הדרכת תוכן 31.3.10 – "לפתח הר געש" (דן אלמגור / דני ליטני)
מזה כשש שנים מתנהל מפעל חברתי נפלא – "נפגשים בשביל ישראל". הליכה של ישראלים מכל הזרמים, חילונים ודתיים, בצוותא לאורך שביל ישראל, מאילת עד אנדרטת אסון המסוקים בשאר ישוב. המפעל הוא להנצחת אבי אופנר, שנפל באסון המסוקים, ולזכר חללי האסון. קבוצה קטנה עושה את כל המסלול, ורבים מצטרפים ליום או יותר. כל יום מוקדש לזכרם של חללי צה"ל שונים, הן מאסון המסוקים והן ממערכות ישראל. במהלך המסע, מתקיימים דיונים וסדנאות בנושאים שונים. מידי שנה נקבע נושא שנתי, וממנו נגזר הנושא היומי. הנושא השנתי השנה הוא הזמר העברי. כל יום מוקדש לשיר. בכל יום מובילים מדריך ידיעת הארץ ולצדו מדריך תוכן. מידי שנה, אני מדריך תוכן במשך יום או יומיים, מטעם המדרשה באורנים.
ביום זה השתתפו 450 איש. המסלול - מגבעת אולגה למעגן מיכאל (14 ק"מ).
טקס פתיחת בוקר: הצגת עצמי. הצגת השיר וקריאת שני הבתים האחרונים: עוסק ב"צומוד", בציונות.
השמעת השיר (אלמגור / דני ליטני).
עצירה ראשונה:
אין לי ארץ אחרת / אהוד מנור
אין לי ארץ אחרת / גם אם אדמתי בוערת / רק מילה בעברית חודרת/
אל עורקי אל נשמתי / בגוף כואב / בלב רעב / כאן הוא ביתי. // לא אשתוק כי ארצי / שינתה את פניה / לא אוותר לה אזכיר לה / ואשיר כאן באוזניה / עד שתפקח את עיניה. // אין לי ארץ אחרת / עד שתחדש ימיה / עד שתפקח את עיניה.
המסר של השיר: מחוייבות בלתי מותנית. הרקע של השיר במלחמת לבנון הראשונה. מחאה, אך גם מחאה נגד המחאה (ראש קטן, סרבנות, "אם שרון יהיה פעם רוה"מ נרד מהארץ").
אמירות בציבור הדתי לאומי אחרי ההתנתקות: צבא, דגל, יום העצמאות, התפילה לשלום המדינה.
דברי הרב שלמה אבינר: "כאשר בין שחרית למוסף, שליח הציבור אומר תפילה לשלום המדינה, זהו הרגע המאושר ביותר שלי בשבוע. כאשר אני שומע 'אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו' אני קם כמו קפיץ ואיני משנה מילה אחת. כל ההוכחות שבעולם אינן משנות לי מאומה וככל שלועגים יותר – יותר אני אומר תפילה זו; יש לי חשק לקום ולומר לשליח הציבור: אמור עוד פעם ועוד פעם! יש לי חשק לקום ולנשק אותו. גם כאשר המדינה והממשלה מחללות קדושת שבת, אני ממשיך לומר תפילה לשלומן וגם כאשר הן מחללות קדושת הארץ – אני ממשיך להתפלל לשלומן. ולא אפסיק. כי זו המדינה שלי, אין לי אחרת, ואני אוהב אותה כמו שהיא. וזו הממשלה שלי, כן זו הממשלה שלי ואחזור על זה אלפי פעמים".
שיר שכתב אהוד מנור 9 שנים קודם, מלחמת יום הכיפורים. "אדמתי בוערת" – תרתי משמע. פשוטו כמשמעו.
ללכת שבי אחריך / אהוד מנור
להיוולד כל בוקר מחדש,
עם כל מילת פרידה למות מעט,
ולהביא אל העולם עוד בן ובת
בארץ של חלב, מרור ודבש.
ללכת שבי אחרייך,
לנשום את השמש הצורב,
לחלום אותך מול שמייך,
לכאוב אותך ושוב להתאהב.
לשאת חלום מבטן, מדורות,
לשאול באביבייך נחמה,
לחיות על פני ובתוכי האדמה
הנוראה והיפה הזאת.
ללכת שבי אחרייך...
עם ערב הד קולנו יעלה,
מבוקר יום אלינו הוא יבוא
ופדיוננו יראה עד בוא ערבו,
מתי סוכת שלומך עלינו תיגלה.
ללכת שבי אחרייך...
