הבלוג של אורי הייטנר

           א. התעלות

שלושה מהלכים חברתיים חשובים נערכים באורטל. שניים מהם – תהליך בניית ההסכמות והתהליך החברתי, נמצאים "בראש הכותרות" ומעוררים עניין ציבורי רב. השלישי – עיצוב חזון החינוך באורטל, נערך במשך חודשים ארוכים בקבוצה קטנה, ואף שפה ושם נמסרו דיווחים במידף, התהליך לא היה לנושא מרכזי בסדר היום האורטלי.

אני שותף לשלושת התהליכים, כחבר הצוות המוביל של תהליך ההסכמות, כחבר הצוות החברתי וכחבר בצוות חזון החינוך. באופן אישי, התהליך שבו חשתי חשיבות רבה יותר בהשתתפותי, היה בחזון החינוך. ההשתתפות בתהליך הייתה בעבורי ממש חוויה של התעלות, של התנתקות מהבעיות השוטפות של היומיום כדי להתעסק בדברים החשובים ביותר, בניסוח מסמך מכונן – על מה אנו מחנכים את ילדינו. הדיון בנושא לא יצא מתוך הבעיות השוטפות, אלא מהגדרה – מיהו בוגר מערכת החינוך באורטל, אליו אנו שואפים. מתוך ההגדרה הזו, בנינו את התכנית, ובה המטרות החינוכיות והארגוניות בכל קבוצת גיל, שנועדה להביא להצלחה במטרת העל שהצבנו בפנינו.

השיחה הפתוחה בשבוע שעבר הייתה חשובה מאוד, אם כי התאכזבתי למדי ממספר המשתתפים. הנושאים שעלו בשיחה מחייבים המשך התהליך, וקיום שיחות פתוחות ואסיפות נוספות בנושא החשוב כל כך – החינוך.

          ב. נר לפעלו

כאמור, מטרת העל של מערכת החינוך, נוסחה באפיון דמותו הראויה והרצויה של בוגר מערכת החינוך. זה החזון. המשפט המסיים של החזון היה "אדם שערכי אורטל יהוו נר לפועלו".

על ניסוח משפט זה התחבטנו רבות. ההתלבטות הייתה בסוגיית ההגשמה של בני אורטל באורטל. האם עלינו להגדיר בחזון בחירה בחיים באורטל? בחירה באורטל כבית לחיים?

ברור שאנו חפצים בבחירה של בנות ובני אורטל בחיים בקיבוץ אורטל. אולם לא פחות מכך אנו מחנכים לבחירה חופשית. האם נכון לציין את הציפיה והרצון שלנו בבחירה החופשית בחיים באורטל, כחלק ממטרת העל של החינוך?

אם בן קיבוץ יבחר לחיות במקום אחר – נכשלנו בחינוכו? ומצד שני – האם בטוח שכל בן שיבחר באורטל, נוכל לראות בו הצלחה? הרי אפשר לגור באורטל, אך לא על פי ערכי אורטל. אפשר לגור באורטל ולא לחיות את אורטל. אפשר להיות נוכח פיסי אך לא לתרום לחברה ומערכותיה. האם מי שזו בחירתו, הוא אדם שהגשים את הערכים עליו אנו מחנכים? ולעומת זאת, אם בת או בן אורטל, יבחרו בדרך חיים של תרומה לכלל ועשיה ציונית וחברתית במקום אחר בארץ – למשל, בחינוך בפריפריה או בהקמת התיישבות חדשה – אפשר לומר שאין הוא מגשים את ערכי החינוך של אורטל?

ההגדרה "אדם שערכי אורטל יהוו נר לפעלו" היא התוצאה של דיון אליו חזרנו לאורך מספר ישיבות. אני חושב שמצאנו את הנוסחה הנכונה. עם זאת, אין לטעות ברצוננו לראות את בנינו ובנותינו ממשיכים את הדרך, בוחרים בחיים משמעותיים באורטל.

