כל אימת שישראל מצויה בעימות עם מדינה אחרת, מתייצב עיתון "הארץ" לצד היריב בעימות. כך גם בעימות הנוכחי עם טורקיה. במאמר המערכת "טורקיה איננה אויב" (4.6.10) מתוארת אידיליה בין שתי בנות ברית, שהופרה באשמת ישראל, במבצע "עופרת יצוקה". אין שמץ של אמת בתיאור זה.
מבצע "עופרת יצוקה" היה מהלך קלאסי של הגנה עצמית, מצד מדינה שלאורך 8 שנים אזרחיה הותקפו בירי אלפי טילים. אם הסיבה לקרע בין ישראל לטורקיה היא מבצע זה, יותר משהדבר מעיד על ישראל, הוא מעיד על טורקיה.
אך מבצע "עופרת יצוקה" אינו הסיבה למשבר, אלא התירוץ התורן לדרדור מכוון מצד טורקיה, של מערכת היחסים שלה עם ישראל. אכן, בין המדינות התקיימו יחסי ידידות חמים וברית אסטרטגית ששירתה את האינטרסים הכלכליים, הביטחוניים והמדיניים של שני הצדדים. ברית זו לא נסדקה כהוא זה בשתי אינתיפאדות ובאירועים כמו מבצע "דין וחשבון", מבצע "ענבי זעם", מבצע "חומת מגן" ועוד. כמו הברית האסטרטגית בין ישראל לאיראן, גם הברית עם טורקיה נגדעה בשל חילופי השלטון אצל בת בריתנו לשעבר.
באיראן חילופי השלטון היו במהפכה ולכן הקרע היה מיידי. בטורקיה התהליך היה אבולוציוני ודמוקרטי ולכן תהליך הקרע הוא איטי. הממשלה האסלאמית בראשות ארדואן, מבצעת מהפכת נגד למהפכת אתא-טורק – תהליך דה-מערביזציה מובהק וחיזוק צביונה המוסלמי. ביחסי החוץ, הביטוי המובהק לכך הוא חבירתה לציר הרשע של איראן, סוריה, חיזבאללה וחמאס.
בשל תפקידו המסורתי של הצבא כשומר החותם של החוקה החילונית של טורקיה, ארדואן מקדם את מהלכיו במתינות ובזהירות, צעד אחר צעד. בשנים הראשונות לאחר עלייתו לשלטון ב-2003 הוא נזהר מרפורמות מרחיקות לכת, בטרם יבסס את שלטונו. ככל ששלטונו התבסס, כך הוא חש ביטחון רב יותר לקדם את מדיניותו, תוך ניצול הזדמנויות לצורך קפיצות מדרגה.
ההתקרבות לציר האיראני, טומנת בחובה התנתקות הדרגתית מישראל. מבצע "עופרת יצוקה" וה"מצור" על עזה היו עילות לזירוז המהלך, אך בוודאי לא הסיבה להן. מאמר המערכת מציין, כהוכחה לידידות הטורקית שהופרה ב"עופרת יצוקה", את התיווך הטורקי בין ישראל לסוריה, לפני שנתיים. אולם העובדה שאולמרט בחר דווקא בארדואן להיות "מתווך הוגן", כביכול, היא בעיקר ביטוי לחוסר תבונתו המדינית של אולמרט וקוצר ראותו.
טורקיה היא היום אחת המובילות במסע הנואל של דה-לגיטימציה למדינת ישראל ולזכותה להגנה עצמית. המדינה שממשיכה להכחיש את טבח העם הארמני, שממשיכה לדכא את הכורדים, שממשיכה לכבוש את חלקה הצפוני של קפריסין, מרשה לעצמה להוביל את מתקפת האשמות השווא המרושעות נגד ישראל. ההבדל בין "מרמרה" ל"רייצ'ל קורי" ממחיש לנו את היחסיות בחיים. אחרי ספינת הטרוריסטים מתורכיה, הספינה האירית מצטיירת כ"אמא טרזה".
">המשט לעזה הוא צעד פרובוקטיבי קיצוני במסגרת מסע זה. במקום לנסות לפייס את הטורקים המדרדרים מיום ליום את מערכת היחסים, ראוי היה שהממשלה תעבור ממגננה למתקפה. מן הראוי שישראל תגנה את טורקיה על פעולתה, תגיש תלונה נגדה למועצת הביטחון על המשט ועל מציאותם של טרוריסטים טורקים על סיפון "מרמרה". מן הראוי שישראל תסיר את הכפפות, ותצא נגד דיכוי הכורדים ונגד הכחשת הטבח בארמנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
