הבלוג של אורי הייטנר

סדר פסח תש"ע– משפ' הייטנר רבתי (אצל אסתי – 21 משתתפים)

פתיחה

יומולדת לע"י. מעבדות לחירות. להזדהות ולהרגיש כאילו אנחנו יצאנו ממצרים. סדר משמעותי – לא חייבים הכל, אבל מובן ומשמעותי. אפשר לגרוע ולהוסיף. להתאים לנוכחים – ילדים, מבוגרים וכו'.

הצגת הכיסא הריק – שמות השבויים והנעדרים: גלעד שליט, רון ארד, צבי פלדמן, יהודה כץ, זכריה באומרל, מג'די חלבי, גיא חבר, יונתן פולארד.

הסבר על "קדש ורחץ" – שיר עם מנגינה, חרוז וכו'. לסייע לזכור את מהלך הסדר. לא עוסק בתוכן אלא במסגרת הטקסית. הלב – "מגיד" – ההגדה. סיפור יציאת מצרים, תולדות ע"י, לקחים לימינו. אנו ניגע בכל אחד מהסימנים.

מנהג הייטנרי – לאכול את המרק לפני ההגדה, כדי לאפשר שמירה על עניין עד "שולחן עורך". זה המקור של הכרפס. אחרי הקידוש.

        קדש

הקידוש = ייחוד. מייחד מישהו או משהו מן הרגיל והשוטף. שבת וחג. קריאת הקידוש.

        ורחץ

נטילת הידיים שלפני הכרפס. אפשר שרק עורך הסדר וכל מי שרוצה.

        כרפס

הטקס – העתקה של הסימפוזיון. מתאבנים בהתחלה. מספיק כדי לא להיות רעבים אלא עירניים. אבל לא יותר מידי, כדי שיהיה מקום לארוחה העיקרית. ירק ירוק טבול במי מלח.

לטבול תפו"א במלח. "בורא פרי האדמה".

אכילת מרק.

יחץ

הסדר – מנהג בני חורין, מלכים. יושבים על כריות. אוכלים לשובע. אבל ההתחלה – הזדהות עם העבדים, עם העניים. המצה – לחם עוני. חוצים אותו, כי אין מספיק, שומרים חצי לעתיד.

המצה האמצעית מן השלוש – חוצים. החצי הקטן מחזירים. הגדול – עוטפים במפה ושומרים לאפיקומן. חובה לאכול מן האפיקומן, ואם לא אוכלים ממנו, אי אפשר לגמור את הסדר.

        מגיד

לב הסדר. לספר ביציאת מצרים. אפשר ורצוי להוסיף ולדרוש. פה-סח. נקרא את כולו. אחרי הארוחה – רק שירים.

מגלים את המצות.  מגביהים את הקערה.

הא לחמא – שירה. למה בארמית. תרגום. הסבר – האם רלוונטי לימינו? "השתא הכא"? אנו בא"י. השתה עבדי? בהגדה הקיבוצית: "השתא אנחנו גאולי ישראל, לשנה הבאה כל ישראל בני חורין בארעא דישראל". מתחיל בגנות ונגמר בשבח. עבדים – בני חורין. גולה – א"י. צדקה (אדם לאדם), צדק (בני חורין) וגאולה לאומית.

מוזגים כוס שניה.

מה נשתנה – במשנה: "וכאן הבן שואל אביו. ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות" וכו'. תכנת גיבוי לילדים מוגבלים. מאוחר יותר הלכה – גם אם אין ילדים ואפילו אדם את עצמו.

גם נשיר, אבל שאלות הילדים. אסף, היחיד שהרים את הכפפה מראש. אפשר לשאול במהלך הערב.

אסף: מה זה קמחא דפסחא?

איסוף כסף לעניים, לקנות מצרכים לפסח. בארמית – קמח לפסח. קמח כדי שיוכלו לאפות מצות (כאשר אנשים אפו בעצמם).