          ג. ערכים ציוניים ויהודיים

במטרת העל הגדרנו "אזרח ישראלי בעל זהות ציונית ויהודית". בערכי הליבה, לאורם אנחנו מחנכים, הגדרנו, לצד ערכים אוניברסאליים וערכים אורטליים, חברתיים וקיבוציים – ערכים ציוניים ויהודיים: אהבת הארץ והעם, זהות ותרבות יהודית, שירות ביטחוני משמעותי.

במטרות החינוכיות של כל קבוצת גיל פרטנו את דרכי ההגשמה של ערכים אלה. בגיל הרך, למשל: "מפגש עם התרבות היהודית", "חינוך בעל זיקה לתרבות היהודית", חינוך במעגלי החיים השונים ובהם - המדינה. בקבוצת ז'-י"ב הגדרנו "מעורבות בקהילה ובסביבה ועידוד לתרומה ושירות משמעותיים לחברה הישראלית. תרומה ומעורבות בקהילה ובחברה הישראלית במעגלים השונים".

בשנים האחרונות, נערכת בתוך החברה הישראלית מתקפה על הציונות (שחוברת למתקפת הדה-לגיטימציה כלפי מדינת ישראל). כאשר יישובים בגליל ניסחו את חזונם, ובו הגדירו עצמם כיישובים יהודיים וציוניים, הם הותקפו קשות בקמפיין שאותו הוביל עיתון "הארץ" והוקעו כ"גזענים", שמטרת הגדרתם היא לחסום עצמם מפני ערבים וכו'.

אני גאה לחיות ביישוב שאינו נכנע למתקפה הזו, ומכריז בגאווה על צביונו וערכיו היהודיים והציוניים. אני שותף לקריאה שעלתה בשיחה הפתוחה לחזק את החינוך היהודי באורטל יותר מכפי שהוא היום.

אין כל סתירה בין ערכים אוניברסאליים לערכים לאומיים, כפי שאין כל סתירה בין להיות אדם לבין להיות יהודי. מי שמציג סתירה כזו, בין אם הוא לאומן, שלבו גס לערכים האוניברסאליים ובין אם הוא ליברל רדיקאלי קוסמופוליטי הבז לערכים לאומיים, הוא בעיניי אדם פחות טוב, ממי שמחנך אדם לשלמות המכילה ערכים לאומיים ואוניברסאליים בכפיפה אחת.

          ד. כלים שלובים

אחת ההגדרות במסמך היא "חינוך במעגלי החיים השונים: יחיד, משפחה, קבוצה, קהילה, מדינה". אני רואה יופי רב בהגדרה הזו. לא מכבר הגדרנו עצמנו, לפני שנים רבות, "קיבוץ של אינדיבידואליסטים". לא הייתה זו אמירה של פשרה ב"משחק סכום אפס" בין קולקטיב לאינדיבידואל, אלא של סנרגיה, של win win: העצמה של כל אחד מהמעגלים הללו מעצימה את שאר המעגלים. חיזוק הפרט מחזק את המשפחה. חיזוק המשפחה מחזק את הקהילה וכן הלאה.

הקיבוץ חטא בהורדת מקומה של המשפחה בחיים, בשיטת הלינה המשותפת. המטרה הייתה העצמת הקולקטיב. בעיניי, הלינה המשותפת היא אחד הגורמים המרכזיים למשבר בקיבוץ ולכישלון בחינוך לדרך הקיבוצית ולערכי הקיבוץ. הירידה בעוצמתו של הקולקטיב הקיבוצי בשלושים השנים האחרונות, הביאה גם לירידה במחויבות של התנועה הקיבוצית, של הקיבוצים ושל חברי הקיבוץ למשימתיות הלאומית, לקולקטיב הלאומי.

המחויבות למעגלים הללו יוצרת כלים שלובים. החיזוק במקביל של כל אחד מהמעגלים הללו, הוא הבשורה החשובה ביותר של המסמך, בעיניי.

