הבלוג של אורי הייטנר

יוקרא בקבלת שבת בהפנינג כדור הארץ, בארגונו של תא "מגמה ירוקה" במכללת תל חי ובשיתוף מרכז "יובלים", קייאקי כפר בלום 7.5.10

הקריאה בפרשת השבוע, מאפשרת לנו לעמת מידי שבת בשבתו את עצמנו, כבודדים וכחברה, מול החזון הגדול, הרעיונות הגדולים, הערכים והציוויים שבתורה, שנועדו להאיר לנו את הדרך. לא כל הכתוב בתורה רלוונטי לימינו, אך ערכי המוסר והצדק הם נצחיים, כשבכל דור ודור עלינו לצקת בהם תוכן רלוונטי. אם אין אנו קוראים בפרשה קריאה טכנית, מצוות חכמים מלומדה, אלא קריאה מהותית, קיומית – קריאת הפרשה, כמוה כהצבת מראת ענק מול פנינו, המאפשרת לנו לבחון את עצמנו ונותנת לנו הזדמנות לתקן את הטעון תיקון. למרבה הצער המראה הזאת לא תמיד מחמיאה.

השבת אנו קוראים שתי פרשות: פרשת "בהר סיני" ופרשת "בחוקותי". נקרא כמה מן הפסוקים החשובים המופיעים בפרשת "בהר", ונציב אותן כמראה מול פני החברה הישראלית.

מצוות השמיטה – "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ." (ויקרא כה ו).

מצוות היובל – "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ." (ויקרא כה, י).

וכן – "וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ.  לו אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ.  לז אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ." (ויקרא כה, לה-לז).

כל המצוות הללו עוסקות בצדק חברתי. הצדק החברתי הולך יחד עם הוויתור, עם השמיטה, עם הנכונות של אדם לוותר על רכוש וממון, לוותר על רווח והישגים חומריים, למען חברה צודקת ושוויונית יותר.

הנושא המרכזי של פרשת "בהר" הוא היובל. בשנת היובל, אחת לחמישים שנה, חוזרות כל הקרקעות בא"י לבעליהם המקוריים, על פי החלוקה המקורית של הנחלות לשבטים ולמשפחות, ומשתחררים כל העבדים העבריים. בכך, אחת לחמישים שנה נמחקים הפערים הכלכליים שנוצרו מאז היובל הקודם – העשיר שצבר אדמות ונדל"ן מוותר על כל ההון שצבר וחוזר אל נקודת המוצא. העני שאיבד את רכושו ואדמתו, מקבל אותם בחזרה. כך, נוצרת מציאות של שוויון וצדק חברתי. נכון, מנקודת מוצא זו מתחילים מחדש החיים הכלכליים ונוצרים מחדש פערים. אך היובל מונע היווצרות פערים גדולים מידי, מווסת את הפערים ושולט על גובהם, אינו מאפשר התרחבותם מדור לדור באופן שבו נולד דור שלישי, רביעי וחמישי לעוני כמעט ללא מוצא, ומצד שני – דור רביעי וחמישי לעושר מופלג, שאין בו כל צורך. וגם במהלך השנים שעד היובל הבא, התורה אינה מאפשרת שוק פרוע וחזירי, אלא היא מחייבת את החברה ואת החזקים בה בחובות רבות ואוסרת איסורים, על מנת לקדם את הצדק והשוויון.

האם ניתן ליישם את היובל בחברה המודרנית? ספק רב. מה שחשוב אינו מילוי המצווה כלשונה, אלא אימוץ רוחה וערכיה ויצירת דרכים מעשיות להגשמתה בימינו. המצווה יוצאת נגד בולמוס ההתעשרות, רדיפת הבצע חסרת הגבולות והבושה וקוראת להתערבות חברתית לצמצום הפערים בחברה ככל הניתן.

איך עומדת החברה הישראלית אל מול המסרים של הפרשה הזאת? אם להיות ישרים עם עצמנו... רע מאוד. הפערים הכלכליים בתוכנו הם הגדולים בעולם המערבי. פערי השכר עצומים. שכר הבכירים על חשבון הקופה הציבורית הוא התגלמות החזירות חסרת הבושה. מקרי השוחד בצמרת ההנהגה, המציפים את כותרות העיתונים, הם ביטוי לאותה תאוות בצע חסרת גבולות, הפוגעת בחברה ובסביבה. פערים אדירים בחינוך מנציחים את העוני ומעמיקים את הפערים הכלכליים.

בשלושים השנים האחרונות ההפרטה הייתה לדגל המרכזי – לא הפרטה פרגמטית במקומות שבהם היא נחוצה כדי לאפשר לכלכלה לפעול ולנוע למען החברה כולה, אלא הפרטה כאידיאולוגיה חובקת עולם, ללא גבולות, הפרט ככל יכולתך, הפרטה גלויה וסמויה – כולל בחינוך, בבריאות, ברווחה ובביטחון הפנים. והלהיט החדש – הפרטת קרקעות הלאום.

המסר המרכזי של מצוות השמיטה והיובל הפוך – המסר הוא שהאדמה אינה שייכת לנו, אין אנו הבעלים שלה העושים בה כרצוננו, אלא היא נחלת הכלל, נועדה לטובת הכלל ואנו בני רשות לעבדה ולשמרה, לתקופה קצובה. פסוק המפתח בפרשתנו הנוגע לסוגיית הבעלות על הקרקע הוא: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי הָאָרֶץ  כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי." (ויקרא כה, כג).

לתובנה שהאדמה אינה עסק פרטי, אלא היא שייכת לכלל, יש גם משמעות אקולוגית גדולה. המשמעות היא שאל לנו לראות במשאבי הטבע מקור לרווח חומרי פרטי, אלא עלינו להשתמש בהם באופן מושכל ואחראי לטובת החברה כולה ולטובת הדורות הבאים. פרשת "הולילנד" מעידה על הקשר ההדוק בין החומרנות שאינה יודעת שובע, לבין הפגיעה בסביבה ובנוף.

מיד לאחר פרשת "בהר סיני" העוסקת במצוות החברתיות של היובל, באה פרשת "בחוקותי" וכהמשך ישיר פורסת רשימת ארוכה של ברכות ושל קללות. קללות איומות על עם ישראל אם לא ילך בדרך הנכונה. לא נקלקל את מצב הרוח, התיאבון ועונג השבת בחזרה על הקללות, אך עיקרן הן שאם לא ננהג כראוי, הארץ תקיא אותנו כיוון שלא נהיה ראויים לה. "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת-הָאָרֶץ" (ויקרא כו, לב) מזהיר האלוהים.

אולם "אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.  ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.  ה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן-הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם." (ויקרא כו ג-ו). ובהפטרה שאנו קוראים בשבת, אומר הנביא ירמיהו: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-מַיִם וְעַל-יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא ירא (יִרְאֶה) כִּי-יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי." (ירמיהו יז, ח).