ההודעה במשיבון שלי בזמן המאבק. השימוש שלנו בשיר הזה כסיסמה – שני מסרים: א. לא נזוז מהגולן כי זו ארצנו. ב. בכל מקרה – מחוייבות בלתי מותנית, מול אמירות כמו "אם יפנו אותנו מהגולן אז ארד לניו-זילנד" וכו'.
עצירה שניה:
לקרוא קטעים נבחרים מתוך "כעכברים בספינה טובעת", רון מיברג, אוגוסט 2001 (בשיאו של גל פיגועי ההתאבדות):
"מדינה שאינה יכולה להציע לאזרחיה יותר מדם, יזע, דמעות, תמרות עשן וגוויות יקיריהם מפוזרות על מדרכותיה, אינה יכולה לכבול אותם לאדמתה; מדינה שקומץ מתנחלים המחופרים בעמדותיהם ובאדמת הזולת ומכתיבים סדר יום רצחני לשישה מיליון אזרחים, אינה יכולה לנחור בבוז אל מי שיוצאים בשעריה כדי לא לשוב; מדינה המטפחת את העוני, מרסקת את החינוך, נכנעת לתכתיבי חרדים, מייבשת ומרעילה את המים ומנפחת את ממשלתה לכדי רבע מהכנסת על חשבון משלם המיסים, אינה יכולה להתנפל על אביב גפן שאמר (או לא) לפני הנוער לשקול את עתידם ואת המשך חייהם בארץ האוכלת הזאת.
לעולם לא אחדל מלהתפלא על העוצמות שמחלצת מאיתנו הדיון ב'ירידה', כולל מאלה שאילו היו שמים בידם דירת שני חדרים קטנה במנהטן, מישרה קבועה בהעברת דירות אצל 'מוישה' ובית ספר יהודי לילדיהם, היו מסתלקים מכאן באישון לילה, כעכברים מספינה טובעת, בלי ליידע את החותנת.
במעמד צד אחד אני קובע בזאת, שאחרי חמישים פלוס שנות קוממיות מדממת, שעה שמיטב האופטימיסטים חדלו לראות את להבת התקווה מהבהבת בקצה המנהרה, אנו מוותרים בזאת על המונח 'ירידה' לטובת המילה 'הגירה'; מילה המיטיבה לתאר את שעושה הזולת, כאשר הוא ישראלי, אירי או סיני, כאשר הוא משתמש בזכותו המולדת להעתיק את מקום מגוריו לצידו השני של העולם או למדינה סמוכה. רק אומה היסטרית, רדופת תחושות אשם והבאה חשבון קנטרני עם אזרחיה, מרשה לעצמה לעקור אותם אל החיים הקלוקלים שקמו לנו כאן ולהכריח אותם לעמוד, בחזה מנופח מגאווה יהודית, על סיפון 'אח"י-טיטאניק', שקרחון גדול חורר את ירכתיה וחרטומה מאיים להזדקר. הניחו לאביב גפן. הניחו להולכים. הניחו למהגרים. אחת הפרשנויות הלא מפליגות של הדמוקרטיה, היא זכותו של הפרט ללכת ולשוב כאוות נפשו. זה איננו נושא לדיון ציבורי. ...יצחק רבין ז"ל, מי שהנחיל לנו את המכתם המזלזל 'נפולת של נמושות' [להסביר], מתהפך ודאי בקברו. מצד שני, אולי גם רבין המנוח, פוליטיקאי שהחליף את עורו בהתפכחות מדינית מרהיבה, היה נסוג מהאמירה הנחותה ההיא, שהוציאה את דיבתם של רבים וטובים. אולי טובה 'נפולת של נמושות' ממשפחות שלמות הנמחקות מעל פני הארץ הקשה והבלתי אפשרית הזאת. משפחה אחרי משפחה, מת אחרי מת".
אמרות חכמים:
א. שנו רבותינו: לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה נוכרים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר (ויקרא כ"ה, ל"ח): לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים".
כתובות ק"י ע"ב.
ב. כל המניח את א"י בשעת שלום ויוצא, כאילו עובד עבודה זרה. שנאמר (ירמיה ל"ב, מ"א): 'ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל לבי ובכל נפשי' – כל זמן שהן עליה, כאילו נטועים היו לפני באמת בכל לבי ובכל נפשי. אך אינן עליה – אין נטועין לפני באמת.
אבות דרבי נתן פרק כו, משנה ב'.
ג. "כל זמן שאתם בארץ כנען [א"י] הריני לכם לאלוהים; אין אתם בארץ – איני לכם לאלוה.