          ה. שליחות חינוכית

בשל הירידה במספר הילדים שלנו, רוב הילדים במערכת החינוך בגיל הרך, הם ילדים מחוץ לאורטל. אני גאה במיצוב ובמיתוג של מערכת החינוך האורטלי בסביבה, המביאה משפחות לבחור בנו כמקום המתאים לחינוך ילדיהם.

כיצד עלינו להתייחס, מבחינת תפיסתנו הקיבוצית, לתופעה זו?

אין להתייחס לכך כתרומה כלכלית, אף שאנו מתברכים מהתרומה הכלכלית ומההכנסות של מערכת החינוך. אין להתייחס לכך כאל מה שמאפשר לנו להמשיך ולקיים את מערכת החינוך שלנו גם בתקופה של ירידה במספרי הילדים, אף שתרומה זו היא חשובה מאוד. בעיניי, זו בראש ובראשונה הזדמנות למלא שליחות חינוכית, לחנך ילדים נוספים על ערכי קיבוץ אורטל. אם אנו מאמינים בערכים הללו, יש לראות שליחות זו כהזדמנות גדולה.

עם זאת, עצם הירידה במספרי הילדים מדאיגה ומחייבת אותנו לחשבון נפש ולשידוד מערכות. הטעות הגדולה ביותר של אורטל לאורך השנים, היא בנושא הצמיחה הדמוגרפית. בנושא זה טעינו בגדול ואנו ממשיכים לטעות בגדול. לאורך שנות התשעים עצרנו את הקליטה. בתנופת הקליטה במחצית הראשונה של העשור הנוכחי, הגבלנו את עצמנו במספרים ובקריטריונים. היום שוב עצרנו את הקליטה. ומיותר להכביר מילים על הירייה שלנו בעצמנו בהצבעה האחרונה על קבלת משפחה לחברות (כלקח מאותה הצבעה, אני מציע לשנות את התקנון לקבלה לחברות ברוב רגיל, ולא ב-2/3).

אנו חייבים לחולל שינוי דרסטי בגישתנו, ולהתחיל לקלוט לחברות באורטל יותר ויותר משפחות צעירות, לצד בנות ובני אורטל.

ו. נתינה כערך

בשיחה הפתוחה עלתה סוגיה מדאיגה – תופעה של בני נוער התובעים גמול חומרי על תרומתם, או מתרצים השתמטות מתרומה באי מתן גמול כזה. שמחתי על כך שבהמשך השיחה, התברר שאמנם התופעה קיימת, אך היא היפוכה של המגמה העיקרית של הנוער האורטל.

התופעה אינה צריכה להפתיע – דוגמה אישית אינה פועלת רק לחיוב.

דווקא מאחר ואנו בתהליך שבסופו, כנראה, נכניס לחיינו מרכיב של קשר בין תרומה לתמורה, עלינו לחדד ולחזק את הנתינה לשמה ואת ההתנדבות כערך. עלינו לחנך על כך את ילדינו, ולחזק את הערך הזה גם בחברת המבוגרים.

          ז. חינוך למצוינות

במסמך העקרונות של תהליך ההסכמות, הוגדר קונסנזוס של המשך החינוך המשותף, לפחות ברמתו הנוכחית. "לפחות", פירוש הדבר שניתן לשנות, אולם רק כלפי מעלה, כלומר יתר שיתוף בחינוך.

אני סבור שהשינוי הזה צריך להיות באחריות קיבוצית על מימון הוצאות המצוינות של הילדים בתחומי האמנות והספורט (בתחום האינטלקטואלי, הקיבוץ אחראי גם היום). המצוינות היא צורך מיוחד, לא פחות מהצורך של החלשים. מימוש הצורך עולה כסף רב. קהילה שיתופית צריכה לקחת זאת על עצמה. חשיבות השינוי הזה תגדל בעיקר אם ניצור קשר בין תרומה לתמורה, כדי שלא נתדרדר, חלילה, להיות חברה שבה ילד מצטיין אחד יוכל לחזק ולבטא את כישרונו וילד מצטיין אחר לא יוכל, בשל מצבם הכלכלי השונה של הורי הילדים.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל