הבלוג של אורי הייטנר

ביום ד' 7.4 הייתי אמור לצאת בחדווה והתרגשות למקום עבודתי החדש – מרכז "יובלים" במכללת תל-חי. במקום זאת, ביליתי בחוויה מסוג אחר לגמרי, בחדר הניתוח...

ומעשה שהיה, כך היה:

ביום ג' 6.4 השתתפתי במסע "נפגשים בשביל ישראל" כמדריך תוכן. בירידה התלולה מהתבור, מעדתי ופצעתי קשה את כף הרגל. פוניתי באלונקה אל ראש ההר ומשם הובהלתי למיון בביה"ח "העמק" בעפולה. אובחנו לי שני שברים בקרסול. נותחתי ונשתלו לי שתי פלטינות לקרסול. ביום ה' אחה"צ השתחררתי הביתה, מגובס ועם הליכון.

אין לי מילים לתאר את התפעלותי מצוות המחלקה האורתופדית בביה"ח – המקצועיות, המסירות, תודעת השירות, היחס הנפלא, ההסבר על כל דבר, הניקיון. כולם – הרופאים, האחיות והאחים, פיזיותרפיסטים, עובדי משק. ממש נפלאים.

זכיתי גם לחדר מצוין – שלושה קיבוצניקים. קראו לנו "החדר של המתלהבים": פצוע בתאונת סקי, פצוע בתאונת כדורסל ופצוע בתאונת טיול. הייתה בינינו כימיה נפלאה – כל הזמן היו צחוקים, אפשר לומר שהיינו בהיי... גם בין נשותינו הייתה כימיה מצויינת, כך שהבילוי היה לא כל כך נורא.

חוץ מזה, בחדר המיון אמרה לי נערה בת 17-18 שיש לי עיניים יפות... אז אולי בכלל כל העניין היה כדאי...

לקחים ומסקנות:

א. לא לטייל עם סנדלים!

ב. לשמוע בקול האישה!

ג. יותר טוב להיות בריא מאשר להיות פצוע.