הבלוג של אורי הייטנר

ניתוח שירו של קובי אוז

הנס תקוע בפקק תנועה של ניסים / ואנחנו רק נסים ומנסים / בואו נעצור בצד / אחד אחד / נהיה פתאום אחים / אנחנו לא לבד / זה נחמד / ביחד ממשיכים //  הנס תקוע בפקק תנועה של ניסים / לאביון ולחולה כבר אין כיסים / גם אם כוחנו תש / נביט ברש / ונדבות נשים / גם אם האות חלש / לא נאמר נואש / ניתן במעשים // אלוהים מי כמוך באילמים / וגם אנחנו כבר שכחנו איך מתפללים / יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְרֵוַח וְהַצָּלָה / יְהֵא חַיִּים וְשָׂבָע וְשֵׁיזָבָא וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה // הנס תקוע בפקק תנועה של ניסים / וגם המוות לא חדל להטיל מיסים / קו קו כולם כבר פה / בהר נבו / חוזים למרחוק / קו קו כולנו נבוא / בוא נבוא / מעז ייצא מתוק // אלוהים מי כמוך באילמים / וגם אנחנו כבר שכחנו איך מתפללים / יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְרֵוַח וְהַצָּלָה / יְהֵא חַיִּים וְשָׂבָע וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וּגְאֻלָּה.

 לנו ולכל עמו ישראל, וגם לכולם.

אי אפשר להבין את השיר הזה, הפותח את הדיסק, בנפרד מהיצירה כולה. שני המוטיבים שבה הם אחדות ישראל וצדק חברתי וכך גם כאן.

קובי אוז אומר, שאין טעם לצפות לגאולה נסית. הנס לא יבוא. הוא תקוע בפקק תנועה של נסים – יותר מידי ציפיה לנסים יצרה פקק כזה. אין נסים. האחריות היא עלינו. הגאולה היא מעשה ידי אדם – תיקון עולם ויצירת חברה טובה יותר. אנחנו סתם בורחים – זאת בריחה מאחריות ומהייעוד שלנו. הציפיה לנס היא מנוסה. צריך לעצור את המנוסה הזאת. לעצור בצד ולחולל שינוי. מה השינוי? קודם כל אחדות לאומית. להיות אחים. להמשיך יחד, כיוון שכשכל אחד לבד (אינדיבידואליזם קיצוני, הפרטה, סקטוריאליות) – אי אפשר להביא לשינוי. כל אחד לבד = ניכור ובדידות.

ההתייחסות לכל יהודי כאל אח, תחולל שינוי חברתי. האביון והחולה הם אחינו, ולכן יש לנו אחריות כלפיהם. סולידריות, צדק חברתי, מדינת רווחה. הן צדקה והן צדק (כפי שהוא מפרט בהמשך האלבום).

גם אם כוחנו תש – מעייף לדאוג לאחרים. ראו מה קורה בקיבוצים – תש כוחם של הקיבוצניקים מהשיתוף והערבות ההדדית והם מבכרים עליה את הבורגנות והמעמדיות. קובי אוז קורא לא להיכנע לעייפות, למאמץ תמידי למען הצדק החברתי.

נביט ברש ונדבות נשים – צדקה, לצד הצדק החברתי. אין די במאבק על דמות החברה. יש גם אחריות אישית לכל אחד לסייע לחלש שהוא רואה, שהוא מכיר.

גם אם האות חלש – איננו רואים את האלוהים ואת נסיו. האות חלש. אז מה? לא נאמר נואש. חולשת האות אינה פוטרת אותנו מאחריות. עלינו להיות אקטיביסטים, לעשות מעשה למען הצדק החברתי והסולידריות. אל לנו להשליך יהבנו על אלוהים. מלוא האחריות היא עלינו.

כאן הוא פונה לאלוהים. כמו בשירים אחרים בדיסק – הוא נמצא במרחב התפר שבין החילוניות והדתיות. יש לו שיר "תפילת החילוני". בשיר "אלוהיי" הוא אומר לאלוהים שהוא נבוך, לא יודע האם לקרוא לו אלוהים או אלוקים.

הוא פונה אליו, כמי שמודע לכך שאין לו ציפיה לשמוע תשובה. התפילה אינה למען אלוהים, אלא למען המתפלל. הציטוט "אלוהים מי כמוך באילמים" הוא מתלמוד בבלי, מסכת גיטין נו ע"ב. אלוהים אילם, כלומר איננו שומעים אותו, ובעצם גם אנחנו קצת אילמים, כיוון שבעשרות שנות הנתק החילוני שכחנו איך מתפללים.

יהא שלמא וכו' – אני מבין את הכנסת מילות הקדיש בשלושה היבטים. ראשית, השפה הארמית. לעתים, דווקא אי ההבנה המילולית, ה"אברה קדברה" הזה, מקל על החילוני להתחבר לתפילה. שנית, מילות התפילה המייחלות טוב – חיים, ושובע ורפואה וכו'. ולא פחות חשוב – סליחה וכפרה. שלישית – הקדיש הוא מעין גשר בין אלה שמתפללים ואלה ששכחו איך מתפללים. אלו ואלו מחוברים לקדיש, אומרים אותו בבית קברות. גם מי שאינו שומע תפילות בבית הכנסת, שומע את הקדיש בבית הקברות. לכן, החיבור בין האחים, בין הדתיים והחילונים, הוא במידה מסויימת באמצעות הקדיש.

גם המוות לא חדל להטיל מסים – תיאור המציאות שיש בה מוות. המוות גובה מאיתנו את המס שלו – אלה שמתים בכל שנה. הגאולה אינה תחיית המתים ולא אי מוות, אלא חיים שיש בהם טעם. חברה מתוקנת. הטעם – אחדות ישראל וצדק חברתי, כפי שהוא אמר בבית הראשון.

כולם כבר פה בהר נבו – א. בהקשר למס שהמוות גובה מאיתנו - כדאי לזכור שגם משה מת. ב. כולנו כבר במקום שבו אפשר לראות את הגאולה, כמו הר נבו שממנו נשקפת א"י. אבל בניגוד למשה, הוא מאמין שכולנו נבוא, בוא נבוא, אם נעשה את הדברים הנכונים.

מעז יצא מתוק – המקור הוא שמשון, אך הביטוי עומד בפני עצמו. החיוב היוצא מהשלילה. המצב הנוכחי שלילי, אך הוא מאמין שאנו בתהליך חיובי (כמו בשיר הבא, "אלוהיי" – "הסובלנות רוחשת מתחת לפני השטח").

בסוף השיר, מופיע מסר אוניברסאלי – לנו ולכל עמו ישראל, וגם לכולם. כלומר, עיקר האחריות שלנו היא לאחים, ליהודים, אך אנו מאחלים טוב לכל העולם וסולידריים כלפי הסובלים באשר הם.