תוספתא, עבודה זרה, פרק ה'.
ד. שמעון בן אבא בא אצל רבי חנינא. אמר לו: כתוב לי איגרת כבוד [מכתב המלצה] ואצא לפרנסתי לחוץ לארץ. אמר לו: למחר אני הולך אצל אבותיך [אסתלק מן העולם], יהיו [אבותיך] אומרים לי: נטיעה אחת של חמדה שהייתה לי בא"י התרת לה לצאת לחו"ל.
ירושלמי, מועד קטן פרק ג', הלכה ה'.
ה. שנו רבותינו: אין יוצאין מארץ לחוצה לארץ אלא אם כן עמדו סאתיים של חיטים בסלע [ כלומר, שנתייקר מאוד שער התבואה]. אמר רבי שמעון: אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח [לקנות]; אבל בזמן שמוצא ליקח – אפילו עמדה סאה בסלע, לא יצא. וכן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: אלימלך [איש נעמי], מחלון וכיליון [שני בניו], גדולי הדור היו, ופרנסי [מנהיגי] הדור היו. ומפני מה נענשו [ומתו]? מפני שיצאו מא"י [בשנת בצורת] לחו"ל [אל ארץ מואב].
בבא בתרא צ"א, ע"א.
ו. רבי שמעון בן אלעזר אומר: חכם הדר בא"י ויוצא חוצה לארץ, פגם את עצמו [הטיל פגם בעצמו]; דר בה- משובח הימנו. ואף על פי שפגם, משובח הוא יותר מכל המשובחים שבמדינה [שלא גרו בא"י], משלו משל למה הדבר דומה? לברזל הינדואי [ברזל משובח מהודו], שבא ממדינת הים, שאף על פי שנפחת ממה שהיה [שנפגם בטילטולו] משובח יותר מכל המשובחים שבמדינות.
אבות דרבי נתן, פרק כ"ח.
ז. תלמידי חכמים שבא"י מנעימין זה לזה בהלכה, ותלמידי חכמים שבבל, מחבלין זה לזה בהלכה.
סנהדרין כ"ד, ע"א.
ח. כל חלומות השווא להתבולל ולהתבטל, לא זו בלבד שאנו שוללים אותם מוסרית, אלא שהם גם אוטופיים מעיקרם. זהו לקח מאה שנות אמנציפציה, וזהו גם מה שמתברר והולך בעצם הימים האלה- יום-יום. מכאן כי בלא ריכוז טריטוריאלי אין חיים ליהודים. זוהי תורת-החיים של העם היהודי וזוהי מצוות העשה, הנגזרים מן ההיסטוריה בת-זמננו... תמציתה של תורה זו היא- הגלות מאיימת השמדה; הטמיעה אינה אלא אשליה; אין קיום רוחני לעם ולאדם ללא קיום גופני; הגשמת הציונות היא אפשרות-החיים היחידה בשבילנו. ה"ראיה הריאליסטית" הבוטחת בקיומה של אפשרות אחרת, כבר עלתה בדורנו ב-6 מיליוני יהודים.
(יצחק טבנקין, "לקח ששת הימים", עמ' 114).
שאלות למחשבה בדרך:
1. האם היהדות, כדת מונותאיסטית, יכולה לקבל עמדה לפיה הדר בחוץ כמוהו כמי שאין לו אלוה. האם האלוהים מצוי רק בא"י?
2. מה הכוונה האפשרית באמירה הזאת, ובהשוואה של עזיבת הארץ לעבודה זרה?
3. היש בימינו תוחלת רוחנית לחיים יהודיים בגלות? האם ניתן לראות בחיים במדינת ישראל מחסום בפני התבוללות?
4. מה הקו האדום, המצדיק ירידה מן הארץ?
5. האם רק מצוקה קיומית מצדיקה ירידה, או יש להתייחס אליה כאל החלטה לגיטימית של כל אדם היכן לגור?
6. מה מהישראליות ומהיהודיות נשאר בישראלי היורד לחו"ל?
7. מה מהישראליות ומהיהודיות נשאר בילדיו ובנכדיו?
8. איך אפשר להסביר את הפסוק הזה? איזו עדיפות יש ללימוד תורה בא"י על לימוד תורה בגלות?
9. מה בין תפילה בגלות "לשנה הבאה בירושלים" לבין חיים בפועל בא"י?
10. מה בעיני טבנקין האיום העיקרי על העם היהודי כתוצאה מחיים בגולה – השמדה פיסית או שמד רוחני?
