שליחתו של בנימין בן אליעזר – פואד להיפגש עם שר החוץ התורכי, מאחורי גבו של שר החוץ הישראלי, היא ליקוי חמור בסדרי ממשל ובמנהל תקין. אך זו צרה קטנה בפרשה. צרה חמורה הרבה היא יותר, היא שממשלת ישראל, מממשלה של מדינה ריבונות, או לפחות – אמורה להיות מדינה ריבונית, מצטרפת לחרם כלפי שר החוץ שלה, בלי להבין שבכך היא נותנת הכשר לחרם על מדינת ישראל.
ראש ממשלת ישראל נותן לתורכיה, הנוהגת כלפי ישראל כמדינת אויב לכל דבר, את הפריבילגיה לא רק להחרים את שר החוץ הישראלי, אלא גם לבחור את השר הנוח לה. ואין לתורכיה שר נוח בממשלת ישראל יותר מפואד, שמקפיד לנהוג כשופרה והתועמלן שלה בישראל. לפני חודשים אחדים הוא חזר מתורכיה והצהיר הצהרה מגוחכת שהמשבר בין המדינות מאחורינו. בהזדמנות אחרת הוא אמר... לא נעים לצטט, בכל זאת מדובר בשר בממשלת ישראל... שהמשבר עם תורכיה נובע מכך שהנשיא פרס נופף באצבעו לעבר ארדואן בעימות ביניהם בדאבוס ובכך פגע בכבודו...
מי ששולח דווקא את השר הזה לחלות פני שר החוץ התורכיה – האידיאולוג של הצטרפות תורכיה לציר הרשע של האסלאם הג'יהאדיסטי, מאותת בכך על כוונתו לזחול על הגחון לעבר תורכיה. לכן, לא הופתעתי כאשר שמעתי שישראל כבר מגששת בכיוון של תשלום פיצויים למחבלי "מרמרה" ואולי גם להתנצלות בפני מי שמדינה ריבונית הייתה דורשת את התנצלותם. לא, איני מאמין להכחשות, של מי ששלח לתורכיה דווקא את פואד.
מדינה המוחלת על כבודה, אין כבודה מחול.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
