייעוץ ארגוני של התק"ם. חרף פער הגילים בינינו (הוא מבוגר מאבא שלי וזכה לנינים) היינו במשך למעלה משני עשורים בקשרי ידידות. כמנהל המכון, הוא היה מעורב בגיבוש תהליכי הפרטת קיבוצים רבים. הייתה בינינו מחלוקת עקרונית בנדון, ובין השאר בהגדרת הקיבוץ. בעוד אני מגדיר את הקיבוץ בראש ובראשונה כחברה המגשימה רעיון ואורח חיים, הגדרתו של ישעיהו היא שהקיבוץ הוא מה שחבריו רוצים שיהיה.
האמת היא אי שם באמצע, או ליתר דיוק – היא בשתי הגישות. הקיבוץ הוא בית ודרך. אין משמעות לקיבוץ, אם אינו מהווה אלטרנטיבה לחברה הרכושנית הסובבת; אלטרנטיבה המבטאת שאיפה לצדק חברתי ושוויון ערך האדם, ומבוססת על שותפות, ערבות הדדית, דמוקרטיה ישירה, חיי קהילה ותרבות משותפים ומשימתיות חברתית וציונית. אולם אין קיום לקיבוץ כדרך בלבד, אלא בהיותו בית לחבריו. היותו בית אינה משמעותית פחות מהיותו דרך. כל עוד אין סתירה בין האמונה בדרך לתחושת הבית – הכל נפלא. ומה קורה כאשר קיימת סתירה כזו?
****
אורטל התאפיינה לאורך שלושת העשורים הראשונים לקיומה בלכידות חברתית ורעיונית. לאחרונה נסדקו שתי הלכידויות הללו. עלינו לעשות מאמץ כביר להתמודד עם המשבר החברתי ולחדש את הלכידות החברתית ונעשה זאת. אולם גם הקונסנזוס על הדרך אינו קיים עוד. קיימת מחלוקת עמוקה בתוכנו על אורחות החיים.
מאחר והקיבוץ הוא בית השייך לחבריו – חבריו יעצבו אותו. דרך אחת לעיצוב הבית היא פוליטית: יש בתוכנו עמדות שונות, נביא אותן להכרעה דמוקרטית ועמדת הרוב תקבע. נפעל בדרך המאיוריזציה – הכלל יפעל על פי תכתיב הרוב, ללא התחשבות בעמדותיו וצרכיו של המיעוט. דרך אחרת היא משפחתית: נלבן בתוכנו את המחלוקות ונגיע להסכמות שתאפשרנה לקיים יחד את המשפחה.
האם קהילה אינטימית כשלנו צריכה לפעול כמערכת פוליטית או כמשפחה? קהילה אינה משפחה, ובכל זאת – אנו נוהגים לדבר על "בית אורטל", על "משפחה מורחבת". איננו ציבור גדול שהחלטותיו צריכות להתקבל בהכרעה פוליטית (אגב, בעיניי גם במדינה יש ערך להסכמיות וגיבוש הבנות ולא רק להכרעות של רוב ומיעוט). ניתן לפעול בדרך של כיפוף ידיים והכרעת רוב, אך זו דרך שעלולה להיות הרסנית לחברה. אני מעדיף דרך של גיבוש קונסנזוס חדש אודות אורחות חיינו.
****
אין זה סוד, שלא מעט מחברי אורטל אינם חשים נחת מדרך החיים השיתופית, בשנים האחרונות. כשיתופניק בלב ובנפש צר לי על כך מאוד מאוד. אך איני יכול להתעלם מן העובדה זו. בין השאר, מדובר בחברים ממייסדי הקיבוץ, שהובילו אותו ותרמו לו רבות לאורך עשרות שנים. באופן אישי, תחושת הכאב מהתפנית האידיאולוגית של שותפים לדרך, עמם פעלתי יחד כל השנים והם גם חברים אישיים שלי, גדולה. אך אלה הם חבריי ואין לי שום כוונה לוותר עליהם, וגם לא "לנצח אותם" (מה שעלול להתגלות כניצחון פירוס). איזה טעם יש לחיי שיתוף, אם אינם נעשים מרצון ובכיף, וכשחברים רבים חשים שהם נכפים עליהם? עם המציאות הזאת יש להתמודד.
בחודשים האחרונים, הייתי שותף לדיוני פורום בניית ההסכמות. מסביב נהם הסער – אורטל נקלעה למשבר החברתי הקשה בתולדותיה, שלווה בגילויים קשים ומכוערים ובתחושות קשות. הסיבות למשבר אינן קשורות לנושאים עליהם דנו בפורום ההסכמות, אך קיימת השפעה הדדית בין הנושאים. ובתוך המציאות הקשה הזאת, נעשה בפורום דבר יפהפה, הדבר היפה ביותר שקרה באורטל בתקופה זו; תהליך הנותן לנו סיבה להיות אופטימיים אודות עתיד החברה האורטלית.