11. היום אין בעולם מקום שבו יהודים נרצחים בגלל יהדותם יותר מאשר במדינת ישראל. האם יש בכך כדי לערער על צדקת הציונות?
עצירה שלישית: סדנה (חלוקת הדפים – דיון בחברותות) הכרות: הציגו את עצמכם: שם, ישוב, וגם: מי כותב/ת הפזמונים הישראלי החביב/ה עליכם ביותר?
לפתח הר געש
מילים: דן אלמגור, לחן: דני ליטני. ביצוע: דני ליטני.
כְּשֶׁאַתָּה קוֹרֵא בָּעִתּוֹנִים
עַל הִתְפָּרְצוּת הַר גַּעַשׁ בְּסִיצִילְיָה
עַל קְבוּרָתָם שֶׁל שְׁנֵי כְּפָרִים שְׁלֵמִים
בְּנִיקָרָגוּאָה בְּצִ'ילֶה אוֹ בְּהֹדּוּ;
כְּשֶׁאַתָּה קוֹרֵא בָּעִתּוֹנִים
אַתָּה שׁוֹאֵל אֶת עַצְמְךָ מַדּוּעַ?
מַדּוּעַ זֶה שָׁבִים הָאִכָּרִים
דַּוְקָא לַמִּדְרוֹנוֹת אֲשֶׁר בָּגְדוּ?
מַדּוּעַ זֶה אֵינָם נָסִים מִשָּׁם,
וּמְחַפְּשִׂים מָקוֹם יוֹתֵר בָּטוּחַ,
שֶׁבּוֹ יוּכְלוּ, סוֹף סוֹף, לִחְיוֹת בְּשֶׁקֶט
אַחַת וּלְתָמִיד?
הֲרֵי אַחַת לְכֹל כַּמָּה שָׁנִים
- כָּךְ בְּפֵרוּשׁ כָּתוּב בָּעִתּוֹנִים -
שׁוּב תִּתְפָּרֵץ הַלַּבָּה מִן הָהָר
וּתְאַיֵּם לִקְבֹּר אֶת כָּל הַכְּפָר.
מַדּוּעַ זֶה לַחְזֹר הֵם מִתְעַקְּשִׁים?
מַדּוּעַ אֶת הַכְּפָר אֵינָם נוֹטְשִׁים
אַחַת וּלְתָמִיד?!
יֵשׁ לִפְעָמִים, אַתָּה פּוֹגֵשׁ תַּיָּר,
וְהוּא שׁוֹאֵל: אֱמֹר נָא לִי, מַדּוּעַ -
מַדּוּעַ מִתְעַקְּשִׁים אַתֶּם לִחְיוֹת
דַּוְקָא לְפֶתַח הַר הַגַּעַשׁ?
הֲרֵי נִתָּן לִמְצֹא עוֹד בָּעוֹלָם
פִּנּוֹת שְׁקֵטוֹת, לְלֹא עָשָׁן וְרַעַשׁ,
וַאֲדָמָה מוּצֶקֶת וְטוֹבָה
שֶׁלֹּא תִּרְעַד מִתַּחַת רַגְלֵיכֶם.
מַדּוּעַ זֶה אֵינְכֶם זָזִים מִכָּאן,
וּמְחַפְּשִׂים מָקוֹם יוֹתֵר בָּטוּחַ,
שֶׁבּוֹ תּוּכְלוּ לִחְיוֹת, סוֹף סוֹף, בְּשֶׁקֶט
אַחַת וּלְתָמִיד?
הֲרֵי אַחַת לְכֹל כַּמָּה שָׁנִים
- כָּךְ בְּפֵרוּשׁ כָּתוּב בָּעִתּוֹנִים -
שׁוּב מִתְפָּרֶצֶת הַלַּבָּה מִן הָהָר
וּמְאַיֶּמֶת שׁוּב עַל כָּל הַכְּפָר.
מַדּוּעַ זֶה אַתֶּם כֹּה מִתְעַקְּשִׁים,
מַדּוּעַ אֶת הַכְּפָר אֵינְכֶם נוֹטְשִׁים
אַחַת וּלְתָמִיד?
וְאָז פִּתְאוֹם - אַתָּה מֵבִין אוֹתָם:
אֶת הָאִכָּר שֶׁעַל הַצִּ'ימְבּוֹרָסוֹ,
וְאֶת הָאֵם שֶׁעַל הַפוֹגִ'יסַאן,
וְאֶת הַיֶּלֶד עַל הַוֶּזוּב.