שירה – מה נשתנה? ים (+גיבוי). מה השאלה ומה התשובה? לפי המנגינה – לא הגיוני. שאלה וארבע תשובות, אבל יש 4 קושיות. כל קושיה – במלואה. התשובה – עבדים היינו.

עבדים היינו – שירה. קריאה. האומנם עכשיו בני חורין? סחר בנשים, עובדי קבלן, עובדי משכורות וכו'. יציאת מצרים בדורנו. סבא יוסי מספר על עלייתו ארצה.

הפתעה לסבא יוסי: ההגדה לבית הייטנר – הראיון המקיף שנערך ליום הולדתו השמונים, מעוטר ועם תמונות, בהפקה של נועה.

מעשה ברבי אליעזר – מה הקשר לצומת מסובין? אצל רבי עקיבא – הצעיר ביותר. המסורת – תכנון המרד. לא נכון, אבל מסר חשוב – אקטואליות. קריאה.

ארבעה בנים – הסבר: דוגמה איך להתייחס. לתת לכל ילד את ההסבר בהתאם להבנתו. "חנוך לילד לפי דרכו" – הקדים את זמנו. במשנה: "לפי דעתו של בן אביו מלמדו". סוגים של ילדים? או תקופות בחיי אדם? או: בכל אחד יש מכל הארבעה. מדרש – שלוש פעמים בתורה נכתב "והיה כי ישאלך בנך לאמור" (בנוסחים שונים) – המדרש התאים כל שאלה לאחד הבנים. ופעם אחת אין שאלה אלא רק "והיגדת לבנך" – שאינו יודע לשאול, גם צריך לספר לו "את פתח לו".. קריאה. הרשע "העבודה הזאת לכם". הוציא עצמו מן הכלל – כפר בעיקר. מי בימינו? (סרבנים). ושירה: ארבעה אחים (נעמי שמר).

והגדת לבנך – קריאה. הסבר – ויכוח מתי צריך לספר. והתשובה – רק בסדר, כיוון שעם כל הסמלים הילדים יתעניינו וישאלו ואז ההסבר יהיה משמעותי וייזכר.

מתחילה עובדי עבודה זרה – הסבר: שני מהלכים בסדר. א. גאולה לאומית - מעבדות לחירות "עבדים היינו". ב. גאולה רוחנית – מפגאנים למונותאיסטים. "בתחילה עובדי עבודה זרה". במשנה: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח". קריאה.

ברוך שומר הבטחתו לישראל – קריאה. הסבר: היתה תכנית מראש. מה הסיבה? לחנך את העם לשנוא את העבדות ולהביא לעולם מסר של צדק חברתי. חוקי התורה. חזון הנביאים. מגילת העצמאות. האם בימינו?

והיא שעמדה – מכסים את המצות. מגביה את הכוס. שירה. הסבר: מי זאת "והיא"? ההבטחה (קודם). מדרש – ו' סדרי משנה, ה' חומשי תורה, י' הדברות, א' אלוהינו.

ארמי אובד עמי – מגלים את המצות. לב ה"מגיד". מקרא ביכורים: תולדות ע"י בחמישה משפטים. במשנה נאמר: "ודורש מ"ארמי אובד עמי, עד שיגמור הפרשה כולה". בפועל בהגדה – לא קוראים את "ויביאנו אל המקום הזה". הגדה שעוצבה בגלות. לא מעודכנת. יש לעדכן. ההגדה הקיבוצית – קוראים עד הסוף (ללא המדרש). ההגדה הקיבוצית – סיפור יציאת מצרים מתוך המקרא. לקרוא את הטקסט מהמקור. מהו מדרש? דורשים כל מילה (לא נאריך). קריאת המדרש. הסבר: בדמיך חיי. מתוך נבואת נחמה ביחזקאל. מדמה את ישראל לנערה. מתבוססת בדמיך – בדמיך חיי. לא להתייאש, להיבנות מתוך המצוקה.