בערך מחצית חברי הפורום באו מן הצד השיתופי. המחצית האחרת באה מצד תומכי ההפרטה. הפערים האידיאולוגיים בין הצדדים היו גדולים. אבל חברי הפורום היו נחושים להגיע להסכמה, כדי ליצור קונסנזוס אורטלי חדש שיהיה בסיס ללכידות קהילתית. חברי הפורום לא התעקשו על קוצו של יו"ד, לא באו עם גישת "ייהרג ובל יעבור", אלא בגישה של נכונות להתחשב, לוותר,להתפשר, ללכת צעד אחורה כדי לקיים את היחד עם אנשים שדעתם אחרת. כך הצלחנו לגשר, בהדרגה, על הפערים, ולגבש הסכמה על דרך שאינה קיבוץ שיתופי מלא, אך בשום אופן אינה קיבוץ מעמדי, כמו הקיבוצים שעברו הפרטה.
אריאל מודע לכך שאין המדובר בהפרטה, ולכן הביע תמיהה, במאמרו במידף, איזו סיבה יש למי שרוצה בהפרטה לתמוך בנייר העקרונות. תמיהה מצויינת. התשובה לכך, היא אותה התשובה לתמיהה, איך זה שאנשים המאמינים בקיבוץ שיתופי תומכים בעקרונות הללו – אנו נושאים באחריות לקיומה של אורטל ועתידה, ומבינים שאין מנוס מוויתורים ומגיבוש קונסנזוס חדש.
****
בקבוצת הדיון בה השתתפתי, הציעו חברים לקיים הצבעה רק על סעיף 1 בעקרונות, המדבר על יצירת קשר בין הכנסות החבר מעבודה לבין תקציבו. הצבעה כזו היא החמצת כל העיקרון של בניית קונסנזוס. שוחרי הדרך השיתופית בפורום ההסכמות, לא היו תומכים בסעיף 1 ללא סעיפים 2-12. שוחרי דרך ההפרטה לא היו תומכים בסעיפים 2-12 ללא סעיף 1. המשמעות של ההצעה היא היותה מכלול המאפשר קונסנזוס חדש.
דף העקרונות אינו מודל מעשי, אך הוא מפת הדרכים לבניית המודל החדש של אורטל לשנים הבאות. אם יתקבל, נבנה על בסיסו את המודל. יש בתוכו מרחב של פרשנויות, ועוד ישברו קולמוסים רבים ותתעוררנה מחלוקות עמוקות בגיבוש המודל. אין זה מן הנמנע, שאנשים התומכים בדף העקרונות והיו שותפים לעיצובו, לא יתמכו במודל המעשי, כי יהיה שיתופי מידי או פחות מידי שיתופי לטעמם. אבל דף העקרונות יוצר מסגרת, שלבטח אין היא שיתוף מלא ולבטח אין היא קיבוץ מעמדי.
הסעיפים אודות חינוך, תרבות, חד"א, בריאות, ביטחון סוציאלי, משאבי אנוש, פערי שכר מוגבלים ועוד אינם מאפשרים הפרטה.
ניקח לדוגמה את סעיף החינוך: "החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי באחריות ובמימון הקהילה, ברמה הקיימת היום לפחות (מגיל 0-18)". המושג "הפרטה" אינו מתיישב עם אחריות ומימון הקיבוץ על מערכת חינוך נפלאה כזו – גני ילדים ופעוטונים מעולים הפועלים כל יום עד 16:15 כולל בכל החופשות, בתי ספר משובחים כמו אלה בהם לומדים ילדינו, מערך חינוך בלתי פורמלי כל כך מוצלח ומושקע, שמהיכרות אישית קרובה אני יכול להעיד שאין כמותו באף יישוב בגולן וספק אם יש כמותו ביישוב כלשהו בארץ, ועוד לא הזכרתי את תנועת הנוער, את הפתרונות שלנו לחינוך מיוחד, לבעלי צרכים מיוחדים וכו' וכו'. דף העקרונות אומר בפירוש שכל זה ישאר כפי שהוא היום. מה, אי אפשר לשנות? אפשר בהחלט. הרי נאמר בפירוש – "לפחות". כלומר, ניתן לשנות, אך השינוי האפשרי הוא רק לכיוון של טיוב המערכת והרחבת האחריות המשותפת, בשום אופן לא בכיוון של הפרטתה. הוא הדין בתרבות.
בנושאים אחרים האמירה אינו כה חד משמעית. למשל – חד"א. כאשר מדובר על "מימון שמתחלק בין החבר לקהילה", מגוון האפשרויות לחלוקה בין החבר והקהילה רחב. אך הדבר המשמעותי הוא עקרון היסוד – "חדר אוכל פעיל באחריות הקהילה". כלומר, בראש ובראשונה, מודל שבו הקהילה אחראית לכך שחדר האוכל ישאר פעיל, בשל חשיבותו החברתית והתרבותית (אגב, אני תומך בהפרטה חלקית של חד"א גם בקיבוץ השיתופי, כפי שהפרטנו את החשמל והרכב, למשל, ובלבד שימשך קיומו הפעיל).
אני מקווה, שהאחריות של חברי פורום ההסכמות לעתיד אורטל והנכונות לוותר למען השלום בתוכנו, תהיה מופת לכל חברי אורטל, וכפי שבתוך הפורום הגענו להסכמות, כנגד כל הסיכויים, כך יהיה גם בקיבוץ כולו.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