גַּם הֵם יוֹדְעִים, וַדַּאי, שֶׁבָּעוֹלָם
פִּנּוֹת שְׁקֵטוֹת יוֹתֵר מֵהַר הַגַּעַשׁ,
וַאֲדָמָה הַמּוּצָקָה מִזּוֹ
שֶׁבָּהּ טְמוּנִים בָּתֵּי אֲבוֹתֵיהֶם.
גַּם הֵם יָכְלוּ, אוּלַי, לָזוּז מִשָּׁם,
וּלְחַפֵּשׂ מָקוֹם יוֹתֵר בָּטוּחַ,
שֶׁבּוֹ יוּכְלוּ, סוֹף סוֹף, לִחְיוֹת בְּשֶׁקֶט
אַחַת וּלְתָמִיד.
אַךְ הֵם דְּבֵקִים לְמִדְרוֹנוֹת הָהָר,
וּמְחַכִּים אוּלַי, אוּלַי מָחָר?
וּמְקַוִּים לַיּוֹם, שֶׁכְּבָר יָבוֹא,
שֶׁבּוֹ הָהָר יִשְׁקֹט מִזַּעֲפוֹ.
וְאָז עַל הַבַּזֶּלֶת הַשְּׁחֹרָה
אֵיךְ אָז יוֹרִיק הַדֶּשֶׁא וְיִפְרַח
אַחַת וּלְתָמִיד!
◄ האם החיים במדינת ישראל נדמים בעיניכם לחיים בפתח הר געש?
תלמוד בבלי, מסכת תענית דף כ עמוד ב
שאמר רבי ינאי: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר 'עושין לי נס', שמא אין עושין לו נס.
ואם תימצי [=תרצה] לומר עושין לו נס - מנכין לו מזכיותיו.
בנימין זאב הרצל, 'מדינת היהודים'
הרעיון שעליו אדבר הוא ישן נושן: לכונן ארץ מושב לבני ישראל. מכל רחבי תבל נשמעות תלונות של היהודים, ולקולן יתעורר הרעיון הנרדם הזה לתחיה [...] הנבחר בפלשתינה או בארגנטינה? אגודת היהודים תבחר בארץ אשר תוכל ואשר עליה יסכימו רוב בני עמנו. ארגנטינה היא אחת הארצות הדשנות והפוריות שבעולם, ארץ רחבת ידיים ואקלימה ממוצע. ממשלת העם בארגנטינה תתן לנו בחפץ לב כברת ארץ להיאחז בתוכה. ארץ ישראל היא ארץ מולדת אבותינו היקרה לנו ועד נצח לא נשכחהּ, לזכרה יחרד לב כל איש מאתנו ונפשותינו משתוקקות לשוב אליה...
בנימין זאב הרצל, 'מדינת היהודים', מופיע בתוך: א' הרצברג (עורך), הרעיון הציוני, כתר, 1970, עמ' 156, 171
נסו לדמיין מצב שבו אדם מצוי במקום סכנה ומצפה לנס.
◄ מה היה אומר לדעתכם ר' ינאי לאנשים שחיו בקריית שמונה בתקופת הקטיושות, או לאנשי שדרות?
◄ ומה היו עונים האנשים החיים 'לפתח הר געש'? מה הייתם אתם עונים לו?
◄ מהי הסיבה, ע"פ הרצל, לבחור דווקא בארץ ישראל כמושב לעם היהודי? האם היה מודע, לדעתכם, לסכנות שבישיבה בארץ ישראל?
הדיון אינו האם אנו "ארץ נהדרת" או "הר געש", אלא האם איפה שטוב לנו שם מולדתנו, או איפה שמולדתנו שם טוב לנו.
השמעת השיר.
עצירה רביעית:
סגירת שלושה מעגלים: מעגל "לפתח הר געש" – הדבקות בארץ, לאו דווקא כשקל וטוב אלא בעיקר ודווקא כאשר קשה. מעגל הנופלים – לזכרם ולאורם אנו צועדים. מעגל אהוד מנור, שבעוד פחות משבועיים ימלאו 5 שנים למותו.
סיפור השיר "יליד הארץ". נכתב לאחר שאמו הביע חרטה על העליה לארץ, לאחר מות אחיו הצעיר יהודה. השמעה – מפי יהודה מנור, בנו הקרוי על שם אביו.
יליד הארץ / אהוד מנור
אבא שר אני לך,
על שיום אחד
קמת ותלך.
אמא זה השיר הוא לך,
על ימי לכתך
אחרי אבי לכאן.
שמש בא אל החלון,
ענף ירוק מלילה נעור,
וילד שפקח עיניו לתכלת
כאן בארץ אל,
בצל כרמל,
ליד הנחל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