עשר המכות - טפטוף מהיין – דם ואש ותמרות עשן. טפטוף מהיין – עשר המכות. דעות שונות למנהג טפטוף היין. דון יצחק אברבנל: אין שמחה לאיד. אמפתיה לאויב "בנפול אויבך אל תשמח". היין – שמחה. מחסירים מהיין, מחסירים מהשמחה בשל הסבל של האויב.

קריאה – כמה לקו?

דיינו – שירה וקריאת "על אחת כמה וכמה". על פי המחקר – עתיק, מתקופת ביהמ"ק. שוב – סיפור יציאת מצרים, הפעם בשירה.

שאלת אסף: מה זה היה המן. תשובה: תקציר אגדות חז"ל בנדון.

פסח, מצה ומרור – חידון לראות אם הבנו את הסמלים.רבן גמליאל: לספר בהלכות הפסח, כדי לשמר את מנהגי התקופה שבית המקדש היה קיים. הסדר בתקופת ביהמ"ק – מנגליה גדולה. פסח = קרבן הפסח. הכבש שכל משפחה הקריבה. התחליף – זרוע. קריאה והצבעה על הזרוע, המרור והמצה.

בכל דור ודור –  קריאה. שירה – הללויה. הסבר: תחילת ההלל.

לקרוא את השיר של אמנון ריבק:

כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם - אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה
אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

(שירה – בצאת ישראל ממצרים – אחרי האוכל).

כוס שניה.

        רחצה

נטילת ידיים.

        מוציא מצה

מרים את שלוש המצות ומברך. אוכלים מצות. אפשרויות: מצה בלבד. מצה במלח. מצה בחרוסת. לבחירתכם.

        מרור

איזה ירק? חז"ל – חזרת. במקור – חסה. קצת מרירות (היום מגדלים אחרת). האשכנזים – החזרת של היום. אפשר להמתיק בחרוסת.

        כורך

הסנדוויץ' הראשון. המצה התחתונה. חוצים לשניים. חרוסת ומרור.

        שולחן עורך

להשאיר מקום לאפיקומן.

ארוחה.

צפון

אפיקומן – קינוח. במשנה נאמר: "אין מפטירין אחרי הפסח אפיקומן". כלומר – אסור לאכול שום קינוח אחרי שאוכלים את קורבן הפסח. כיוון שהיום אין קורבן – יש קינוח. המצה שחובה לאכול אותה. אחריה אסור.

איפה? מי גנב? מו"מ ומתנה.

        ברך

מוזגים כוס שלישית. ברכת המזון. לא נקרא. נסתפק בשירת ב"שיר המעלות".

כוס שלישית.

כוס אליהו – הסבר: ארבע לשונות הגאולה. "והוצאתי... וגאלתי... והצלתי... ולקחתי...". אבל יש המשך "והבאתי אתכם אל הארץ". הגדת הגלות. במקום כוס חמישית – אליהו, שהוא אמור לבשר את הגאולה. דמותו של אליהו במקרא ובאגדות חז"ל – ממה נובע ההבדל? האם היום, יש מדינה, צריך לשתות כוס חמישית? האם הגענו לגאולה, למנוחה ולנחלה? לא מקובל.

בילדותנו אצל הדוד. שירה – אליהו הנביא.     

        הלל

מוזגים כוס רביעית. לא נקרא את ההלל. נשיר "בצאת ישראל ממצרים".

כוס רביעית.

        נרצה

נוסף בימי הביניים. פיוטים ושירים על הגאולה והחזרה לירושלים ובניין בת המקדש. ובסיום – שירים עממיים.

שירה: חסל, לשנה הזאת, ויהי בחצי הלילה ושירה – קרב יום, אדיר במלוכה, אחד מי יודע, חד גדיא (אסף).

שירי השירון ("עת הזמיר הגיע") - אילן מלווה על הפסנתר: ארבעה אחים. המסע לא"י. הלך הגשם. שמחה רבה. דומם שטה. שלח את עמי. באביב את תשובי חזרה, ספירת מלאי, חד גדיא ("על גבע רם"), ניצנים נראו בארץ.